מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
בשעון שמש כבר השתמשו במצרים העתיקה בסביבות 3500 שנה לפני הספירה. בירושלים אפשר לראות שעוני שמש היום, כאשר העתיקים שבהם נמצאים במוזיאון הרובע ההרודיאני בעיר העתיקה. גילם הוא כ – 2000 שנה. מדובר בשעון קטן עשוי אבן שארכו, רחבו וגובהו הם כ – 10 ס"מ, ובו מערכת שנתות. במשנה מכונה השעון "אבן שעות". בראשו קער המחולק על ידי השנתות ל – 12 גזרות. בחלק העליון של הקער תקעו מוט שצילו הראה את השעה. במשנה מכונה המוט: "מסמר של אבן שעות". השעון מעוטר במערכת וורדות יפהפיה . שעון זה הוחזק בדרך כלל בבית , וכאשר רצו לדעת את השעה הוציאו אותו אל השמש. בחפירות בירושלים התגלו שעונים נוספים, דבר המעיד על שכיחותו של השעון.
שעון השמש המפורסם בירושלים נמצא בשכונת "מחנה יהודה",ברחוב יפו. קדם לבניתו רעיון שגם הוא קשור בשמש ובזמן, אבל הרבה יותר פשוט.
כותב עיתון ההשקפה מ – 1905:
"ובירושלים שמחה וששון ליהודים, כי עוד מוסד אחד נוסד לנו על הראשונים: ברחוב יפו, באחד המקומות היותר גבוהים אשר סביב העיר, בית חדש נבנה, ובגבהו הוא מתנוסס על פני כל העיר. וכבר עומדות שלש קומות בנויות אבן, וממעל להם שתי עליות עץ, ועוד יד הבונים נטויה להגביהו. צורת העליות תעיד כי לא לדירה נועד הבית, וכל רואהו יאמר: אין זה כי אם מצפה כוכבים.
וכי ישאל השואל מה ליהודים ולכוכבים? וענית ואמרת לו: הן לא ככל הגויים העם החכם והנבון הזה, והמצפה שלו, לא חלילה בשביל כוכבים נבנה, כי אם נועד בשביל תעודה יותר נכבדה. כי בזמן האחרון נוסדה פה חבורה חדשה של "מתפללים עם הנץ החמה". ובהיות ירושלים הרים סביב לה, וקשה מאד לכוון את השעה, נדב ליבו איש אחד וחייט אמריקאי הוא, לבנות את הבית הזה. והיה ככלות בנין הבית, והעמידו על גגו נס גבוה, ובראשו טס של נחושת קלל, ובהנץ החמה ונפלו קוי השמש על פני הטס והבריקו פניו, וידעו כל תושבי ירושלים, כי בא זמן תפילה עם הנץ החמה." רעיון זה כנראה לא בוצע.
מקטע עיתון זה מתברר שלכתחילה שעון השמש על הבנין במחנה יהודה היה אמור להיות ללא ספרות וללא מחוגים, וגם לא היה אמור להראות את השעה, אלא רק כלי פרימיטיבי שתפקידו לציין את זמן הנץ החמה.
הבית עצמו נבנה על ידי החייט האמריקאי שמואל לוי, שקנה את הדירה התחתונה, הקים עליה עוד שלש קומות, ועליהם עלית עץ. בבנין היה בית כנסת בשם "זהרי חמה" למתפללים "ותיקין" (עם הנץ החמה).
כן היה בו בית הכנסת אורחים בשם "תפארת ציון וירושלים". המסתכל על תמונת הבית מיד עם סיום בניתו בשנת 1910, רואה את שלט בית הכנסת בקומה רביעית, ומעליה כעין מגדל, עליו כתוב בשלט "בן פורת יוסף". על המגדל עלו כדי לראות מגבוה מתי אפשר להתפלל ותיקין. בשלב זה לא רואים עוד שעון שמש.
את שעון השמש על הבנין בנה ר' משה שפירא, חניך הישיבה של "מאה שערים", שלמד את סודות האסטרונומיה בכוחות עצמו.שתי מטרות היו לשעון השמש: להראות את שעת התפילה ואת שעת כניסת השבת. שעון כויל לפי שעון ארץ ישראל (או השעון הירושלמי) שבו היום החדש מתחיל עם שקיעת היום הקודם. כאשר ראו המוסלמים את עבודתו של שפירא לחצו כעליו לבנות שעון שמש בהר הבית. הוא סרב מסיבות דתיות ובגבור הלחץ נאלץ לגלות לפתח תקוה.
מעל לשעון השמש נמצאים שני שעונים רגילים המיועדים לימי סגריר, בהם מסתתרת השמש. שעונים אלה נבנו בשנת 1926.
שעון אחד הראה את השעה האירופית (השעון המקובל עלינו כיום), והשני את השעה לפי שעון ארץ ישראל.
בשנת 1941 נשרפו הקומות העליונות ובית הכנסת ירד לקומה ראשונה, למקום בו הוא נמצא כיום. הבנין שוקם וכן גם השעונים על ידי העיריה בשנת 1980.
שעון השמש במחנה יהודה
שעון מפורסם נוסף שבנה משה שפירא הוא השעון על הקיר של בית הכנסת הגר"א שבשכונת "שערי חסד". שעון זה מיוחד שכן המוט על גבי השעון אינו קובע את השעה אלא נקב הנמצא בקצהו. נקב זה מסמן נקודת אור על גבי צילו של המוט. בשעון יש 2 מערכות של שנתות : אחת לשעון האירופאי והשניה לשעון ארץ ישראל, ונקודת האור מראה את השעה לפי שתי השיטות בו זמנית.
על השעון כתוב: "שעון שמשי, המציאו משה שפירא".
משה שפירא קשור גם עם שעון שמש שנמצא בהר הבית על גבי קשתות הכניסה למשטח העליון מדרום ל"כיפת הסלע".
כתוצאה מאי התאמה בשעונים, קראו המואזינים השונים שפעלו בהר הבית לתפילת הצהרים בזמנים שונים. השיי'ח אבו נימר אפנדי החליט לפתור את הבעיה. כששמע על שעון השמש במחנה יהודה החליט לזמן את בונה השעון כדי שיבנה בהר הבית שעון שמש שעל פיו ישק דבר.
כשפנה למשה שפירא סירב הלה מסיבות דתיות של איסור ליהודי לעלות להר. השיי'ח אבו נימר חשב שמדובר בכסף, והוא העלה את המחיר אבל משה שפירא עמד בסירובו. בסופו של דבר התחיל לקבל איומים על חייו, ובעצת רבו – הרב יוסף זוננפלד עזב את העיר ועבר ל"פתח תקוה"
ושם נשאר. גם בפתח תקוה בנה שעוני שמש.
קיימים בירושלים כיום שעוני שמש נוספים: ליד הכניסה לקמפוס של האוניברסיטה בגבעת רם, בכביש מספר אחת ליד מקומו של המעבר ההיסטורי לירדן – מעבר מנדלבום, במוזיאון ישראל, על גבי כנסית יוחנן המטביל בעין כרם, בכנסיה הארמנית בעיר העתיקה, על גבי הצריח של מסגד עומר ליד כנסית הקבר.
בעבר היה שעון שמש בבית כנסת החורבה, מעשה ידיו של משה שפירא, שנהרס במלחמת השחרור, ושעון שמש נוסף ליד מושב זקנים , שנעלם עם הפיכת המקום לקומפלקס התחנה המרכזית.
