הרצל בירושלים

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"

.

הרצל הגיע לירושלים כדי לפגוש את הקיסר הגרמני. לפני צאתו לדרך הוא כתב ביומנו: "והנה אני יוצא לנסיעה ארוכה כל כך, שאולי איננה חסרת סיכונים.  אף הזהירו אותי שבארץ ישראל עלולים להתנקש בחיי.  אבל חובתי היא לצאת לדרך".

הפגישה הראשונה בין הרצל לקיסר היתה בקושטא, כאשר הקיסר היה בדרכו לארץ הקודש. הפגישה היתה טובה, ובסופה הבטיח הקיסר להמליץ בפני השולטן "עבד אל- חמיד" על התנועה הציונית ואף הסכים לתת חסות ל- "חברת ההתישבות היהודית בסוריה  ו- ארץ ישראל".  הרצל נחת ביפו ביום רביעי (26/10/1898). וביקר במושבות במשך יומיים עד לפגישה הראשונה בארץ עם הקיסר שהיתה ביום שישי (28/10/1898) ליד שער קבלת הפנים שהוקם ב"מקוה ישראל".  הפגישה הזו היתה חפוזה.  הקיסר ישב על סוסו,

הרצל עמד לידו,  והם החליפו מילים סתמיות על הארץ ומצב המים בה. משם המשיך הרצל לירושלים ברכבת,  והגיע לעיר לאחר כניסת השבת כשהוא קודח מחום. ומספר דוד משה שו"ב ממקבלי פניו:

"הדרך (למלון) רחוקה מאד, אבל הרצל לא רצה בשום אופן ליסוע בעגלה, שלא לחלל את השבת.  למרות מה שביארתי לו כי לגבי חולה אין כאן משום חילול שבת – הוא באחת: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ ליסוע".הרצל היה אמור ללון במלון קמיניץ, וקיימות סתירות בין המקורות האם באמת הוא לן שם באותו יום שישי או נאלץ כבר באותו לילה להתאכסן בבית מרקס אצל משפחת שטרן שבשכונת ממילא. מדבריו ביומנו ניתן ללמוד שכנראה ביום שישי ישן במלון קמיניץ ורק במוצאי שבת עבר לממילא.

וכך הוא כתב: "מחלון מלוני ראיתי אחה"צ (בשבת) את הקיסר עובר דרך שערי הניצחון, תחילה דרך השער היהודי ואח"כ דרך הטורקי.

נראה שאצל היהודים התעכב קצת יותר".

שער היהודים היה ליד כיכר הדוידקא של היום, וכן גם מלון קמיניץ, כך שכנראה הרצל  כן בילה לילה אחד במלון.  הרצל לא הוזמן לשער היהודים לטכס קבלת הפנים ועל זה הוא כתב ביומנו: "לא הייתי בשער היהודים, משום שהיו כאן שתי מפלגות. דומה שהאחת ביקשה שאשא את נאום הקהילה לפני הקיסר.  האחרת נדמה שהיא מבקשת שאף לא אתקרב אליה עם הציונות שלי.   והיות שעל פי מה שנמסר לי, החכם – באשי בקושטא הציע לרב הראשי כאן להטיל עלי חרם, העדפתי שלא להתקרב אפילו אל המתנגדים האורינטליים הללו". בנושא זה כתב הרב יעקב מאיר שהשתתף בהכנת קבלת פני הקיסר:

"בשבת יום קבלת פני הקיסר, בא מישהו והציע לפני הרבנים לפנות מקום באהלים אשר בצידי השער, גם לד"ר הרצל.  אז השיבותי אני: "אין מקום".  אולם למחר ראיתי חובה לעצמי ללכת לד"ר הרצל ולהתראות עמו….והעירותי, כי מה שעניתי אתמול , אין מקום, אין משמעו כי אין מקום ממש….תשובתי השלילית לא באה אלא מפני שהיחסים עם הממשלה דורשים זאת.  ד"ר הרצל השיב שגם הוא הבין כך, וכי מזה הוא רואה את חכמתי וזהירותי".

ואכן הרבנים הראשיים לא פגשו בהרצל בזמן ביקורו בירושלים, הן בגלל חששות מן השלטון הטורקי ותגובתו, ואולי גם מסיבות בעלות אופי דתי.  וכתב עיתון הצפירה (יא' כסליו תרנ"ט):

"אמנם הכל דיברו בו הכל רצו לראותו, אך רוב ההמון שרץ לקראתו לא התכוון לראות אותו בתור מושיע, או חכם מחולל חדשות, כי אם לראות את האיש הנפלא הרצל בירושלים….הוא לא ביקר את רבני העדה, ואף לא את מנהליה, ואף הם לא ביקרו אותו.  הרבנים מצאו לנחוץ לעיין איך לקבל פניו אם יבקרם.  אנכי שמעתי מפי הגאון הרב סלנט נ"י לאמר: "אם יבוא הד"ר הרצל לבקרני אקבל פניו בכבוד בתור חכם מדיני אך לא בתור ציוני מדיני."

