מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
רחמים!!! יש לך לפת?
כנס בפנים! בטח יש!
רחמים! תשקול לי!
כמה זה רחמים?
חמש?? נו רחמים, תעשה לי בארבע…. רחמים.. רחמים .. רחמים..
כל כך הרבה רחמים מכל מיני כיוונים וגוונים שמעתי עד כי הידהד באוזני שמו..רחמים רחמים רחמים…. בעודי משתאה ומתבונן, אמרתי לעצמי חצי בצחוק חצי ברצינות..:
"נו רחמים!..דחילאק אנשים מבקשים רחמים.."
ואז התבוננתי וראיתי שרחמים ממש לא בפוזה של רחמים, הוא בפנים רציניות לא תמצא אצלו אפליה בין הדור בלבושו ובין הדל שבדלים…
ואלה הדלים שבמקום אחר היו מקבלים תרומות ורחמים כאן מרגישים ממש טוב כי רחמים לא מוותר לאף אחד לכולם הוא נותן את המחיר האפסי שהשיג בעבורם ומתמקח איתם כאילו היו עוסקים בעסקי נדלן ויהלומים…
וכולם מגיעים לרחמים כי הכל אפשר למצוא שם וכולם מגיעים לרחמים כי כולם שם.
ונראה היה בעיני, כי אותם המבוססים כאילו מגיעים לעשות חסד עם ההם הדלים שמרגישים שאף אחד לא מרחם עליהם אפילו לא רחמים וכולם כאן שוים.
ורחמים עצמו, אילו היית רואה אותו ברחוב מסתובב היית חושב שמקבץ נדבות הוא, לא פאר לו ולא הדר. לבוש בבלויים, צבעי בגדיו כבר מזמן דהו , ידיו ידיים גסות ידי איש עובד כפיים..
סומך הוא רחמים רק על עצמו.. אין בניו עימו אין מישהו שיספק את הרחמים שהוא יודע לספק ובחנותו הקטנה והדלה תכונה יש כאילו הגיעו המונים לחפש מטמונים…
והנה מגיעה אישה והוא מרצין פנים ודוחף לה לשקית עוד משהו ונוזף בה כאילו על שלא מספיק שילמה אבל דוחף לשקית כפל כפליים והיא יוצאת כמי שניהלה מקח כדבעי.
ואחר מגיע והוא אליו מבט מרצין ואומר לו קח את זה רק בשני שקלים והמסתכל מבחוץ מרגיש כאילו מתחנן הוא לפניו שרק ייקח שרק ייקנה ותוך כדי מעביר לעגלה עוד ועוד…
ועוד אחד מכאן ומכאן ורחמים מככב ומלהטט, אבל פניו כאילו לא מרוצים כאילו מתווכח כאילו כועס וכולם כולם שם מרגישים שרחמים ממש חסר רחמים אבל יוצאים מרוצים….
ואני מתבונן ומתפעל והוא כאילו לא רואה, עסוק, טרוד ומתמקח ומסתיר את הרחמים של רחמים….
ואחרי מאה ועשרים עוד יבואו זקן וזקנה ויחפשו את רחמים כי אצל אחרים קשה למצוא רחמים ללא רחמים. אין בנמצא רחמים של כבוד רחמים נטולי פוזה רחמים של כאילו פשטות רחמים ששומרים את כולם במקום אחד כאילו היו הם בעולם האמת…
כך מרגישים הם לא אחת, כשמגיעים לחנות של רחמים שהיא מעין עולם של אמת של רחמים.
ותמיד כשיצאו מחנותו חזרו לעולם השקר שדן אותם בדלותם ומרחם עליהם רחמי שקר…
וביום מן הימים כשיגיעו זקני ירושלים לעולם האמת אחרי מאה ועשרים, כולם בודאי יידעו לספר, ששם למטה בעולם השקר ישנה חנות אחת של רחמים ויש בה מעין עולם הבא…עולם מלא רחמים…
