.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
דיר א סולטן על גג כנסית הקבר
לפי מסורת אחת האתיופי הראשון שהוטבל לנצרות היה אינדך סריס המלכה קנדק, שהוטבל על ידי השליח פיליפוס, בין השנים 26 – 40 לספירה, ושיכנע את המלכה להתנצר.
26 וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ־יְהוָֹה אֶל־פִילִפּוֹס לֵאמֹר קוּם לֵךְ הַנֶּגְבָּה עַל־הַדֶּרֶךְ הַיֹּרֶדֶת מִירוּשָׁלַיִם עַזָּתָה וְהִיא חֲרֵבָה׃27 וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וְהִנֵּה אִישׁ כּוּשִׁי סָרִיס וְשַׁלִּיט לְקַנְדַּק מַלְכַּת־כּוּשׁ וּמְמֻנֶּה עַל־כָּל־גְּנָזֶיהָ אֲשֶׁר עָלָה אֶל־יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲוֹת׃28 וַיְהִי בְשׁוּבוּ וְהוּא יֹשֵׁב עַל־מֶרְכַּבְתּוֹ וְקֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא׃29 וַיֹּאמֶר הָרוּחַ אֶל־פִילִפּוֹס גְּשָׁה וְהִלָּוֵה עַל־הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת׃30 וַיָּרָץ פִילִפּוֹס אֵלֶיהָ וַיִּשְׁמַע אֹתוֹ קֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר הֲגַם תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא׃31 וַיֹּאמֶר וְאֵיכָכָה אוּכַל וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוֹרֵנִי וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת פִילִפּוֹס לַעֲלוֹת וְלַשֶׁבֶת אֶצְלוֹ׃32 וְזֶה עִנְיַן הַכָּתוּב אֲשֶׁר קָרָא כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא־יִפְתַּח פִּיו׃33 בָּעֹצֶר מִשְׁפָּטוֹ לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזְרוּ מֵאֶרֶץ חַיָּיו׃34 וַיַּעַן הַסָּרִיס וַיֹּאמֶר אֶל־פִילִפּוֹס אֶשְׁאֲלָה מִמְּךָ עַל־מִי הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶת־זֹאת עַל־נַפְשׁוֹ אוֹ עַל־אִישׁ אַחֵר׃35 וַיִּפְתַּח פִילִפּוֹס אֶת־פִּיו וַיָּחֶל מִן־הַכָּתוּב הַזֶּה וַיְּבַשֵּׂר אוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ׃36 וַיְהִי בְּעָבְרָם בַּדֶּרֶךְ וַיָּבֹאוּ אֶל־מְקוֹם מָיִם וַיֹּאמֶר הַסָּרִיס הִנֵּה־מַיִם מַה־יִּמְנָעֵנִי מֵהִטָּבֵל׃37 (וַיֹּאמֶר פִילִפּוֹס אִם־מַאֲמִין אַתָּה בְּכָל־לְבָבְךָ מֻתָּר־לָךְ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲנִי מַאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים הוּא)׃38 וַיְצַו לְהַעֲמִיד אֶת־הַמֶּרְכָּבָה וַיֵּרְדוּ שְׁנֵיהֶם אֶל־תּוֹך הַמַּיִם פִילִפּוֹס וְהַסָּרִיס וַיַּטְבֵּל אוֹתוֹ׃39 וַיְהִי כִּי עָלוּ מִן־הַמַּיִם וַיִּשָׂא רוּחַ יְהוָֹה אֶת־פִילִפּוֹס וְהַסָּרִיס לֹא רָאָהוּ עוֹד וַיֵּלֵךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ׃
(מעשה השליחים ח' 26 – 39)
מסורת נוספת גורסת ששני אחים מצור – פרומנטיוס ואדסיוס שיכנעו במאה הרביעית את המלכה אזאנה להתנצר, וזו תחילת הנצרות בארץ זו. גם עולי הרגל הראשונים בארץ הגיעו במאה הזו.
הבישוף הראשון באתיופיה היה סט' פרומנטוס שמונה על ידי פטריארך אלכסנדריה – אתאנסיוס, בשנת 356 כבישוף (אבונא) אתיופיה ומאז ועד שנת 1959 היתה תלות בין כנסית אתיופיה והכנסיה הקופטית , כאשר הפטריארך הקופטי היה זה שמינה את בישופי אתיופיה.
במאה ה – 14 נכתב ספר בשם כברה נגסת (תפארת המלכים), שם נאמר שמוצא בית המלוכה האתיופי משלמה המלך ומלכת שבא, והמלך הראשון שנקרא מנליק הראשון הוא צאצא שלהם.
מאחזם של האתיופים על גג כנסית הקבר נקרא דיר א סולטן ולפי דעתם ניתן על ידי שלמה המלך למלכת שבא, וזהו מקור שמו: סולטן – שלמה. משך הזמן נשכחה זהות הבעלים של הגג, עד שהמקום הוחזר לאתיופים על ידי הקיסר קוסטנטינוס.
מהמאה ה – 13 והלאה הם מוזכרים בספרות עולי הרגל כאשר במאות ה – 14 וה – 15 היו להם מאחזים בכנסית הקבר וסביבתה, בכנסית המולד, בקבר מרים ובהר ציון.
בתקופה העותומאנית ירדה קרנה של הקהילה האתיופית בירושלים שכן התורכים לא נטו להם חסד. במאה ה – 17 בעקבות סכסוך עם היוונים אורתודוכסים, ובעזרת צו סולטני רכושם ניתן לעדה היוונית אורתוכסית ולארמנים, ואז כנראה הגיעו לגג כנסית הקבר.
