מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
כתף הינום
"כתף הינום" מכונה הגבעה שלמרגלותיה נמצא בית בגין. במקום זה עבר הגבול בין שבט יהודה ושבט בינימין:
" וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים צָפוֹנָה." (יהושע ט"ו ח')
לפי התאור צומת דרכים העוברת במקום זה מוזכרת בספר שופטים בספור "פילגש בגבעה". גיבור הסיפור מגיע לצומת, וכאן עמדה בפניו הדילמה: להמשיך בדרך הראשית צפונה או לפנות מזרחה בגיא בן הינום לכוון ירושלים וללון שם:
" י' וְלֹא-אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד-נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ. י"א הֵם עִם-יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל-אֲדֹנָיו לְכָה-נָּא וְנָסוּרָה אֶל-עִיר-הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ. י"ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד-גִּבְעָה." (שופטים י"ט י' – י"ב)
כאשר צר על ירושלים טיטוס בנה דייק שלפי החוקרים גם הוא עבר במקום זה:
"ומשם (השילוח) נטה הדייק מערבה וירד אל עמק המקור הזה ועלה משם אל מצבת חנן הכהן הגדול ונקף את ההר אשר חנה בו פומפיוס לפנים." (יוסף בן מתיתיהו מלחמות ה' י"ב ב')
כלומר גם פומפיוס חנה כאן כאשר בא לכבוש את ירושלים בשנת 63 לפנה"ס.
בחפירות שנערכו בגבעה מצאו שרידים מתקופות שונות:
תקופת בית שני – נמצאו קברים ומטבעות מתקופת הנציבים במאה הראשונה לספירה. כן נמצאו בקבוקי זכוכית דמויי פמוט ששימושם היה במאה הראשונה והשניה, פסלונים, תליונים ותכשיטים.
התקופה הרומית – נמצאו סירים עם עפר ואפר ושרידי עצמות, כלומר היה כאן שדה קבורה של קברי שריפה. כן התגלו קברי פיר עמוקים עם שרידים מתקופה זו וכלי חרס ומטבעות. יכול להיות שקברי הפיר שייכים ליהודים או לקהילה הנוצרית-יהודית שישבו בהר ציון, ואילו קברי השריפה שייכים לליגיון העשירי שגר בסמוך ונהג לקבור בצורה זו.
התקופה הביזנטית – נמצאו שרידי כנסיה בעלת ריצפת פסיפס.
התקופה העותומאנית – היום אפשר לראות מגדל תצפית מבוצר שנראה כבר במפות של 1852 ונקרא "קצר אל עזאל" (מצודת הצבי) היום הוא משמש את הקונסוליה הבריטית.
כן יש בתחתית הגבעה במערב מבנה מחסנים ותעשיה שנקרא "אל חריריה" (משי) והיום זהו תיאטרון החאן.
בחפירות נמצאו שרידים עותומנים שונים כמו: מטבעות, רובים, ספלונים, כפתורים צבאיים, קוביות משחק ועוד. הממצאים נמצאו במערת קבורה מימי בית ראשון ושייכים כנראה ליחידת תצפית שחנתה על הגבעה.
קברי בית ראשון
באתר התגלו 7 מערות קבורה שתיים מהן בעלות מספר חדרים והאחרות בנות חדר אחד. גדל החדר כ – 3X3 מ' ויש בו איצטבאות. על האצטבאות מקום לנפטר אחד עד שישה נפטרים. בחלק מהאצטבאות משכב ראש – כעין מקום לראש שעוזר לייצב את הגופה. מעל מדפי הקבורה היתה תקרה שהתמוטטה או שימשה כמחצבה והוסרה.
במערה הגדולה באתר (לעיל) חמישה חדרי קבורה ובארבעה מתוכם יש מאסיפה (הסבר בהמשך). האיצטבא הגדולה ביותר באתר היא בת 6 משכבי ראש, כלומר אפשר היה להניח עליה שישה נפטרים. באותו חדר יש עוד שני מדפים : אחד עם מקום לשני נפטרים ובשני מקום לנפטר אחד. תרשים אפשר לראות לעיל ותמונה מיד בהמשך.
