.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
בתי ברוידא
בתי ברוידא היא שכונת הקדש חרדית הנמצאת ב"נחלאות" ברחוב התבור. שנת ייסודה הוא 1902. שמה ניתן לה מכיון שהתורם להקמתה היה יעקב ברוידא, אבל שמה המקורי היה "אהלי יעקב". בין שאר הסיבות להקמת השכונה הרצון להנציח אותו ואת אשתו שכן הם היו חשוכי בנים.
התיכנון החל בשנת 1892 ומספר על כך עיתון "הצפירה" במסגרת סקירתו את כל האזור:
"והנה לרעיון הנשגב הזה….. נמצא כעת גואל גם מקרב אחינו ברוסיה ופולניה הלוא הוא ר' יעקב ברוידא מוורשה….. ויחליט לעשות לו יד ושם בחומות ירושלים, במלאותו את ידי מר שרגא פייביל יעקובסון, מנכבדי ירושלים ותושביה, לקנות לו על יד פרוור "כנסת ישראל" כברת ארץ בת 4,000 אמה, ויקדש מהונו סך 50,000 פרנק זהב לבנין חמישה ועשרים בתים לעניים, לדור בהם חינם, מלבד בית תפילה נהדר, בית וועד ציבורי ובור מים גדול ורחב שיספק מים להפרוור כולו, שיקרא בשם "אהלי יעקב" על שם הרב יעקב ברוידא. הבתים יהיו בנויים מאבני גזית מהוקצעים, מכפלות (קומות) אחדות בטוב טעם ודעת על פי תכנית שיעשה אחד מחכמי הבניה בירושלים."
בא כוחו של ברוידא בבניה היה נפתלי פורוש שכתב (נדפס בהמודיע כ"ה שבט תשי"ד (1954)
שבשנת תרס"א (1901) הביא לפניו ר' שרגא פייביל יעקובסון ז"ל מכתב מידידו הנדיב הגביר ר' יעקב יוסף ברוידא ז"ל מוורשא. במכתב זה שאל לדעתו להקים מפעל קרן קיים בירושלים מכספי קודשים שהיו ברשותו. הצעתו של פורוש היתה להקים בתי מגורים חינם במסגרת "כנסת ישראל" (ועד כל הכוללים – גוף שאיחד פרושים וחסידים לצורך תרומה וקבלת כספי חלוקה, ובין השאר בנה באזור שכונות שנקראו "כנסת ישראל"). ברוידא הסכים בתנאי שהשותפות תהיה בכספים ולא בקרקע, ולכל גוף יהיה שטח השייך רק לו. ברוידא חשש שבשותפות מוחלטת תטשטש זהותו כתורם. ואכן נקנה שטח של 8,000 אמות בשותפות עם הועד הכללי "כנסת ישראל". לפי דרישתו של ברוידא המחצית הצפונית היתה שלו (הוא שילם עבור זה) וחלקו גודר.
המגרש נרשם על שמו של יעקובסון כי לפי החוק העותומני אי אפשר היה להעביר שטח על שמו של נתין זר.
יעקובסון ייעד את השטח (לפי בקשת ברוידא) להקדש עבור תלמידי חכמים עניים מעדת הפרושים (שאינם חסידים), ומסביר ברוידא במכתב לפורוש:
"מאחר שאנו חשוכי בנים, ומבקש אנכי שדרי הבתים יתפללו וילמדו בבית הכנסת שלי, דואג אני שיתקיים תמיד מנין בבית הכנסת, דבר שיתכן רק אם התושבים יתפללו כולם בנוסח אחד. ולא הייתי מעדיף עדה אחת על חברתה כיוון שכולם אהובים וברורים לפני, ואין לי כל משוא פנים לכאן או לכאן, אלא מאחר שאני ואבותי נמנים על עדת הפרושים, הריני מבכר את נוסח אשכנז כנוסח היחידי של בית הכנסת, ובהתאם לכך יהיו גם תושבי הדירות….. אף שיודע אני כי הדבר יגרום לי אי נעימות בהיותי תושב וורשא שרוב יהודיה נמנים על עדת החסידים, בכל זאת החלטתי להקדיש את הבתים אך ורק לעניי כוללות הפרושים, כי אדיר חפצי שיתפללו בבית הכנסת שאני בונה."
