מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
לא הכרתי אותו אישית אבל הכרתי את בנו איתן שלמד איתי בבית ספר "לדוגמא" ויצא לי גם לבקר בביתם ולהתפעל מעוצמת הרוח של האיש הענק הזה. כיום אני בקשר עם שתי התאומות שלו ויש לי את הזכות הגדולה לכתוב על יעקב גיל כאשר כל הנאמר הוא מפי בנותיו אורית ונורית.
נולד בקורדיסטן בעיר זאכו בשנת 1914 (שנה משוערת). בגיל 6 חלה במחלת האבעבועות השחורות והתעוור ממנה. בשנת 1926 עלתה המשפחה ארצה וקבעה את מגוריה בשכונת הקורדים. יעקב נשלח לבית חינוך עוורים בירושלים והמקום הפך לו לבית. שם גדל למד והתחנך, שם עוצבה אישיותו, פותחו כישוריו, שם ספג ערכים יהודיים ותרבותיים ושם גם הכיר את אשתו יונה לבית בשירי. המוסד הקנה לעיוור כלים והכשיר אותו לקראת חיים עצמאיים ולהיות מועיל לחברה ולא נטל.
שם למד את אומנות ואמנות השזירה והקליעה מקש לצורך ייצור סלים ורהיטים מקש. כן למד את ייצור המטאטאים והמברשות. אמנות זו היוותה את עיקר פרנסתו עד ימיו האחרונים.
יעקב ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא מן הכלל ולמד לנגן על 4 כלים: כינור, קלרינט, מנדולינה וסקסופון. הוא היה חבר בתזמורת בית חינוך עיוורים שנגנה בשמחות ואירועים בירושלים.
לאחר 18 שנים במוסד סיים את לימודיו, ויצא לחיים מלאי פעילות. אשתו היתה מספרת:" הודות למוסד הכרתי את בעלי לעתיד למרות שאנחנו מארצות שונות אבל יש לנו גורל משותף שיכול לגרום לנו להבין אחד את השני ואתגר משותף לצאת לחיים עצמאיים".
עוד במוסד לחינוך עיוורים הכיר יעקב את יונה, בת תימן, ויחד פתחו במרתף שנקנה בדמי מפתח, ברחוב דוד ילין בית מלאכה למטאטאים ומברשות. למפעלם קראו "עמל". לאחר שעבדו וחסכו כסף התחתנו בשנת 1945. לזוג נולדו שלשה ילדים: תאומות (אורית ונורית) בשנת 1946 ובן (איתן)בשנת 1951.
בבית המלאכה היה פעיל משך 52 שנות עבודה, בתחילה עם אשתו ואחר כך לבד. הוא התאים עצמו לשוק המשתנה. בתחילה ייצר בעיקר מטאטאים ומברשות אחר כך עם הביקוש שפחת בגלל התחרות והמודרנה, עבר לייצור מחצלאות לניגוב רגליים, קליעת סלים: סלי כביסה, סלי שוק, סלים למשלוחי מנות ועוד. כאשר גם הביקוש לזה ירד עבד יותר בתיקון כסאות קש ומכירת מוצרים ורהיטים מבמבוק שרכש. הוא הלך ממקום למקום תוך התמצאות נדירה ברחובות ירושלים והיה גם נוסע לתל אביב לקנות סחורות ולארגן את הובלתן לירושלים. האיש עצמו הפך לדמות מוכרת בירושלים וכמושא הערצה.
בשנות ה – 60 וה – 70 עבד במסגרת עירית ירושלים גם כמדריך חברתי במועדוני קשישים. יונה היתה בחנות והוא הלך למועדונים שם לימד אותם קליעת סלים, סיפר להם סיפורים וניגן להם. כאשר יצא לפנסיה קיבל תעודת הוקרה מראש העיר טדי קולק.
כאמור לעיל הוא היה מוזיקאי ואחד מחמשת הנגנים בתזמורת בית חינוך עיוורים שם ניגן על סקסופון. הם ניגנו בשמחות, חתונות, בר מצווה, מסיבות, הכנסת ספרי תורה וטכסים דתיים. בין השאר ניגנו באיסרו חג של חג שבועות בהר ציון שם קיבלו את פניהם של עולי הרגל שבאו ביום הולדתו ופטירתו המסורתיים של דוד המלך לקיברו. במוצאי שמחת תורה במשך שנים ניגנו במחנה צריפין את ההקפות השניות לפי הזמנתו של הרב שלמה גורן. גם בל"ג בעומר היו מוזמנים לבתי כנסת שונים. כאשר התזמורת התפרקה בעיקר בשל פטירתם של כמה נגנים המשיך יעקב לנגן לבדו באירועים שונים.
יעקב היה אציל ועדין נפש, צנוע, אוהב את הבריות, בעל חוש הומור מפותח, איש של יושר ואמת ללא פשרות.
הוא היה גם איש משפחה למופת ודאג תמיד שלילדיו לא יהיה חסר דבר למרות מוגבלותו. אפילו השתתף אתם בפעולות הילדים השונות שלהם. כמו כן הזמין אותם לבוא איתו לפעילויות התרבותיות השונות בהם השתתף. בשבתות בבוקר נערכו בירושלים סיורים מטעם העיריה עם טובי המדריכים כמו למשל זאב וילנאי. יעקב לקח איתו לסיורים את ילדיו והיה מטפס איתם על גגות וצריחים, מהלך איתם בחצרות ובמערות הקבורה והם הנחו אותו למשש את העמודים והאבנים באתרים הארכיאולוגיים. הוא מאד נהנה והרגיש שהוא נוגע בהסטוריה של ירושלים.
כל חייו סבל מאסטמה וכשהיה חולה סבל ללא תלונה ומיהר להתגבר ולחזור לפעילותו. בשנתיים האחרונות הגיע לחנות רק בבוקר ובערבים הלך לשמוע שיעורי תורה בבית כנסת סילורה ברחוב מתיתיהו בירושלים. ב – 6/5/94 קיבל התקפת אסטמה חזקה, התמוטט ואיבד את הכרתו וב – 2/6/94 (כ"ג בסיוון תשנ"ד) נפטר.
הותיר אחריו מורשת מופלאה שהנחיל לצאצאיו וללקוחותיו. אנשי ירושלים מכל הגוונים ספרו ועדין מספרים לבנותיו איזה מקור השראה היוותה להם דמותם של יעקב ויונה כאשר האנשים היו צופים בעבודתם ומשתאים כיצד זוג עיוורים יכולים לנהל חנות ובית מלאכה בכזו מקצועיות, חביבות, הגינות ועצמאות מלאה – דוגמא להתגברות הרוח על הגוף.
על קברו נכתב:
" הולך תמים ופועל צדק
ודובר אמת בלבבו"
פ"נ יעקב גיל בן עזיזה וראובן ז"ל
נפטר ביום כ"ג בסיוון תשנ"ד
יקירנו היה סמל לגבורה וניצחון בגורל
עמל בחריצות כל חייו ביגיע כפיו
בצניעות ביושר ובאהבת הזולת.
יהי זכרו ברוך