בציפיה לראיון עם הקיסר ביקר הרצל באתרים שונים בירושלים, עליהם הוא כתב ביומנו:

"היינו ליד הכותל המערבי.  אינני מסוגל להתרגש התרגשות עמוקה, שהרי במקום הזה רווחת פשיטת יד מכוערת וספסרית.  כך לפחות היה אמש כשהיינו שם."

"בכניסה (למגדל דוד) אמרתי לחברי: "זה יכול להיות רעיון טוב של השולטן לכלוא אותי כאן" מראה מרתק דרך אשנבי הירי הזנוחים על העיר השוקעת בדוק הערב".

"היום היינו בבית חולים יהודי (משגב לדך?) .  הזנחה וליכלוך.  בספר האורחים לא היתה לי ברירה אלא להעיד, כדי לא להלבין את פניהם, על ניקיון המקום.  כך נוצרים השקרים".

"מן העזרה של בית כנסת ישן (תפארת ישראל) התענגנו על מראה הר הבית, הר הזיתים וכל הנוף האגדי הזה, בשמש שלפני הצהרים.

אני משוכנע עד מאד שאפשר להקים מחוץ לחומות ירושלים חדשה לתפארת..עיר נאה ואלגנטית מאד אפשרית בהחלט ליד זו העתיקה"

 אבל הרצל הגיע לירושלים כדי לפגוש את הקיסר, הפגישה התעכבה והמתח גדל.

לבסוף נקרא הרצל אל הקיסר. (2/11/1898).

את ההכנות תיאר הרצל ביומנו:  "הבוקר של הארוע הגדול היה קצת קדחתני.  עוד בהיותי בכותונת לילה הדרכתי את חברי בעינייני נוהג בראיון עם הקיסר.  פרטים מגוחכים, לבודנהיימר אין כובע צילינדר טוב….בשעה 11 , אנו חוטפים משהו לאכול ומייד מתלבשים.

עמדתי על כך שחברי הניכבדים לא יגזימו באכילה, כדי שלא יעשו לי בושות…לבודנהיימר היה כובע צילינדר גרוטסקי וחפתים רחבים מדי שמתוכם השתפלו השרוולים של הכותונת.  ברגע האחרון היה צריך למצוא בשבילו זוג חפתים אחרים….בשמש הצהרים הלוהטת ובאבק הלבן נסענו אל המאהל….הקיסר עמד לבוש במדים קולוניאליים אפורים, חובש כובע מגן מצועף, כפפות חומות – וכמה מוזר – מגלב הרכיבה בימינו, וחיכה לנו.  כמה צעדים לפני הכניסה התייצבתי דום והשתחוותי.  בכניסתי הושיט לי הקיסר את ידו בחביבות רבה"

הרצל קרא את נאומו מתוך נייר.  הוא סיפר על חזון שניזון  מהיסטוריה ארוכה וציפיה של דורות,  שהולידו תנועה ציונית מודרנית

שרוצה להפריח את השממה למען היהודים ולמען תושבי הארץ.  הוא רוצה לנצל את הידידות של הקיסר עם השולטן הטורקי ולבקש ממנו להשפיע עליו לתמוך במפעל הציוני גם למען רווחתה של טורקיה.  את נאומו הוא סיים. " קיסר של שלום נכנס בעוז אל עיר הנצח.  אנחנו היהודים מקדמים בברכה את הוד מלכותו ברגע הנעלה הזה ומיחלים מעומק ליבנו שתחל תקופה של שלום וצדק בשביל כל בני האדם.  גם בשבילנו"

הקיסר ענה לו ודיבר על הארץ שזקוקה למים וצל. אח"כ הוסיף בעינייני בעיות הבריאות ומחלות העיניים.

ביומנו כתב הרצל: " הוא לא אמר לא הן ולא לאו".

עוד באותו ערב נסע הרצל למוצא, שם נטע עץ ארז.  בלילה עזב הרצל את ירושלים מאוכזב מאד.

גם ההודעה הרישמית מטעם הקיסר על הפגישה היתה מאכזבת:

"קיסר גרמניה קיבל משלחת יהודית שהגישה לו אלבום נוף מן המושבות אשר כוננו היהודים בארץ ישראל".