מסגד עומר

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

 

מסגד עומר

 

עומר – החליף המוסלמי השני, כבש את ירושלים בשנת 638, ולפי המסורת המוסלמית הגיע להר הבית יחד עם יהודי מומר בשם כעב אל אחבר (עקיבא או יעקב החבר) ושאל אותו האם הא יודע את מיקומו של הסלע הקדוש (אבן השתיה). כעב ידע, ואמר לו היכן בדיוק לחפור בתוך ערמות הזבל שמילאו את ההר בתום התקופה הביזנטית. כאשר התגלה הסלע שאל אותו עומר: היכן, לפי דעתו, עליהם למקם את המסגד שיבנו בירושלים? אמר כעב: שיש למקם את המסגד מצפון לאבן השתיה וכך לאחד את הקיבלה (כוון התפילה) היהודי, דהיינו לכוון אבן השתיה, עם הקיבלה המוסלמי שהוא מכה. כלומר אם המסגד יהיה מצפון לסלע, המתפלל דרומה מתפלל גם לכוון מכה וגם לכוון אבן השתיה. עומר אמר לו שהרעיון שלו הוא רעיון יהודי, והוא יקבע את מקום המסגד כך, שהמתפלל יעשה זאת לכוון מכה בלבד, שכן הציווי המוסלמי הוא לכוון מכה ולא לכוון הסלע.
לפי הסיפור הזה המסגד אותו בנה עומר היה במקום שבו היום עומד מסגד אל אקצא, והמתפלל דרומה לכוון מכה, למעשה מפנה את גבו לאבן השתיה.
את המסגד תאר הנוסע ארקוף (670):
"המקום הנפלא, שעליו בצורה מפוארת נבנה פעם המקדש, הנמצא בסמוך לחומה המזרחית, מבקרים עכשיו הסרצנים (המוסלמים) בית תפילה בעל ארבע צלעות שהם בנו בצורה גסה, כשהם הניחו לוחות עץ וקורות גדולות על אי אלו חורבות ואומרים שהבנין יכול להכיל כ – 3000 איש."
לפי ארקולף המסגד היה במבנה זמני עשוי עץ, כדוגמת מסגדים זמניים שהוקמו אז ברחבי העולם המוסלמי שהיה בתחילתו, ולפי התאור הזה הוא היה ממוקם מזרחית לכיפת הסלע, או אולי דרום מזרחית. לימים בשנת 691 הוקמה במרכז ההר "כיפת הסלע" על ידי החליף ממשפחת אומיה – עבד אל מלכ, וכמה שנים לאחר מכן הוקם מסגד אל אקצא בדרומו של ההר.
בליבו של הרובע הנוצרי עמדה כנסית הקבר ולידה הוקם מסגד ששמו מסגד עומר. הסיבה לשמו של המסגד נעוצה במאורע המתואר אצל אוטיכיוס. (אוטיכיוס , ( 940-877 ) הידוע יותר בשמו הערבי סעיד אבן באטריק היה רופא כמקצועו , התעסק בתאולוגיה ובהיסטוריה וכיהן כפאטריארך מלכיתי של אלכסנדריה.)
לפי הסיפור ערך עומר ביקור בכנסית הקבר בליווית מארחו – סופרוניוס, הפטריארך של ירושלים.
כאשר הגיעה שעת תפילה אמר עומר לסופרוניוס שהוא צריך להתפלל. הפטריארך אמר לו שיתפלל בכנסיה שהיא גם כן מקום קדוש. עומר אמר שהוא יצא להתפלל על המדרגות מחוץ לכנסיה, מכיון שאם יתפלל בתוך הכנסיה המאמינים יהפכו את המקום לאתר מוסלמי קדוש, ויבנו במקום הכנסיה, מסגד. ואכן הוא יצא והתפלל על המדרגות בכניסה אל הכנסיה.

באותם זמנים, הכנסיה, שנבנתה בתקופה הביזנטית, לא נראתה כמו היום. כאשר נכנסו אל מתחם הכנסיה מהקרדו היתה שם חצר – אטריום, וממנה היו עולים במדרגות אל אולם התפילה שהיה בזיליקה מאורכת. אחרי הבזיליקה היתה חצר נוספת וממנה נכנסו לאולם העגול (רוטונדה) שבמרכזו היה הקבר. כלומר כל מתחם כנסית הקבר היה מאורך בכוון ממזרח למערב, והמדרגות במזרח.
יוצא מזה שאם עומר התפלל על המדרגות, היו אלה ממזרח לכנסיה של היום באיזור הכנסיה הרוסית – אלכסנדר נייבסקי, שם עובר רחוב בית הבד שעובר על תוואי הקרדו של פעם.
ואכן בשנת 935 לקחו המוסלמים חלק מהמדרגות והקימו שם את מסגד עומר. במקום גם נמצאה כתובת הקשורה במסגד, ובה נאמר:
"בשם אללה הרחמן והרחום יצא הצו הרם מלפני הוד מלכותו הטהור, לשמור על המסגד הזה ולהחזיקו במצב טוב, ושלא ינתן להכנס לתוכו לאחד מאנשי החסות בשל נימוק של הוצאת אשפה ובשל ענין אחר. ויזהר כל אדם מעבור על צו זה, ויצוית הצו בעניננו, אם ירצה האל."

לימים נהרס המסגד, וגם הכנסיה נהרסה בפקודתו של השליט הפטימי – אל חאכם בשנת 1009. הכנסיה שנבנתה מחדש על ידי הקיסר מונומכוס (1048) היתה קטנה מאד לעומת הכנסיה הביזנטית. הכניסה אל הכנסיה של מונומכוס היתה מדרום. גם הכנסיה שבנו הצלבנים שימרה את מקום הכניסה מדרום, ובקצה רחבת הכניסה היו מדרגות. בתקופה הממלוכית נבנה מסגד ליד המדרגות, מדרום לכנסיה. למסגד קוראים כמובן מסגד עומר. מסגד זה משמר את הסיפור, אלא שהמדרגות זזו ממזרח לדרום, וגם המסגד זז איתן.

לסכום: מסגד עומר נמצא ליד כנסית הקבר, ולא כפי שהרבה נוטים לחשוב בטעות, שזהו שמה של "כיפת הסלע".