.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
.
כבר בשנות ה – 60 של המאה ה – 19 אנו מוצאים דיווחים על מועצה עירונית שטיפלה בין השאר על נושאים כמו: ניקיון, בריאות, חינוך וכו'.
לונץ בתוספת שכתב לסיפרו של יהוסף שוורץ "תבואות הארץ" מספר:
"בשנת תרכ"ו (1866) החליט בית מועצות העיר לתקן את צינורי הולכת המים, למען יבואו שנית מי עין עיטם ובריכות שלמה העירה. והשר מונטיפיורי שעלה בשנה ההיא בפעם השישית לארץ הקודש, נדב לידי פחת העיר להמטרה הזו 300 לירות שטרלינג, בתנאי כי יובאו המים גם לרובע היהודים; אולם רק זמן קצר נהנו התושבים מטוב המפעל הזה, כי השקאים (כלומר – מוכרי המים שהובאו בשקי עור), בראותם שפרנסתם נפגעה, סתמו את הצינורות וישברום."
העיריה הירושלמית בתחילת דרכה שכנה בשני חדרים ליד הסאראיה, הוא בית המושל שברובע המוסלמי.
בעיריה זו שימשו רק מוסלמים, ומעליה היה כמובן המושל, כך שסמכויותיה הממשיות היו על הניר בלבד. תחת העיריה היו ועדות בהם השתתפו היהודים כיועצים בלבד. ב"המגיד" משנת 1866 נכתב כי ביזמת ה"ראשון לציון" והקונסול הבריטי הוקמה ועדה לתיקון שווקי העיר, והיא דאגה לניקיונם וריצופם.
משנות ה 80 של המאה ה – 19 אנו שומעים על הגדלת כוחה של העיריה, וחבריה התחילו להבחר ע"י תושבי העיר. בין תפקידיה היו:
השגחה על בניה, טיפול ברחובות ובמערכת המים, ביוב, ניקיון, תאורה וכד'. היתה בידם הסמכות להפקיע אדמה לטובת הכלל, להטיל מיסים ולפקח על מחירים. כן הם דאגו והשגיחו על בתי ספר, מוסדות סעד, ואף על בתי קפה ומסעדות. יותר מאוחר היתה תחת פיקוחה של העיריה: מחירה וקניה של נככסים קרקעיים ואחרים, רישום אוכלוסין, אישורי בניה, שיטור וכד'.
על שני פרוייקטים חשובים והם בית חולים עירוני וגן עירוני, מספר לונץ בכרך "ירושלים" תרנ"ב:
"בית מועצת עירנו גם הוא פעל הרבה להטבת מצב העיר….בית החולים הכללי הוקם עוד בשנת תר"ן (1890) על תילו, ושעריו פתוחים לכל איש מבלי הבדל דת ולאום. בו נמצאים כשתיים ושלושים מיטות, ושלש פעמים בשבוע ישב רופא הבית להשיב בעצתו חינם להחולים מבני הכפרים אשר סביבות ירושלים. ולמען היטיב את מצב הבריאות בעירנו, כונן בית המועצה בהכר הנרחב אשר לפני בית מקלט הרוסים, אשר היה מאז ומעולם מרתף לגמלים וחמורים ומלא אשפה ודומן, גן טיול יפה ונחמד. שעריו פתוחים לכל איש, ופעמיים בשבוע, ביום ראשון ושישי, ינגנו בו מנגני הצבא להנעים ולשמח את רוח הבאים להנפש מעמל היום. וכן שמו ראשי בית המועצה אל ליבם להרביץ (כלומר – להרטיב על מנת למנוע אבק) את רחוב יפו אשר איננו מרוצף, פעמים אחדות ביום, אך מפני יוקר המים, לא יצא עוד הדבר הזה לפעולה בשלמותו."
הגן המוזכר ע"י לונץ קיים עד היום ליד בית העיריה, ונקרא גן דניאל על שם דניאל אוסטר ראש העיר היהודי הראשון.
כאמור לעיל בשלהי המאה ה -19 נערכו בחירות, ועל אלה של שנת 1898 מספר דוד ילין בספרו "ירושלים של תמול":
בדבר ועד פקידות עירנו אשר קרבו ימי בחירתו, הנה הודבקו רשימות ארוכות הכוללות שמות כל אלה אשר להם הזכות לבחור, ובצידן גם שמות כל אלה הראויים להבחר. ומתוך הרשימות הראשונות יצא לנו , כי מספר המוסלמים בעלי בחירה עולה לשבע מאות בערך, ולעדות הנוצרים כ – 300 בוחרים, ולעדותנו (עדות היהודים) רק כ – 200 (92 ספרדים ו – 86 אשכנזים)."
.
כאן, ברחוב יפו, שכנה העיריה בשנות ה – 20 של המאה ה – 20
.
כדי להבין למי יש זכות בחירה , נעזר שוב בדברי דוד ילין:
"על פי חוקי ממשלתנו הרוממה, הזכות נתונה לכל נתיניה מבלי הבדל דת להשתתף בבחירה הזאת, לאמר: כל נתין תוגרמה (תורכיה) אשר שנותיו הם למעלה מעשרים וחמש, ולו אחוזת שדה או בית אשר כסף מכסה עולה למצער לחמישים גרוש לשנה ומעלה, לו הזכות לבחור, וכל תוגרמי מבין שלשים שנה ומעלה אשר לו נחלות אשר הוא משלם מכסן להממשלה ממאה וחמישים גרוש ומעלה, לו הזכות להבחר."
מקטע זה אנו לומדים שהזכות לבחור ולהבחר תלויה בשלשה גורמים: גיל, בעלות על אחוזה ותשלום מיסים עליה בגובה נתון, ונתינות תורכית.
ומסביר דוד ילין את מצבם של היהודים:
"כמובן לוקחים גם אחינו חלק בבחירה, ובהיות מספרם רב על מספר יתר התושבים, וגם מספר בתיהם הפרטיים הולך בשנים האחרונות הלוך ורב, היתה היכולת להם להרבות את מספר הנבחרים היהודים בבית הפקידות הזה אשר ענייניו נוגעים לרוב גדול מהם, לולא עמדו דברים רבים לשטן לחפץ הזה….."