מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
עבודת הצבא וקונסול אוסטריה (על פי "שלשה עולמות" – חיים המבורגר)
במאה ה – 19 רוב היהודים האשכנזים חסו תחת כנפי הקונסולים והיה לזה יתרון גדול מבחינה כספית, משפטית וכד' והאלטרנטיבה השניה היתה נתינות תורכית בה אף אחד לא רצה. מצד שני היו גם דרישות של הקונסולים שייצגו מדינות מאת החוסים בצילם. בירושלים כיהן כקונסול אוסטרו – הונגריה כומר מקומי שלא הקפיד על הכללים, לא חידש דרכונים ולא בדק את כשירותם של הצעירים שהיו מיועדים לעבודת הצבא. כשמת הכומר נשלח מאוסטריה קונסול בשם "שטרויז". קונסול זה היה קפדן וביקש מכל אזרח אוסטרי להביא מסמכים לאישור אזרחותו וזה לגמרי לא היה פשוט, מה גם שחלק מאזרחים אלה היו דור שני ויותר ולא היה להם כל קשר עם המקור האוסטרי. הוא דרש שכל מי שיגיע לגיל 21 יתיצב בעיר בה נולד לבדיקה והכשירים יישלחו לצבא. בגלל החוק איבדו רבים מבני הקהילה האוסטרו הונגרית את אזרחותם. גם נתן נטע המבורגר (אביו של המספר) איבד את אזרחותו אבל אחרי מאמצים רבים הצליח לקבל אותה חזרה ואף הצליח להתידד עם הקונסול. הוא פנה לקונסול ושאל אותו האם כדאי לאוסטריה לשלם סכום גבוה כדי להביא את המועמדים לגיוס לאוסטריה ובסופו של דבר חלק מהם לא יהיו כשרים? ענה הקונסול: חוק הוא חוק וחוץ מזה שואלים אותו מוינה מדוע אף אחד לא מגיע מארץ ישראל להתגיס? ענה המבורגר שונה ארץ ישראל שכן הגברים מתחתנים מוקדם וכאשר הבעל הולך לצבא אשתו לא תראה אותו כמה שנים ותהיה כמו עגונה מה גם שחייל אוסטרי בזמן רגיעה יכול להגיע הביתה וחייל ארץ ישראלי לא יוכל בגלל המרחק. הדברים נכנסו ללב הקונסול והוא הבטיח תשובה. לאחר זמן קרא הקונסול להמבורגר ואמר לו שהוא כתב לאחראים באוסטריה שהצעירים בארץ חלשים בגלל האקלים מה גם שחלקם הגדול חולה ונקב במחלות : מלריה וגרענת, ואין טעם להוציא סכום גדול כדי להביאם לאוסטריה ושם במילא יפסלו את רובם. ענו לו ובקשו שימנה רופא בארץ שיבדוק את הצעירים לפני שישלחו לאוסטריה. המבורגר פנה אז לרופא מקורב והציע לו שכל מועמד ישלם לו עבור הבדיקה והוא ישחרר אותו וכך היה. יותר מאוחר הוסכם שהצעירים לא יגיעו אל הרופא אלא רק למשרדי הקהילה וישלמו את הכסף והרופא יקבל אותו במרוכז. כך נפתרו צעירי ירושלים (בעלי אזרחות אוסטרית) מעבודת הצבא מבלי לאבד את אזרחותם.