וממשיך פורוש לספר שנבנו 21 דירות בנות 2 חדרים מרווחים על ידי הקבלן ר' יעקב מן. נוסף על כך נבנה בית כנסת ומתחתיו 4 דירות שנבנו על ידי המוהל ישראל הלפרין.
מבחינה ניהולית האחראי היה פורוש והוא ניהל את הצד הכספי של הבניה (גזבר). ההוצאה היתה פי 2 מהתכנון, אבל ברוידא שילם את הכל.
בסופו של דבר שלח הנדיב כסף (כעין בונוס) עבור האמנים המצטיינים וגם שלח כסף עבור פורוש שסרב לקבלו כדי שלא תקופח מצוותו. וכאשר ברוידא התעקש לשלם לו, החליט פורוש שבכל הכסף שיועד עבורו יקנו ספרים עבור בית הכנסת.
על הכניסה לבית מצד רחוב התבור יש שלט ועליו נאמר:
"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם–טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. – ישעיהו נ"ו ה')
החמישה ועשרים בתים ובית המדרש "קהילת יעקב" והמגרש והבור נבנו מכסף הגביר הצדיק הנדיב המפורסם מורנו הרב ר' יעקב יוסף ברוידא זצ"ל בן הרב ר' בנימין זצ"ל שנלקח לבית עולמו א' דראש חודש מרחשון תרס"ז (1907) והקדישם הקדש עולם לדור בהם תלמידי חכמים מצויינים בתורה ויראת שמיים ושתורתם אומנותם מעניי עדת הפרושים ל – 3 שנים חליפות על פי דעת האפוטרופסים שלו. ועל הטוב יזכר שם הרב הגאון שרגא פייביל יעקובסון זצ"ל אשר בהשתדלותו ועל ידו נבנו הבתים ובית המדרש הנזכר. יהא שמם לברכה לארץ, וצדקתם תעמוד לעד."
כלומר, הבית היה בית הקדש והגרים בו לא שלמו שכירות, אבל אחרי שלש שנים היו צריכים לפנות את דירתם עבור אדם אחר.
בבנין זה כמו בבתי ראנד הסמוכה יש מגדלי שרותים, כלומר: מגדלים שנבנו ליד הבנין ובהם תאי שירותים אחד מעל השני מול קומות המבנה. באותם ימים היו שירותים מחוץ לבנין, בחצר. המגדלים איפשרו לשירותים להיות מחוץ לבתים אבל לא היו צריכים לרדת אליהם, ולכל קומה היו שירותים צמודים במגדל.
את אנשי בתי ברוידא תאר יצחק שפירא בספרו "ירושלים מחוץ לחומה":
"עשרים וחמשת התושבים הגרים בחליפות של שלש שנים בבתי ברוידא הם כולם כאחד מתנגדים יבשים. אין להם תיקונים ולא "יארצייטים" ולא שלש סעודות, אין זמרה ואין רינה. אומרים כי לחסידים אין שום אפשרות להגריל בבית הזה, שכל הדר בבית זה מובטחים בו שאינו חסיד ולא בן חסיד, כי אם איש ישיבה היודע מה חובתו בעולמו: תורה תפילה ומעשים טובים. בבית כנסת רבה העזובה, אולם תחת כל אלה חסונים הם ביראת שמיים, ולוחמים כאריות בהריחם סכנה המתקרבת ליהדות, כפי שמעידה המודעה המודבקת על שער הבית הזה כהאי לישנא: "פרצה והפקרות, מורים מלמדים בבית ספר "בית יעקב" עם בנות ובוגרות וגם נשואות. שומו שמים!!!!!"