מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
כל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית – Alliance Israélite Universelle – "אליאנס") הוא ארגון תרבותי יהודי שהוקם בצרפת בשנת 1860 ובראשו עמד אדולף כרמיה. הניסיון הראשון להקים בית ספר בירושלים מטעם ארגון זה היה בשנת 1867. היזמה באה מצידו של יוסף קריגר ששימש מתורגמן ועוזר לפחה של ירושלים. קריגר היה היהודי בעל המעמד הגבוה ביותר בממשל התורכי בירושלים.
קריגר נתקל בהתנגדות הקנאים, וכך נכתב בעיתון "הלבנון" כ"ו חשוון תרכ"ח (1868):
"הצליח החפץ בידי מקימי בית הספר והאדון קריגר….. ויהי ביום כ"ז טבת העבר כרוזא קרא בחיל מטעם אנשי אמת ונעריהם בכל בתי הכנסיות להתאסף כאיש אחד אל בית הכנסת הגדולה, ובאזני כולם הוכרז חרם חמור מאד מאד לאמר, כל איש אשר ייתן את בנו או את ביתו אל בית ספר יהיה מוחרם ומובדל מעדת ישראל ותרבץ בו כל האלה הכתובה בספר התורה.
ואחרי כן תקעו והריעו תקיעה גדולה ופתחו הארון והדליקו נרות שחורות וקראו 13 מידות. אחרי כן הכריז השמש כי למחר יתענה כל מי שיש לו כוח, וגם יקומו לראש האשמורה השלישית לאמר סליחות ותחנונים. וחכמי הספרדים לא שמעו להם."
בשנת 1870 הודח קריגר ממשרתו בירושלים ובית הספר נסגר.
בשנת 1879 נרכשה קרקע עבור בית הספר על ידי ליונל רוטשילד וסמואל מונטגיו חברי הסניף הלונדוני של אליאנס, ובשנת 1882 נוסד בית הספר על ידי ניסים בכר. המוסד הוגדר כבית ספר לתורה ולמלאכה (כלומר בית ספר עיוני ומקצועי).
כאן, ברחוב יפו, הוקם בית ספר כי"ח בשנת 1882
ניסים בכר נולד בירושלים, למד בבית המדרש למורים של "כל ישראל חברים" בפריז; לימד כמורה בבתי ספר בחלב, סוריה ובסמוקוב בבולגריה ובשנת 1874 נשלח לשמש מנהל בית הספר אליאנס בקונסטנטינופול. בשנת 1882 נשלח להקים את בית הספר לתורה ולמלאכה בירושלים.
איתמר בן אב"י בספרו "עם שחר עצמאותנו" כתב שניסים בכר היה מקורב לשלטונות וגם עזר לפתור בעיות של יהודי הארץ:
" הותקפה מושבת יהודים בידי שודדים ערבים, היו מזעיקים את בכר לדרוש מאת השלטונות את הענשת הפושעים, והוא הדבר בשעת קשיים כל שהם בקנית קרקע, והוא הדבר במתן הקלות לבעלי "פתקאות אדומות" ( עולים שהורשו לשהות בארץ רק שלשה חדשים). המלצתו של בכר היתה פותחת כל השערים."
את האיש מתאר בן אב"י:
"וכשהיה בכר עובר ברחובות ירושלים, חבוש תרבושו המגוהץ ותלבושתו השחורה ללא קמט, ודבריו שופעים נועם, ומעוטר בנימוסים, היה מעורר כבוד בלב כל רואיו, והכל מקדימים לדרוש בשלומו."
בית הספר הזה, כקודמו, סבל מתגרת יד הקנאים, אבל מיקומו מחוץ לעיר העתיקה וליד קונסוליות זרות מיתן את ההתקפות נגדו. אחד האנשים שסבלו היה יהושע ילין ששלח את בנו – דוד (לימים מייסד בית המדרש הידוע למורים) ללמוד במוסד.
בשנת 1888 ביקר בבית הספר רבה של בריטניה – הרב נתן אדלר, וכך הוא תאר את בית הספר (מתוך "מפריז לירושלים" – תולדות כי"ח):
"בבית הספר לתורה ולמלאכה לומדים כ – 200 תלמידים, והשליש מקבל מזונותיהם בביה"ס. מלמדים בעיקר עברית ערבית וצרפתית והרשות לתלמידים לדבר באחת מהן חוץ מהז'רגונים, יידיש או לדינו. מדור למכניקה פועל ברשותו של מר פרייס – מכונאי צעיר וכשרוני שחברת "אגודת אחים" מלונדון שלחתו ירושלימה. ראיתי מיטות ברזל נעשות, גלגלי קרונות שהובאו לשם תיקון, כלים חרוטים מעצי זית, ובגדים שנעשו שם, כולם על פי הזמנה ובמחירים הנושאים רווח. המחלקות המעניינות ביותר הם בציור ובפיסול…… יש בבית הספר תלמידים שבאו מחברון ומן המושבות, וכשהם מסיימים אינם נשארים קבע, אלא יוצאים למושבותיהם ואף לסוריה ומצרים מגיעים."
