שכונת מזכרת משה

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

שכונת מזכרת משה

 

שכונות "אבן ישראל" ו"משכנות ישראל" "נתקעו" ללא כסף ועם חובות ובניתן לא הושלמה. ב"אבן ישראל" נבנו 30 יחידות במקום 53 יחידות מתוכננות, וב"משכנות ישראל" נבנו 44 יחידות מתוך 140 יחידות שתוכננו.
בשנת 1882 נחתם חוזה בין יחיאל מיכל פינס בשם "ועד מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי" ובין אנשי "משכנות ישראל", ונכתב ספר תקנות שכותרתו: "תקנות החברה משכנות ישראל מוסבת שם מזכרת משה."
ובו הוסכם (בין השאר):
שחלק השכונה שלא נבנה יעבור לרשות ועד מזכרת מונטיפיורי, שישלם את כל החובות שלא שולמו, ויקים שם שכונה חדשה בשם "מזכרת משה".
הועד ילווה לאנשי השכונה סך 2600 ליש"ט לצורך בנית הבתים. מדובר בבנית 80 בתים יחידים או ארבעים בתים כפולים. כן יבנו בית תפילה, בורות מים ובית טבילה.
החוזה קובע שהבתים ובור המים יבנו תוך שלש שנים ובניני הציבור יבנו בשנה הרביעית והחמישית.
החבר שילם מכיסו לפני הכניסה את מחיר הקרקע ושליש ממחיר הבית והשאר, כולל השתתפותו בבניני צבור והבורות ניתן בהלוואה ל – 15 שנה.

הבתים ינתנו לחברים לפי הגרלה.
ינטעו בשכונה אילנות וכל חבר אחראי על האילנות שבתחומו.
נוסח התפילה בבית כנסת יהיה כמו בבית הכנסת "החורבה" בעיר העתיקה (אשכנז).
יש לפרסם על הבתים כי הם נועדו להנציח את השר מונטיפיורי ורעיתו.
נוסח כתובת ההנצחה בכניסה לשכונה: "sir moshe montefiori testimonial" (גם בערבית)
"מזכרת משה אשר לחברת משכנות ישראל לזיכרון השר סיר משה מונטיפיורי. נולד ח' חשון שנת התקמ"ה (1784) נפטר בשם טוב ביום ט"ז מנחם אב שנת התרמ"ה (1885) בעיה"ב (בעיר הבירה) לונדון יע"א (יגן עליה אלהים)."

נציגי ועד משכנות ישראל החתומים הם: דוד גוטמן, בנימין סלנט, יואל משה סלומון, יוסף ריבלין, יוסף משה קרויז, נטע הירש המבורגר, אברהם אלקנה זאקס.
החותמים מטעם הקרן : ארטור כהן, שמואל מונטגיו, הנרי האריס.
השכונה יועדה לאשכנזים, אבל מהר מאד השתנתה הדמוגרפיה ורוב אוכלוסית השכונה נהיתה ספרדית.
השכונה נוהלה על ידי ועד שטיפל בענייני מים, בטחון, ביוב, מאפיה, תאורה, דת וכו', והוא גבה מיסים כדי לממן את פעולותיו.
בשנת 1890 היו במזכרת משה 100 משפחות, ורק בשנת 1905 קיבלה עליה העיריה את הטיפול בשכונה והתחילה לספק לה שירותים.
השכונה נבנתה כשכונת חצר שהיתה אמורה להשאר פתוחה עם אילנות לנוי וללא תוספות, אבל כיום אפשר לראות שמרכז השכונה תפוס על ידי מתקנים לילדים ומבוגרים ועוד מבנים ציבוריים שונים (לא בתי מגורים).
מלכתחילה חשבו גם כי לכל בית דירה יהיה חדר אחד מטבח ובית כסא, אבל ברבות הימים נצלו התושבים את השטח עד תומו. נבנו חדרים במרתפים, נבנו חדרים נוספים ואף נוספו קומות.
עד שנות ה – 20 של המאה ה – 20 השתמשו התושבים בבורות המים, אז הושלם מפעל המים והוקם ברז מרכזי אחד עם תור גדול שהתחסל בשנת 1926 עם כניסת המים לבתים.
בתי הכנסת הם שניים: "ישמח משה" ו – "חסד ורחמים"
בית כנסת "ישמח משה"