בסוף המאה ה – 17 הפסיקה העדה בירושלים להתקיים וחודשה רק בשנת 1760, כאשר חזרו למאחזם על גג כנסית הקבר.
בשנת 1837 היתה בירושלים מגפת דבר וכל הנזירים האתיופים בירושלים מתו, ולפי דבריהם העלו הארמנים והקופטים את ספריתם באש בטענה של חשש לזיהום.
בהעדרם נתן מוחמד עלי – שליט מצרים, את הגג לקופטים.
בשנת 1849 חזרו הנזירים האתיופים ובסיועו של הבישוף הפרוטסטנטי גובט הורשו להתגורר על הגג אבל רק כאורחים.
לקראת הרבע האחרון של המאה ה – 19 התחילו השליטים האתיופים להתענין בעדה הירושלמית ומצבם הוטב. השליט האתיופי יוהנס, נפגש עם נציג העדה בירושלים – ולדה סמעת, והחל משנת 1882 הוקמה כנסיה יפה ומנזר ברחוב אתיופיה. הכנסיה הוקדשה למרים, ולידה הוקם מנזר – דברה גנת (הר גן העדן).
בשנת 1889 עלה על כס השלטון באתיופיה הקיסר מנליק השני שבנה את עיר הבירה אדיס אבבה וחידש את פניה של אתיופיה. אשתו של הקיסר – הקיסרית טאיטו היתה אשה נמרצת ביותר שסייעה רבות לקהילה האתיופית בירושלים, הן בכספיה היא, והן בכספים שגייסה מעשירי אתיופיה. היא בנתה בירושלים בתים להשכרה, כאשר דמי השכירות נכנסו לטובת המנזר ברחוב אתיופיה. הבנין להשכרה הכי ידוע הוא בית רשות השידור ועליו מתנוסס סמלה של הקיסרית בדמות שמש. גם ביתה – הקיסרית זאודיטו, בנתה בירושלים בית ברחוב הנביאים ששימש תקופה מסוימת את הקונסוליה האתיופית.
בשנת 1901 נרכש בעיר העתיקה מבנה עבור הארכיבישוף האתיופי. מבנה זה שימש בעבר כהוספיס של האחיות של מנזר סנט וינסנט דה פול. כאשר עברו לממילא נתנו את המקום הזה לאתיופים. חוץ ממגורי הארכיבישוף יש שם גם כנסיה קטנה, ספריה, ומקום מגורים לכמרים, סטודנטים ומשרתים.
מלבד האתרים בירושלים יש לאתיופים גם מנזר ביריחו, מנזר ליד הירדן ומנזרים בבית לחם ובאל עזריה.
הנזירים חיים בקומונה והם מקבלים גם דמי כיס וכסף ללבוש.
רוב הקהילה בארץ הם נזירים מאתיופיה, אבל יש גם נוצרים אתיופים מעטים שאינם נזירים, וגם סטודנטים אתיופים שלומדים בארץ וכן קהילה מקרב עולי אתיופיה – הפלשמורה.
הסכסוך עם הקופטים
כאמור הנזירים האתיופים גרים על גג כנסית הקבר משלהי המאה ה – 17. זהו כעין כפר אפריקאי-אתיופי הבנוי על חדר האוכל של הנזירים האגוסטינים-קנונים שטפלו בכנסיה בתקופה הצלבנית. במעבר בין הגג ובין כנסית הקבר ישנם שתי כנסיות אתיופיות: הקפלה של 4 החיות (העליונה) וקפלת המלאך מיכאל הקדוש (התחתונה). בשנת 1838 , לאחר מגפת הדבר שחיסלה את קהילת הנזירים במקום, ניתן כל האזור על ידי השליט המצרי מוחמד עלי לקופטים. בשנת 1849 שבו הנזירים האתיופים, ומצאו את הגג תפוס על ידי הקופטים. בעזרת הבישוף הפרוטסטנטי – גובט, ניתן בשנת 1863 פסק דין של הפחה של ירושלים שהגג אמנם שייך לקופטים, אבל האתיופים יכולים לשבת בו כאורחים.
בשנת 1961 החזירה ממשלת ירדן את המעבר לאתיופים אבל לא עברו 40 יום והמצב שב לקדמותו כתוצאה מלחץ של נשיא מצרים גמאל עבד-אל נאצר.
בשנת 1970 השתלטו האתיופים על המעבר וממשלת ישראל נמנעה מלהתערב. גם בית המשפט הישראלי פסק לטובת האתיופים, ולמעשה הם שולטים שם עד היום.
עם חתימת חוזה השלום בין מצרים וישראל בשנת 1979 אסרה הכנסיה הקופטית במצרים על מאמיניה לבוא לישראל עד לפתרון הבעיה לשביעות רצונה, איסור זה בטל בשנות ה – 90.
המצב כרגע הוא בסטטוס קוו, כאשר השליטה על הגג והכנסיות היא בידי האתיופים. לפי הסכם הסטטוס קוו אסור לשפץ במקום, והקופטים מקפידים שהסטטוס קוו ישמר ולכן הכנסיות והגג מוחזקים בעליבות גדולה.
דיר א סולטן
כאמור על גג כנסית הקבר ליד הכיפה של קפלת הלנה ישנו מנזר אתיופי עליו סיפרנו לעיל. המקום מתוחזק בפשטות נוראית בגלל הסטטוס קוו עם הקופטים והוא נראה כמו כפר אפריקאי. להלן מספר תמונות שצולמו בתוך המתחם שבדרך כלל אין כניסה אליו:
