שער יפו

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף

שער יפו

 

זהו שער הכניסה הראשי לעיר העתיקה עבור יהודים ותיירים. המוסלמים, לעומת זאת, משתמשים יותר בשער שכם. שער יפו הפך להיות לשער העיקרי בעיקר בשל התפתחותו של רחוב יפו, וביחוד כאשר החלק החשוב של הרחוב בשלהי התקופה העותומאנית ובתקופת המנדט היה הקטע שבין השער והעיריה בכיכר צה"ל.
כבר מהקמתו הופרד השער מהמצודה (מגדל דוד) בעזרת חפיר שעבר ביניהם. כדי למנוע כניסה לעיר דרך החפיר נבנתה בין המצודה לשער יפו בתוך החפיר חומה שאורכה 10 מטרים. חומה זו הושתתה על סלע בתחתית החפיר והתנשאה לגובה של שמונה מטרים – שישה בתוך החפיר ושני מטרים מעל לגובה פני הקרקע. עביה של החומה הזו היה שני מטרים והיא הסתיימה בשיניות כמו בכל ביתר חלקי החומה.
בעת ביקורו של הקיסר וילהלם השני – קיסר גרמניה בשנת 1898 , הורה הסולטן עבדול חמיד
להרוס את החומה שבחפיר ולסתום אותו, כדי שהקיסר ואשתו יוכלו להיכנס העירה בלי שהוד רוממותו יצטרך לרדת מעל סוסו, ומבלי שאשתו הכבודה, מרת אוגוסטה ויקטוריה, תצטרך להיפרד ממרכבתה. כך נוצרה הדרך הרחבה בסמוך לשער שקיימת עד היום.

הצטרפו לסיור עצמאי וירטואלי סביב החומה, סיור שעובר בשער יפו? לחצו כאן: סיור וירטואלי עצמאי שער יפו

 

לקראת בואו של הקיסר ופריצת החומה כתב בהתלהבות דוד ילין בספר "ירושלים של תמול":
"על התיקונים ההולכים ונעשים לקבלת פני קיסר אשכנז, אומר כבוד פחת עירנו להוסיף עתה שער חדש בחומת עירנו על יד שער יפו מימין, למען תהיה דרך ישרה ומיוחדה לעגלות לבוא אל תוך העיר, והרחוב הנהדרי אשר לפתח שער עירנו בביאה, יתרחב הרבה יותר, ולצורך זה יפרצו בחומת העיר פרץ, ואת החֵיל העתיק (החפיר) אשר בין הרחוב הזה ובין מגדל דוד ימלאו בעפר. וקמו הפעם דברי רבותינו ז"ל האומרים: "מלך פורץ לו גדר, לעשות לו דרך"… וקול שוט וקול אופן יישמע ברחובותינו בהשתקשק הרכב בעיר פנימה."
כאשר הגנרל אלנבי הבריטי נכנס לעיר העתיקה בשנת 1917 לאחר כיבושה על ידי האנגלים, הוא ירד מסוסו כאות כבוד והערצה אל העיר שאליה הוא נכנס.
השער נקרא בפי הערבים "באב אל חליל" כלומר שער הידיד שהוא כינויו של אברהם אבינו שהדרך היוצאת מן השער מובילה לעירו – חברון. בתקופה הצלבנית נקרא השער "שער דוד" על שם מגדל דוד הנמצא בסמוך אליו.
מעל השער כתובת המספרת מי בנה את השער ומתי, וזה לשונה:
"בשם אללה הרחמן והרחום ציוה בהקמת החומה המבורכת הזו אדוננו הסולטן העצום, מלך הרומאים (תושבי אסיה הקטנה) הערבים והפרסים, סולטן סולימן בן סלים חאן (המפואר), ינציח אללה מלכותו, בתאריך שנת 945 (המוסלמי) והיא שנת 1538/9 לספירת הנוצרים."
בשנת 1902 במלאת 25 שנה לשלטונו של הסולטן התורכי עבד אל חמיד, הוקם בשער יפו סביל ומגדל שעון שבנייתו הסתיימה בשנת 1907. (ראו מאמר "מגדל השעון בירושלים") גובה המגדל היה 13 מטרים. את השעונים במגדל יבאו מצרפת. השעון הוסר בתקופת המנדט בשנת 1922, שכן לפי דעתו של מושל ירושלים – סטורס, המגדל המודרני לא הלם את החומה העתיקה.
איזור השער היה הומה מאד בתקופת המנדט ולפניה. היו בו שוק, תחנת עגלות, בתי מלון, בנקים, בתי קפה, עסקים שונים וחנויות. בתקופה העותומאנית נסגר השער בלילה ונשאר רק פישפש קטן שדרכו יכלו להיכנס בעלי אמצעים. ליד השער בתקופה העותומאנית היה חאן קטן עבור אלה ש"נתקעו" מחוץ לשער בלילה. בשנת 1860 בעקבות לחץ רוסי, נפתח השער גם בלילה.

