מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
קברי בית ראשון בחצר מנזר סנט אטיין
כאשר חפרו אנשי המסדר הדומיניקני בשנת 1885 באיזור סנט אטיין, התגלו שתי מערכות קברים מפוארות ושלמות המיוחסות על פי צורת הקבורה לסוף המאה השמינית לפני הספירה, לימי הבית ראשון. באזור זה נמצאו עוד קברים מאותה, תקופה שכן הוא התאים מבחינת סוג הסלע ומבחינת מרחקו מהעיר, ולכן הוקם כאן מעין שדה קבורה של ירושלים . מערכות קבורה שנמצאו, בנויות מחדרים קטנים חצובים בסלע ובהם 2 – 3 משכבי קבורה בכל חדר. מידות חדרי הקבורה הם: 2.60 X 2.40 X1.80 גובה. מתחת לקברים (רובם) חדרי איסוף לעצמות המכונים כיום מאספות. הרעיון הוא שאחרי שבשר הגוף מתכלה מועברות העצמות למאסיפה, וכך מתפנה מקום על משכבי הקבורה לנפטר אחר. על משכבי הקבורה יש משכבי ראש, אותם אנו מכירים מקברים במקומות אחרים מאותה תקופה (באתר מאמר "כתף הינום וקברי בית ראשון"). מלבד חדרי הקבורה ישנם במערכות הקבורה גם חדרים גדולים יותר ללא משכבי קבורה, ששימשו להתכנסות ולטיפול בנפטרים לפני הקבורה. כאמור נמצאו שתי מערות קבורה, כאשר שטח הראשונה 78 מטר מרובע ובה מקום ל – 23 נפטרים, שטח המערה השניה 94 מטר מרובע, ובה מקום ל – 28 נפטרים. אנשי המסדר מאפשרים כניסה למערות רק לקורסים אקדמיים, כך שרוב המטיילים לא יכולים להגיע לשם.
במאמר אתאר את המערה מס' 1 שהיא קטנה יותר מבחינת מספר הנפטרים אבל שמורה יותר.
כאשר עוברים את פתח הכניסה נכנסים לאולם שממנו יוצאים החדרים. מימדיו 4.20X 5.30 מטר. גובהו 3.50 מטר. בכניסה שתי שקערוריות משני קצותיה המעידים על הימצאותה של דלת שכיום לא קיימת.
כל האולם בא לדמות אולם של ארמון וכן גם הדלתות שהיו סימליות שכן הפתח נאטם על ידי טבלת אבן גדולה.
בקירות יש כעין פסי בליטה ושקע לסרוגין, כחיקוי לציפוי עץ במקדשים ובארמונות, כפי הנאמר בספר מלכים כלפי המקדש:
"וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ" (מלכים א' ו' ט"ו).
בין התקרה לקיר ישנו כרכוב המייצג את ה"טפחות" שבארמונות:
" כָּל-אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד-הַטְּפָחוֹת" (מלכים א' ז' ט').
בתקרת האולם שקע אנכי, אולי עבור מתקן תאורה.
ברצפת האולם בור מלבני שבו התגלה ארגז עם עצמות צפרים, כנראה למנחה.
בקירות האולם שישה פתחים:
בראשון מימין לכניסה אין מתקני קבורה וכנראה יועד לחדר טיפול בנפטרים, שם מרחו את גופם בשמנים ובשמים כדי לסתור ריקבון וסירחון, כמו שנאמר לגבי המלך אסא:
" וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה-לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת" (דבהי"ב ט"ז י"ד)
חדרי הקבורה מידותיהם: 2.60x 2.40 וגובה 1.80 מטר. בכל חדר שלשה מדפי קבורה בצורת האות "ח". ומתחת לחדרים (ברוב החדרים) בור אסוף (מאסיפה) עבור עצמות לקבורה משנית לאחר זמן, כדי לפנות מקום על המדפים לנפטרים נוספים. על המדפים ברוב החדרים משכבי ראש לייצוב הגופה. יש מדפים עם שני משכבי ראש משני צידי המדף.
בחדר הימני שמול הפתח יש חדר המשך. בחדר הראשון שני מדפי קבורה מימין ומשמאל, ובהם שני משכבי ראש בכל מדף, האחד מול השני, ובקיר הנגדי פתח לחדר פנימי. בחדר זה יש שלשה סרקופגים חצובים בסלע בצורת "ח". בחדר זה אין מאסיפה וכאן כנראה שכבו אנשים חשובים, אולי דור המייסדים של המשפחה. הסרקופג שמול הפתח בחדר זה מוגבה אולי כי כאן היה טמון אבי המשפחה. אולי בגלל הכבוד לשוכני חדר זה לא התבצעה בהם קבורה משנית. הן בחדר הזה והן בחדר המקדים כרכובים לפאר והדר.
משכבי קבורה