גם תלמידים לא יהודים למדו בביה"ס, וכתב איתמר בן אב"י בספרו "עם שחר עצמאותנו":
"בין תלמידי כי"ח היה גם כאלדי ביי ואיסמעיל ביי אשר מלאו אחר כך תפקיד גדול בתחיית הערבית בארצנו, וכן מחמוד אפנדי וסטיפנוב מחצר הרוסים הפרובוסלבים….. "
בשנת 1897 החליף אלברט ענתבי את ניסים בכר בניהול בית הספר.
ענתבי נולד בשנת 1869 בדמשק למד בישיבה ולאחר מכן למד בבית הספר המקומי של כי"ח בדמשק. בגיל 21, נשלח לפריז כדי ללמוד בבית ספר מקצועי של כי"ח. בשנת תרנ"ו (1896), בהיותו בן 26, עבר לירושלים ושימש כעוזרו של נסים בכר, שניהל את מוסדות כי"ח בירושלים. שנה לאחר מכן מונה ענתבי למנהל בית הספר במקום נסים בכר.
כבר בזמן הקמתו למעשה המוסד הכיל שני בתי ספר : לתורה ולמלאכה, כלומר עיוני ומקצועי.
בשנת 1899 נבנה בית נוסף עבור בית הספר העיוני ובבנין הישן נותר בית הספר המקצועי. הבניין החדש נתרם על ידי הברונית הירש.
ב"מורה דרך" משנת 1899 כתב לונץ:
"בבית ספר כי"ח שתי מחלקות: האחת ללמוד שפות ומדעים והשניה ללמוד אמנות. בחלק הלימודים 4 מחלקות ומספר תלמידיו הם 120 והם ילמדו: עברית, תלמוד ושולחן ערוך, ערבית, תורכית, צרפתית והמדעים היסודיים…… מספר התלמידים הלומדים במחלקת האמנות הם 113, ומלאכתם תסתעף ל – 8 ענפים שונים והם: פוסל פסילים, מכונן (מכונאי), חרש ברזל, חרש נחושת, רודד פחים, חרש עץ, חייט וסנדלר. הנערים הלומדים מלאכה ילמדו שעה אחת ביום שפת צרפת והמדעים הנחוצים. נערים אחדים משתי המחלקות אשר יצטיינו בכשרונם ושקידתם, ישולחו לפריז להשתלם בלימודים."
בשנת 1906 נוסדו גם בית ספר לנערות וגן ילדים.
בשנת 1913 כתב דב פריימן כעין דו"ח בספר הזיכרון הירושלמי:
"בי"ס לתורה כי"ח – נוסד תרמ"ב (1882) על ידי בא כוח חברת כי"ח בירושלים. מספר תלמידים – 300 , מורים – 13 , לימודים – עברית, צרפתית, ערבית, תורכית ומדעים. מנהל – נ. פרחי.
בי"ס לנערות כי"ח – נוסד תרס"ו (1906) . תלמידות – 300 , מורות – 8 ומורה אחד. בלימודים – עברית, צרפתית, מדעים ומלאכת יד. מנהלת – גב' לעוי הרשער.
גן ילדים כי"ח – נוסד תרס"ו (1906) . תלמידים ותלמידות – 120 , מורות – 3. הלימודים – עברית, צרפתית וניגון. מנהלת גב' לעוי הרשער.
בי"ס למלאכה כי"ח – נוסד תרמ"ב (1882) לפנימיים ולחיצוניים. פנימיים – 50 חיצוניים – 65 פועלים (בבית האריגה והצביעה) 70 ועליהם פקידים – 7. מורי מלאכה ולימוד – 6. הלימודים – צרפתית, רישום, מדעים, נגרות, מכניק, חרש נחושת ויציקת מתכת, חיטוב, אריגה וצביעה. מנהל אלברט ענטעבי.
וכתב יעקב יהושע ("ילדות בירושלים הישנה"):
"בית ספר למלאכה דמה לבית חרושת. מי מזקני הנגרים והפחחים אינו מתפאר שנמנה בעבר בין חניכיו של אותו מוסד. עדיין מרבים לספר על כל ה"מיסיוס" – המורים, שמראה פניהם כצרפתים ואולם לא היו אלא בניהם של יהודים מאיזמיר, אדריאנופול, קושטא וכו' שהתחנכו במוסדות אליאנס ברחבי המזרח ונשלחו לאחר מכן לארץ כדי להרביץ תורה וללמד את בני העדה הספרדית מלאכה שתפרנס את בעליה."
בסוף שנות ה – 20 חדל ביה"ס המקצועי להתקיים והבניין המרכזי הושכר לבית היתומות ויינגרטן ששכן שם עד אמצע שנות ה – 50. אז פעלו בבניין בתי מלאכה שונים. בשנות ה – 70 נמכר הבית לחברת "כלל" שהרסה את הבניין והקימה את "בניין כלל" בן ה – 20 קומות.
רשת "כל ישראל חברים" הפעילה בעיר מאז שנות השבעים את בית הספר התיכון על שם רנה קסין בשכונת מעלות דפנה עד שנת 2016.