על סגירת השערים סיפר משה ריישר בספרו מאמצע המאה ה – 19 – "שערי ירושלים":
"הדלתות ננעלו בלילה, משתי שעות בלילה עד אור הבוקר. ועל השערים עומדים אנשי חיל תמיד, כל היום וכל הלילה, וכלי זין בידם. ביום ערב שבת (שישי) בחצות היום, סוגרים כל השערים, כי יום ו' אצלם שבת. והולכים התורכים כולם למקום בית המקדש, לבית התפילה אשר שם. גם הפאשה (המושל התורכי) וחייליו הולכים שם. ולזה סוגרים השערים. והטיפשים אומרים שאין מניחים משיח של ישראל לבוא ירושלים, כי קבלה בידם שמשיח יבוא בערב שבת, בחצות היום. וממילא שטות היא בידם, שכבר אמרו חז"ל שאין בן דוד בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, ואחר ב' שעות פותחים את השערים.
בתקופת מלחמת השחרור נסגר השער ולא היה בשימוש עד למלחמת ששת הימים שאז נפתח.
כדאי להסתכל על כמה דברים בשער:
דלתות השערים היו מעץ כדי שלא יהיו כבדים מדי, אבל מצופים מתכת מבחוץ כדי שלא יוכלו להצית אותם. בשער הכניסה כלפי חוץ נמצא פישפש שמיועד לשימוש כאשר השער היה סגור.

 

מעל השער, הן הפנימי והן החיצוני נמצא משיקולי – תא לחימה, שדרכו יכלו המגינים לשפוך שמן רותח על ראשי מתקיפים פוטנציאליים.

 

השער עצמו בנוי כבית שער בצורה זויתית כדי להקשות על פריצה אל העיר דרך השער.
אפשר לראות בשער קישוטים דמויי עיגולים עם דוגמאות שונות עליהם.

 

מעל השער כלפי חוץ אפשר לראות את כתובת ההקדשה המייחסת את בנית השער לסולימן המפואר בשנת 1538.

בצד החיצוני אפשר לראות כעין משולש חצוב באבן.  המשולש נוצר כתוצאה מהצמדה של מבנה אל הצד החיצוני של השער, מבנה עם גג משולש.  (תמונה של השער עם המבנה ראו תמונה לעיל.)

 

 

על השער הן מבפנים והן מבחוץ ישנם שלטי קרמיקה עם שם השער. השלטים הם מנדטוריים כאשר שם השער מופיע בתחילה באנגלית, אחר כך בערבית ובסוף בעברית. בשלט שמבחוץ אפשר לראות את שם מי שייצר את השלט – "בצלאל" (בית הספר לאומנות).

 

בפתח החיצוני מימין לשער ובסמוך לו, קרוב לפני הקרקע נוכל לראות סימון בצורת חץ עם קו מעליו. הסימון וגם סימונים דומים אחרים נעשו על ידי צ'רלס וילסון – מהנדס ומודד בריטי שמיפה את ירושלים בשנת 1865, והשתמש בסימונים אלה לצורך המיפוי.