זכרונות אליעזר בן יהודה (על פי "זכרונות" – יצחק שריון)
אין הכוונה לכתוב מאמר על האיש אלא להביא את זכרונותיו של יצחק שריון ממנו. יצחק שריון היה בעל בית דפוס, מחבר ובין השאר הדפיס את מילונו של בן יהודה. היתה לו הכרות אישית עם אשתו הראשונה דבורה, שמשפחתה גרה בסמוך למשפחתו בחו"ל. בן יהודה היה איש חולני והיה יורק דם לעיתים קרובות גם מצבו הכלכלי לא היה מהמשופרים. הוא היה מורה לעברית בבית הספר "כי"ח" ונאלץ להתפטר בגלל מצב בריאותו ונאלץ להסתפק בפנסיה מצומצמת של חברת כי"ח. כמו כן התפרנס מבית דפוס קטן שהיה לו וממכירת עיתוניו. מטרתו היתה החייאת השפה העברית וילדיו ינקו שפה זו. אנשי הישוב הישן בירושלים האשכנזית שנאו אותו בגלל השפה ובגלל חילוניותו, בגלל הטפתו נגד ה"חלוקה" ובעד ההשכלה והעבודה, ולכן היה מקורב יותר לעדה הספרדית. פעם תפשו אותו צעירים בשכונת בית ישראל סגרו אותו בבית המדרש ודרשו שידבר איתם אידיש ואם לא יכו אותו. הוא העדיף לקבל מכות ולא לדבר איתם ביידיש. ביתו היה מקום התכנסות למשכילים אבל גם בחורי ישיבות הגיעו לשם בחשאי. הוא היה בין מקימי הספריות הראשונות בירושלים, היה בין מייסדי גן הילדים הראשון בעברית, ייסד את "ועד הלשון" שחידש מילים ומונחים בעברית וגם הוא עצמו חידש מילים רבות שהיו חסרות בשפה. בזמן "מלחמת השפות" בו נלחמו אנשי העברית נגד הגרמנית במוסדות חינוך, היה בן יהודה מראשי הנלחמים והשתמש במלחמה זו בעיתונו.
ספור מעניין הוא סיפורו של מלומד יהודי רוסי בשם חבולסון שהמיר את דתו ונעשה נוצרי פרובוסלבי כדי לקבל משרת פרופסור באוניברסיטת פטרסבורג. למרות המרת הדת היה נאמן לאחיו היהודים ופעל רבות עבורם. במלאת לו 70 שנה רצו לעשות לו חגיגה שפורסמה בהבלטה בעיתוני "המליץ ו"הצפירה", אבל בן יהודה התנגד כי חבולסון בגד בדת היהודית, ואכן החגיגה התבטלה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה היה בן יהודה באמריקה וכאשר מונה הנציב הבריטי הראשון