נמצא במרכז רחוב מזכרת משה מחוץ לריבוע השכונה.
מכיוון שבשנותיה הראשונות רוב תושבי השכונה היו אשכנזים אין פלא שגם בית הכנסת הראשון היה אשכנזי. היום בחצר בית הכנסת הזה פועלים עוד שני בתי כנסת: חרדי ונוסח חב"ד. בעבר פעל בחצר זו תלמוד תורה לגיל הרך (חיידר), סניף של ישיבת עץ חיים.
מספר יעקב יהושע על בתי הכנסת האשכנזים באזור: (ילדות בירושלים הישנה ה')
"בשני בתי הכנסיות של האשכנזים…… "בית אברהם" (בשכונת משכנות ישראל) ו"ישמח משה" התפללו בני עמך, פועלים ובעלי מלאכה שהשכימו לעבודתם…… בתי כנסיות אלה שימשו מרכז החיים של השכונה. כאן התנהלו ויכוחים סוערים על בעיות מדיניות וחברתיות. בין מנחה למעריב עמדו מעגלים של מתפללים והתווכחו בחום ובהתלהבות……. את המנין הראשון קראו תרח'ס על שם תרח אבי אברהם אשר התקין את התפילה המוקדמת."
מחוויות החיידר מספר יעקב יהושע (שם):
"כשנכנסנו אני וסבי לחיידר, הוריד מעלי המלמד את הטלית, נטל אותי בידיו, הושיבני על ידו והתחיל ללמדני את האותיות…. באותה שעה נפלו על ראשי סוכריות. כששאלתי מי הוא אשר זרק את הסוכריות? השיב לי המלמד: המלאך אשר בשמים הממונה על התינוקות והאוהב אותם, הוא אשר שלח לך את הסוכריות למען תלמד תורה בחשק…. "

בית כנסת "חסד ורחמים"
נמצא מימין לכניסה לשכונה מרחוב אגריפס.
בשנותיו הראשונות היה הבית בית מגורים ובשנות ה – 20 של המאה ה – 20 היה במקום בית מרזח. לפי המסופר, יום אחד נכנס אל בית המרזח קצב גדל גוף בשם יצחק ארמוזה ונקב בסכום בעד סילוקם של יושבי הבית והקמת בית כנסת. מאז היה הבית למרכזה של אגודת "חסד ורחמים" שנוסדה בעיר העתיקה בשנת 1925 על ידי משפחות ספרדיות. הארגון עסק בפעולות צדקה וחסד כמו: בית תמחוי וגן ילדים. גולת הכותרת במפעליו היא קופת חולים "מזור" שאיפשרה טיפול רפואי נאות על ידי רופאים ואנשי רפואה מתנדבים לאוכלוסיה עניה. ציור הכותל בבית הכנסת נעשה על ידי הצייר א. נובק בשנות ה – 50, כבטוי געגועים לכותל ולסמטה שהובילה אליו, שאז לא היו נגישים.

בית וינר
הבית נמצא מול הכניסה לשכונה מרחוב אגריפס.
הוקם ב – 1938 כמועדון לבני נוער. היוזמה היתה של דר' פרנקנשטיין ודר' אנה גורדון מהחוג לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית. בהתחלה הוקם צריף ואחר כך בית בן קומה אחת. בשנת 1975 נוספה לבנין קומה נוספת. הנערים בשכונה נפלו באפשרויותיהם מנערים בשכונות מבוססות ולכן נולד הצורך לעזור להם. הבית שימש ילדים שנפלטו ממסגרות חינוכיות בבוקר, ומקום לילדים לומדים בשעות הערב. נוסף על זה שימש הבית כמקלט לילדים שלא היתה להם קורת גג.
הבנין שופץ בשנת 2000 ומשמש כמרכז ארץ מורשת על שם וינר כחלק ממתנ"ס לב העיר.

 

האקליפטוס
כותב יוסף מייזל ("אלה תולדות קרן מזכרת השר משה מונטיפיורי"):
"במזכרת משה נטעו בשנת 1901 במקום הפנוי המיועד לגן ציבורי 30 עצי לילך פרסי או סיני ו – 10 עצי אקליפטוס."
ליד בית וינר נמצא שריד מעצים אלו בדמותו של אקליפטוס ענק. העץ הפך להיות סלע מחלוקת בין אוהבי הטבע והמשמרים ובין התושבים החוששים מענפים נשברים בשלג, ושורשים החודרים אל הבתים והמדרכות, ולכן זוכה העץ מידי פעם לתספורת רצינית.

 

שכונת משכנות ישראל מופיעה גם במסגרת "סיור בנחלאות"