הקבורה נעשתה על גבי האצטבאות והפתח נאטם. לאחר זמן מה הבשר נאכל ואז העצמות הוכנסו אל בור האיסוף לקבורה משנית וסופית, והאיצטבא התפנתה לנפטר נוסף. ברוב המערות יש חדר איסוף לעצמות . גבי ברקאי שחפר במקום נתן לחדרי האיסוף את השם "מאסיפה" לפי:
"לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל-אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ" (מלכים ב' כ"ב כ')
"וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו" (שופטים ב' י')
ועוד…..
אבל כנראה שהשם לא מתאים לפי הפסוק: ""אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי" (בראשית פרק מ"ט, כט). מפסוק זה יוצא שהאיסוף קודם לקבורה. ולמרות זאת השם השתרש.
הנפטר היה מוקף בקמעות ומנחות שליוו אותו לעולם הבא. שודדי קברים לקחו את מה שאפשר היה לקחת אבל כאן שיחק לחוקרים המזל. תקרת אחת המאסיפות היתה בנויה משתי שכבות. השכבה התחתונה נפלה וקברה את תחתית החדר ותכולתו ומי שהגיע אחר כך ראה חדר שלם "ריק". בחפירה של גבי ברקאי אחד החופרים גילה שיש מימצאים תחת הריצפה ואכן ממצאים אלו היו עשירים.
במאסיפה הזו נמצאו שרידים של 95 נקברים וכ – 1000 פריטים, ובהם:
כלי חרס – כלים לבושם וליין – לגינים (לא כלי בישול), נרות חרס.
ידיות של כלים מעצם ושנהב.
ראשי חץ הידועים מהתקופה הבבלית (אולי נקברו כאן אנשים שנהרגו בכיבוש הבבלי).
תכשיטים מסוף תקופת המלוכה מהם: 6 חפצים מזהב ו – 95 מכסף – עגילים, טבעות, חרוזים ותליונים.
חותם עם השם "פלטה" ללא שם האב – אולי היה אדם חשוב.
"ברכת כוהנים" – הממצא החשוב ביותר.
תקופות הממצאים הן שלש:
1. המאה השביעית ותחילת המאה השישית לפני הספירה, כלומר לפני חורבן בית ראשון.
2. המאה השישית והחמישית לפני הספירה, כלומר התקופה הבבלית שהיא המשך התקופה הקודמת, מדובר באנשים שלא הלכו לגלות.
3. שמונה פריטים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת , כלומר המאה הראשונה לפני הספירה.
ברכת כוהנים
נמצאו שתי לוחיות כסף מרוקע :
"כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא" (ירמיהו י' ט').
הכיתוב נעשה בעזרת מכשיר עדין וחד:
"כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר" (ירמיהו י"ז א').
הלוחיות מתארכות לזמן חציבת המערה, כלומר – המאה ה – 7 לפנה"ס, סביב שנת 600 לפנה"ס.
הלוחיות מגולגלות כך שמרכז יש חלל, אולי כדי להעביר חוט. רק כ – 3 שנים אחרי שנמצאו היתה הטכניקה כדי לפתוח אותן.
לא ברור מה תפקידן: אולי אלו קמיעות ויש גם שמשערים שזהו ראשיתו של מנהג הנחת תפילין.
כאמור נמצאו שתי לוחות :
הקטנה 39X11 מ"מ. הגדולה 97X27 מ"מ.
על הלוחות חרוטה ברכת כוהנים מקוצרת . המקור הוא מספר במדבר ו' כ"ד – כ"ו:
"כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם."
בלוחית הגדולה פוענח:
בלוחית הקטנה פוענח:
זהו הטקסט התנ"כי הקדום ביותר שנמצא.
לאיזור הקברים מגיעים דרך מרכז בגין. יוצאים דרך אולם הכניסה אל המרפסת, מקיפים את הבנין ועולים אל מאחוריו.