מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
פרשת חלוקת הבתים בשכונת "בתי מחסה" (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
בתחילת שנות ה – 60 של המאה ה – 19 הוציא הרב עזריאל הידלסהיימר רבה של קהילת אייזנשטאט בהונגריה קול קורא בהונגריה וגרמניה לאסוף כסף לבנית שכונה עבור תלמידי חכמים עניים בירושלים. בכסף שנאסף בנו כ – 50 בתים בשכונה שנקראה "בתי מחסה לעניים בהר ציון" או בקיצור "בתי מחסה". ועכשיו נשאלה השאלה מי יקבל את הבתים האלה. בני הונגריה וגרמניה טענו שלהם זכות לגור בבתים אבל הבעיה היתה שדוקא הם לא עניים שכן כספי החלוקה מארצות אלה היו גדולים. אז הוחלט לחלק את הבתים לשלשה חלקים: שליש לבני הונגריה, שליש לכולל הו"ד (עולי הולנד דויטשלנד – גרמניה) ושליש לכלל ישראל כלומר לעניים האמיתיים. משך הזמן נבנו עוד בתים בשכונה ועליהם לא חל ההסכם לעיל ולכן הם חולקו לכולם לפי קריטריונים של תלמידי חכמים עניים. יום אחד התקבל סכום גדול מנדיב מקופנהגן ושמו הרטויג עבור בנית בתים ב"בתי מחסה" והוא ביקש על פי עצת אנשים מירושלים שיבנו בתים לכל כלל ישראל. בני הונגריה כעסו מאד והתחילו לרדוף את אותו אדם שיעץ לבנות לכולם. הוא היה עסקן חשוב בבניין השכונה ושמו היה משה יצחק גולדשמידט. הם כתבו מכתבים לכל מי שחשבו שיכול לעזור אבל זה לא עזר. הם אף פנו לעזרת קונסול אוסטריה שפעל רבות לבנית השכונה ובסוף החליטו שכל הגבאים מטעם ההונגרים וכולל הו"ד יתפטרו ואז ישאר רק גולדשמידט, והועד לפי התקנות יתבטל . כאשר הועד מתבטל מי שקובע הוא הקונסול האוסטרי שמסתמך רק על גבאי חו"ל והם היו בטוחים שגבאי חו"ל יהיו לטובתם. אבל זה לא מה שקרה. הגבאים מחו"ל שמעו על הבלגן בירושלים החליטו להחזיר את גולדשמידט לתפקידו ולידו למנות עוד שני גבאים חדשים: אחד הונגרי והשני מכולל הו"ד. הם גם שינו את התקנות כך שאם משהוא יתפטר מהועד מי שנשאר ינהל אותו עד שימצא ממלא מקום והועד לא יתבטל. כן החליטו שכל נדבן יקבע מי יגור בבתים שנדב ובתי הרטויג יחולקו לכל העניים של כלל ישראל בלי עדיפות להונגרים או לבני כולל הו"ד.
