מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
המאמר נמצא בגרסת שמע בסוף הדף
שער ציון
"שער ציון" נקרא כך כי ממנו מובילה הדרך להר ציון. בערבית הוא נקרא "שער הנביא דוד" כי ממנו הולכים לקבר דוד. בעבר גם כינוהו "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים" כי הוא השער הסמוך לרובע היהודי. השער כמו השערים האחרים שבנו התורכים הוא שער זוויתי כלומר כניסה או יציאה ב – 90 מעלות כדי להקשות על אויב פוטנציאלי.
שער ציון במקום הזה או לידו היה קיים רק כאשר היתה חומה בתוואי של היום ואז מהשער יצאו להר ציון. למעשה בתקופת הבית השני ואחריו בתקופות הביזנטית והמוסלמית לא היתה חומה במקום הזה והיא עברה הרבה דרומית מהחומה הנוכחית, והעיר הכילה הן את הר ציון והן את "עיר דוד". גם בתקופה הרומית שבה היתה העיר יותר קטנה כנראה לא היתה חומה במקום הזה, ואם היתה חומה בסוף התקופה הרומית, וגם היה בה שער, אז הוא היה מזרחית לשער הנוכחי בסוף הקרדו כמו שבנו בערים הרומיות.
בסוף התקופה המוסלמית – בתקופה הפטימית (970 – 1070 לספירה) לאחר רעידת האדמה שהיתה בשנת 1033 לספירה נבנתה חומה בתוואי הנוכחי או לא רחוק ממנו, ואז אולי היה בה שער.
השער הנוכחי הוא עותומני ואם היה שער אחר בחומה הדרומית שקדם לו, יכול להיות שהוא היה מזרחה יותר. כמאתיים מטר מזרחית לשער ציון ישנו מגדל מהתקופה האיובית ויכול להיות שהוא קשור לשער שהיה לידו. העותומנים העמידו את השער במקומו הנוכחי כדי ליצור קשר קרוב עם האתרים בהר ציון , הן הנוצרים והן המוסלמים.
להדרכה וירטואלית עצמאית בשער ציון לחצו כאן: סיור וירטואלי בשער ציון
אם דנים ממתי יש שער ליד הר ציון, צריך גם לומר שהשם ציון ניתן להר רק בתקופה הביזנטית בגלל כנסיה שהיתה שם ונקראה "אגיה ציון". אבל בתקופה הביזנטית החומה היתה דרומית ממיקומה היום.
בשנת 985 (בערך) לספירה, מזכיר ההיסטוריון המוסלמי "אל מוקדסי" את השער וכותב:
"לירושלים ישנם 8 שערי ברזל: 1. שער צהיון…"
ישנם כמה מבקרים מהתקופה הצלבנית שמזכירים את שער ציון:
עולה רגל בשם "פטלוס" שהיה בירושלים בערך בשנת 1130 לספירה כתב:
"בדרום ישנו שער הר ציון שדרכו הולכים לכנסית הר ציון"
עולה הרגל הנוצרי יוחנן מוירצבורג (1165 לספירה) כתב:
"על הר ציון הופיע ישוע בפני תלמידיו… בדרך המובילה מציון לעמק יהושפט מתחת לשער הר ציון מעל לאותה מערה נבנתה כנסיה המצויה היום בידי היוונים."
הנוסע היהודי בנימין מטודלה (1170 לספירה) כתב:
"ויש בירושלים ארבעה שערים: שער אברהם, ושער דוד, ושער ציון ושער ג'וזפט…"
במפה הצלבנית המפורסמת של ירושלים "מפת קמברה" מופיע שם השער ומיקומו, לראשונה במפה:
Porta Montis Syon ('שער הר ציון').
בתקופה הממלוכית ביקר בירושלים ר' יצחק חילו (בשנת 1335) ומזכיר את שער ציון כאחד משערי ירושלים.
בתחילת התקופה העותומנית ביקר בירושלים ר' משה באסולה (1521 – 1523) וסיפר:
"ו – ג' שערים מצד ציון, אחד מהם יהודי שומר עליה, פותח וסוגר"
מבקרים נוספים בתקופה העותומנית גם מזכירים את שער ציון או שער דוד כאחד משעריה של ירושלים.
במלחמת השחרור בלילה שבין ה – 17/5/48 – 18/5/48 כבשו לוחמי הפלמ"ח בפיקודו של דוד אלעזר (דדו) את ההר ולמחרת היום פרצו אל הרובע היהודי וחברו אל תושביו. כאשר יצאו לוחמי הפלמ"ח כבש הלגיון הערבי את השער חזרה, ורק במלחמת ששת הימים בשנת 1967 חזר השער לידי מדינת ישראל. בשער ישנו לוח זיכרון בו נכתב:
"אור ליום ג' ט"ו באייר תש"ח כבשו אנשי הפלמ"ח הראל את הר ציון. למחרת, טרם עלות השחר, פרצו את שער ציון עשרים ושנים לוחמים, חשים לעזרת מגיניו האמיצים של הרובע היהודי. במו גופם בלא שריון ותותח, חרפו את נפשם על חומות ירושלים. העובר בשער הזה יזכרם."
גם כיום כשמבקרים בשער רואים את השער המצולק מאלפי חורי הכדורים והרסיסים מתקופת מלחמת השחרור.
ב – 28/5/1948 נכנע הרובע, ומגיניו הובלו לשבי בירדן. הנשים, הילדים, והזקנים שוחררו לשטח ישראל ויצאו אליה דרך שער ציון.
