.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
.
בית הדואר האוסטרי היה החשוב בירושלים בעיקר בשל מהימנותו. בית דואר זה עבד גם בשבת, ומספר חיים המבורגר בספרו "שלשה עולמות":
"לפנים היה כאן בירושלים לבד הדואר התורכי העירוני, גם דואר אוסטרי יחודי לממשלת זר. הדואר האירופאי בא תמיד ביום השבת לכאן ע"י עגלה מיוחדת ומובילים מיוחדים. המכתבים הפשוטים נמסרו ליהודים ביום השבת. המכתבים הסגורים, המחאות דואר ומכתבי כסף, שהיו צריכים שובר שיחתום המקבל את שמו, להיהודים שלא רצו לחלל את השבת בכתיבה, נמסר להם את שלהם ביום השני, משום שביום ראשון היה הדואר סגור, מפני שבתם של הפקידים."
פתרון לבעיה נמצא כאשר מונה פקיד יהודי, ואז היהודים קיבלו את דברי הדואר שלהם ביום ראשון.
חיים המבורגר מספר שאביו – נטע הירש המבורגר שהיה לו בנק פרטי בירושלים, היו לו יחסים טובים עם הקונסול האוסטרי, לכן יכול היה לבוא בשבת ולקבל את השק עם מכתבי היהודים. למחרת ביום ראשון חתם את אשר צריך חתימה, ואת השוברים החתומים החזיר
לדואר ביום שני. סידור זה התאפשר בגלל שפקידי הדואר סמכו על ישרו ומיהמנותו של נטע המבורגר, ויהודי ירושלים הרויחו מכך שלא היו חייבים לחכות לקבלת המכתב שכה יחלו לו.
משך הזמן התחילו מדינות נוספות להקים בתי דואר בירושלים, וכותב אפרים כהן רייס בספרו "מזכרונות איש ירושלים":
"התפתחות הפוסטה האוסטרי עוררה את קינאתן של שאר ארצות,
ולפתע צצו ועלו בא"י גם פוסטה צרפתית, איטלקית וגרמנית, ולבסוף גם רוסית. ההתחרות בין הפוסטות היתה גדולה מאד….אז התעוררה סוף סוף גם הפוסטה התורכית להגדיל את השפעתה על היהודים. היא הפקידה פקיד יהודי את ר' אליהו הוניג, והלה פתח חנות ברחוב היהודים וגם ב"מאה שערים", ויתן לקוניו הנחה גדולה עוד מזו שנתנו הפוסטות האחרות. ברשות פקיד פוסטה גבוה חרת ר' אליהו בחתימת הדואר את המילה "ירושלים" גם בעברית, והרבה בזה את הקופצים על המשלוח ע"י פוסטה זו. אמנם נמצאו מקטרגים אשר הלשינו על הפוסטה התורכית – יהודית, כי ציונית היא, ופקודה נמרצת מקושטא צוותה לשבר את החותמות הללו, אך ראש הפוסטה ופחת ירושלים עצמו הסבירו, כי אין כאן אלא ענין של עסק, הנקי מכל שמץ פוליטיקה מצד היהודים, והפקודה נתבטלה."
יתרון גדול לשירות הדואר העניקו העגלות שהתחילו ליסוע בין יפו לירושלים, וכל שכן שהשירות השתפר עם בוא הרכבת בשנת 1892.
הדואר התורכי, כדי לתת יתרון לשירות שלו, סרב לאפשר למדינות אחרות להשתמש ברכבת.
בנושא זה כותב גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":
"מה שהיה בתחילה יתרון לדואר הממלכתי, היינו הזכות היחידה להובלת הדואר ברכבת, הפך ברבות הימים לרעתו, ולהתחרות בתי הדואר הזרים בבית הדואר העותומני. הדואר היה מגיע דרך חופה של יפו באניות שעל פי רוב השליכו את עגנן בשעות הבוקר המוקדמות, ובתי הדואר הזרים התחילו מובילים את הדואר לירושלים בדיליז'נסים בשעות היום…כל דיליז'נס רתום לשלשה סוסים אבירים, ומחליפים אותם בשער העמקים בסוסים אחרים שנחו כל הלילה הקודם, כך שהדואר הזר בא לירושלים כמה שעות לפני בוא הרכבת, וחולקים אותו הרבה שעות לפני הדואר העותומני. פעמים והאניה אחרה קצת לבוא, או פריקת המטען ארכה יותר מפני ים סוער, והיה הדואר הממלכתי מאחר את הרכבת היוצאת מיפו…וכדי בזיון וקצף."
בתי הדואר השונים התרכזו באזור שער יפו ועל דרך יפו. את הסניף האוסטרי אפשר לראות בימינו מול הכניסה למגדל דוד. בנין זה משמש כיום כמרכז מידע לצליינים.
שיפור משמעותי נוסף בשירותי הדואר היה עם פתיחתו של סניף הדואר הגרמני, ובעקבותיו הלכו גם שאר סניפי דואר ממדינות אחרות
וכותב דוד ילין בספרו "ירושלים של תמול" משנת תר"ס (1900):
"ומלבד זאת הנה כוננה ממשלת אשכנז זה שבועות אחדים פוסטה גרמנית גם בעירנו. והפוסטה החדשה והצעירה הזאת אומרת כנראה להתחרות התחרות גדולה עם אחיותיה הבחירות הקיימות מאז ומקדם, ולכבוש לה את לב הקהל, בהקלה עליו את אופן המשלוח והקבלה. למן היום הראשון להווסדה, הפקידה איש מאחינו
אשר יוביל את האיגרות הבאות על ידה לבעליהן ביום בואן, ועתה החלה לקבוע תבות במקומות שונים, בעיר ובפרוורים אשר מחוץ לעיר, למען יוכל כל איש להשליך בהן את כל אשר הוא עומד לשלוח ע"י הפוסטה, וככה לא יאלץ ללכת בכל עת עד בית פקידותה."
ובכן כך התחילו תיבות הדואר, וכך החל שירות הדוורים בירושלים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרו בתי הדואר הזרים בארץ, ונותר רק התורכי. אחרי הכיבוש הבריטי היה הדואר בראשיתו צבאי, ויותר מאוחר התפתח שירות הדואר האזרחי הבריטי והיה היחיד ששירת את תושבי הארץ.
בית הדואר בירושלים היה בתחילת תקופת המנדט בכיכר צה"ל של ימינו, שם הוא היה גם בסוף התקופה העותומנית. בשנות ה – 30 בנו הבריטים בית דואר חדש ברחוב יפו ובמקום זה הוא נמצא גם כיום כשעל פתחו נמצאת הכתובת "דואר ישראל".
.