שער שכם

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף

שער שכם

 

שער שכם הוא השער הגדול והיפה שבשערי החומה העותומאנית. בית השער בנוי בצורת האות "ל" (זוית כפולה) שלא כמו השערים האחרים הנראים כמו האות "ר". (זוית)

השער הוקם כנראה כבר בימי בית שני והוא אחד משערי החומה השניה כפי שרואים בדגם שבנה פרופ' אבי יונה וניצב כיום במוזיאון ישראל. המיקום שלו הוא טבעי שכן הוא נמצא בערוץ, כאשר פני השטח עולים ממנו לשני הצדדים. זו הסיבה שלאורך הדורות תמיד היה השער העיקרי בחומה הצפונית במקום זה.

לאחר מרד בר כוכבא נבנו בירושלים ארבעה שערי ניצחון ואחד מהם נבנה במקום זה. השער לא נבנה כחלק מחומה, אבל כנראה שכאשר בנו את שער הניצחון הזה, היה ברור שיום אחד כאשר תבנה חומה הוא ישולב בה.
המגדל המזרחי בשער השתמר לגובה של 12 מטר ורק קצהו עותומני. המגדל בנוי באבנים ההרודיאניות, שריד לשער ההרודיאני שהיה שם. לא בטוח שהאבנים עמדו כמגדל בעת בנית שער הניצחון ויכול להיות שהמגדל שוחזר בעזרת האבנים שהיו בשטח.
השער היה בנוי כשער ניצחון רומי עם שלשה פתחים שהמרכזי שבהם גבוה ושני הפתחים מצידיו נמוכים יותר. רוחבו של השער היה מעל 40 מ', גובהו כ 20 מ' והוא היה מעוטר כיאה לתפקידו. בחלק העליון של השער היתה כתובת שחלק ממנה שרד עד היום, ובה נאמר:
" (זה השער ל) קולוניה איליה קפיטולינה (הכתובת הזו נקבעה ) בצו ראשי העיר."
משני צידי השער עמדו מגדלים גדולים שעליהם נבנו מאוחר יותר מגדלי השער התורכי.
שער הניצחון עמד כמו שהוא במשך 150 שנה ואז שולב בחומה שנבנתה אז – בסוף המאה ה – 3 לספירה. החומה נבנתה כאשר הליגיון העשירי הרומי עזב את ירושלים לאילת בשנת 289 לספירה.
בתקופה הביזנטית נוספה לשער כיכר פנימית ובמרכזה עמוד שכנראה עמד שם גם בתקופה הרומית. העמוד נועד לשמש כבסיס למדידת מרחקים לערים מצפון לו. על העמוד כנראה היה פסל. הערבים קוראים לשער עד היום בשם "באב אל עמוד".

במפת מידבא שמתוארכת בין המאה ה – 6 ל – 7 (בתקופה הביזנטית), רואים בברור את השער, הרחבה והעמוד.

 

בתקופה המוסלמית הקדומה נחפרו משני קצוות השער מאגרי מים שהצרו את הכניסה.

בתקופה הצלבנית נעשו שינויים גדולים באזור השער. על מאגר המים המערבי נבנתה כנסיה בשם "אברהם הקדוש" בנוסף נבנה בנין ציבורי כאשר הכניסה התפתלה ובאה משער נוסף שנבנה במזרח והתעקלה דרומה אל השער שבחומה. השער נקרא אז בשם שער סטפנוס מכיון שהוביל לכנסיה בשם זה הקרויה על שם הפרוטומרטיר סטפנוס.
בתקופה האיובית נהרסה החומה על ידי אל מועט'ם (1219) וזה כנראה היה גם גורלו של שער שכם.
בתקופה העותומאנית נבנה השער מחדש (1538) על שפכים שמלאו את המקום. מפלס השער היה גבוה יותר ומתחתיו נקבר שריד השער הרומי בדמות הפתח המזרחי.
שם נוסף שהשער קיבל היה שער דמשק, שכן הדרך היוצאת ממנו הובילה לדמשק.
על השער ישנה כתובת האומרת :
"ציוה לבנות חומה מבורכת זו אדוננו השולטן הגדול השליט המזהיר שולטן התורכים הערבים והפרסים (סולימן בן) סלים ח'אן ינציח אללה מלכותו ושלטונו."

שער זה שימש כחלון ראוה לעיר ולשליטיה, ודרכו נכנסו אל העיר בכל גינוני הטכס, שרים ומכובדים אחרים. ביניהם: יורש העצר הפרוסי – פרידריך בשנת 1869, באותה שנה נכנס, אף הוא משער זה, הקיסר פרנץ יוזף מאוסטריה ואפילו האפיפיור פאולוס השישי שביקר בארץ בשנת 1964 התקבל בטכס ממלכתי בשער זה.
עולי הרגל שהגיעו בעבר היותר רחוק הוכרחו להכנס בשער שכם, ומספר הנוסע הצרפתי רוז'ה (1631):
"והשער השלישי הוא שער שכם, דרכו חייבים לעבור עולי רגל לטינים, יוונים, ארמנים ויהודים כאחד,….. מכיוון שאסור להיכנס לירושלים פעם ראשונה אלא מכאן, והעובר על צו זה דינו קנס לפי ראות עיניהם של הפחה והקאדי ….. שם יחידת משמר של יניצ'רים, ושואלים את העולים על השתייכותם העדתית ועוצרים אותם שם, עד שיודיעו לראש העדה על ישיבתם שם, והלה ניגש לשער ומבקש רשות להכניסם."
במאה ה-20 נחפר אזור השער בשנים 1934-1937, 1964-1967 ו-1980-1984. בשנות ה – 60 נבנה גשר מעל לשרידים הקדומים. את השער הרומי שנחשף, כלומר הפתח המזרחי שבין שלשת הפתחים, אפשר לראות מתחת לגשר שנבנה ואפשר גם לבקר בו.

בתוך השער אפשר לראות שרידים מהרחבה מהתקופה הביזנטית. על הרחבה יש חריצים שנועדו למנוע החלקת עגלות. אפשר להכנס אל המגדל שיסודותיו מימי בית שני. בתוך המגדל נראה אבני כתישה, שארית לבית בד שפעל במקום. מהמגדל מובילות מדרגות אל החומה וטיילת החומות.

 

לתאום כניסה – החברה לפיתוח מזרח ירושלים – טל: 02-6277550 .