מתוך : מאמרים על ירושלים > "אישים בירושלים"
נולד במוראביה (אז אוסטרו-הונגריה), למד רפואה בוינה. בשנת 1912 הגיע לירושלים מטעם אירגון "למען ציון" שבפרנקפורט כדי לפתוח מרפאת עיניים. טרם עלייתו נשא לאשה את דודניתו – אנה, והיא תמכה בו בכל דרכיו.
וכתב לונץ ב"לוח ארץ ישראל" תרע"ד, נתונים על השנים 1912/3:
"הרופא החדש דר' טיכו שנשלח מטעם החברה להיות ראש הבית, ממלא את תעודתו ומפיק רצון מכל מבקרי הבית, וגדולה תועלתו לעיר הקודש המסובלה במחלת עיניים והרבה עבד הרופא במשך השנה כאשר יראו הקוראים מהספירה הבאה של י"ב חדשי השנה מיולי 1912 ועד יולי 1913: חולים – 8233 ניתוחים קטנים – 248 ניתוחים גדולים – 247 ומספר הביקורים יחד עלה – 67,239."
דר' טיכו שימש כאלטרנטיבה לבית החולים האנגלי למחלות עיניים – סנט ג'והן, ובעיקר עבור האוכלוסיה היהודית.
המרפאה היתה ליד מעבר מנדלבאום ומספרת אסתר אבישר בספרה "בית בירושלים":
"היתה לו מרפאה גדולה שהשתרעה על קומה שלמה בבית אבנים מסוגנן ונאה לא הרחק משכונת שיח' ג'אראח שממול לבתי הונגרים. מיקומו של הבית בין ירושלים המערבית והמזרחית נתן אותותיו בסוג החולים שהיו תושבי שני חלקי העיר, יהודים וערבים.
חדר ההמתנה הגדול היה מלא תמיד בחולי עיניים שראשיהם כפופים כלפי מטה, ערבים שנראו כעיוורים והרבה ילדים שבכו על ברכי אימותיהם. מידי דקות מספר היה יוצא מזכירו של הרופא ומשתיק את הילדים, וכן מזמין אחד החולים להיכנס לחדר הרופא….. הרופא היה הופך את הצד האדום של העפעפיים על מנת שיוכל להכניס טיפות עיניים, לאחר שנתן לכל ילד סוכריה וסיפר משהו מצחיק. הוא דיבר אל הילדים בקול מלטף ובחיבה, מה שגרם להם שלא לבכות כשהכניס טיפות לעיניהם. לא פלא שהערבים קוראים לו "אללה" בחדר ההמתנה. אבל לא רק הערבים חשבוהו לאלוהים, אלא אפילו הדתיים בעלי הקפוטות והפאות אמרו עליו שאם לא הוא היו מתעוורים. היו אמנם עוד רופאי עיניים טובים בעיר, אבל רוב החולים העריצו את הדוקטור טיכו וחדר ההמתנה שלו היה מלא תמיד עד אפס מקום."
בשנת 1915 גויס לצבא האוסטרו-הונגרי והוצב בדמשק.
בין השנים 1919 – 1921 ניהל את מחלקת העיניים של בית החולים הדסה, ובמקביל הקים גם בית חולים פרטי.
בשנת 1924 קנו בני הזוג את הבית שנושא את שמם.
ב – 12/11/1929 היתה התנקשות בחייו, ומספר עיתון "הארץ":
"ירושלים הודהמה הבוקר מידיעה על התנפלות חדשה במרכז העיר. בעשר בבוקר בא הדוקטור טיכו בעגלה אל הקליניקה שלו. כשירד מן העגלה וניגש אל פתח הבית, הרגיש כעין מכה בגב. הוא נכנס פנימה וביקש מעוזריו לראות מה יש לו בגב, כי הרגיש כאילו נזרקה בו אבן. עוזריו ראו סכין תקועה בגבו…. מיד הובהל ל"הדסה" ובחדר הניתוחים שטפו את הדם ועשו לו זריקה נגד הרעלת דם……. המונים עומדים על יד "הדסה" ודואגים לשלומו….
לאחר ההתקפה העביר הדוקטור את המרפאה לביתו.
התמונה באדיבות – © מוזיאון ישראל, ירושלים
חולים מכל המזרח התיכון פקדו את מרפאתו ובהם גם מלכים ונסיכים ערבים שבאו למצוא מזור למחלות עיניהם.
הבית גם שימש מקום מפגש לאנשי רוח אמנים ופוליטיקאים, כמו הנציב העליון – ארתור ווקופ, האמנים מרדכי ארדון ומרק שאגאל, הפילוסוף מרטין בובר ועוד.
דר' טיכו נפטר בשנת 1960.
אנה טיכו עזרה לבעלה כסייעת עד למותו. אבל היא התפרסמה בעיקר כציירת מחוננת. היא רשמה וציירה את נופי ירושלים ואת אנשיה. היא נפטרה בשנת 1980 והורישה את הבית למוזיאון ישראל המפעיל אותו עד היום.
בבית אפשר למצוא:
• תערוכות מתחלפות
• מבחר מיצירותיה של אנה טיכו
• אוסף מנורות החנוכה של ד"ר אברהם טיכו
• ספריית עיון בנושאי ירושלים, אמנות וספרות
• קונצרטים ואירועי תרבות
• קפה – גן מסעדה