מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
מגויסי הישוב לצבא התורכי (על פי "שלשה עולמות" – חיים המבורגר)
בימי מלחמת העולם הראשונה היה ג'מאל פחה מושל צבאי של אזור סוריה וכשכזה משל גם על ארץ ישראל. יחסו ליישוב היה עוין ויהודי ארץ ישראל סבלו ממנו. הוא פקד כי צעירים נתיני תורכיה וגם כאלה עם נתינות אחרת מחוייבים ללכת לעבודת הצבא. רובם נשלחו הרחק מביתם לסלילת כבישים. גם לבאר שבע נשלחו צעירים ורבים מאלה נמלטו למצרים. כאשר ג'אמל פחה ראה את הנעשה פקד שהאבות יהיו אחראים על גיוס בניהם ואם הבנים יעדרו ההאבות ימלאו את מקומם. הגזירה היתה קשה וחלק מהאבות נתפסו כאשר היו בהם גם זקנים וחלשים שנחבשו בבית האסורים שבמגרש הרוסים. שם הם ישבו צפופים ללא מיטות וללא אוכל. בני משפחותיהם היו צריכים לדאוג למזונם. המשפחות הביאו את האוכל לשומר בכניסה והוא הכניס אותו לאסיר. המבורגר מספר על גיסו שנתפס בגלל שבנו ברח למצרים והוא ואשתו דאגו למזונו שלש פעמים ביום עד ששלחו אותו ברגל לעבר הירדן לעבודת כפיה. הרבה מבין האסירים האלה חלו, הרבה מהם גם מתו.
