.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
נולד בשנת 1885 באורלא שליד ביאליסטוק. למד ישיבות שונות ונחשב לעילוי. לישיבת וולוז'ין לא התקבל בתחילה בגלל גילו הצעיר, אבל יותר מאוחר התקבל ולמד שם. בשנת 1905 עלה לירושלים וכך כתב:
" באותם הימים התקשרו ענני מלחמה, היא המלחמה בין רוסיה ויפן, ובליבי גמלה ההחלטה לצאת ולהגשים מאווי לב כמוסים, תשוקתי מילדות – לעלות לארץ הקודש ואני אז כבן 19 שנה."
כאשר ראה את הארץ התרגש מאד וכתב:
""…והנה בראותי מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאוד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות. שכחתי כל הייסורים, וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. ועיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לאה"ק ת"ו אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש…"
בירושלים למד בישיבת "תורת חיים". לרבנות הוסמך על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והרב קוק. אשתו היתה צפורה חנה לבית דוד שפירא. (השם ציפורה נוסף לשמה בעקבות מחלה אנושה.) היא היתה אחות אשתו של הרב פרנק. מספרים על הקשר המיוחד שהיה לו עם אשתו ושהוא הקפיד כל צהרים לעזוב את כל עיסוקיו ולבוא לביתו כדי שהיא תוכל לנוח. כן מספרים שפעם הלך עם אשתו לרופא ולשאלת הרופא לשלומה ענה "הרגל של אשתי כואבת לנו".
ביתו היה בשכונת משכנות ישראל ברחוב הר גריזים שהפך לרחוב ר' אריה לוין לאחר מותו. בתחילה גר ר' אריה בקומה שניה בדירת שני חדרים אותה חלקו הוא ואשתו עם משפחתה של ביתו. לאחר שנפטרה אשתו ירד לגור בקומה ראשונה, בחדר קטן שנראה כמו מסדרון. הוא הסביר את המעבר:
"כשרעייתי היתה בחיים, היה זה בית, עתה כשנפטרה זו דירה, ולדירה מספיק גם חדר אחד בלבד." (מתוך "צדיק יסוד עולם" – שמחה רז)
לפרנסתו שימש כמשגיח בתלמוד תורה "עץ חיים". הוא היה כעין אבא לתלמידים ודאג לכל מחסורם, הגשמי והרוחני.
את ר' אריה העריצו כל מי שבא איתו במגע כל שהוא. הוא היה ידוע בנועם הליכותיו, באהבתו לבני אדם ובטוב ליבו. פרסומו הגדול בא לו כאשר שימש לרב האסירים בתקופת המנדט הבריטי בהמלצתו של הרב קוק שכתב עליו:
" יש בו בר' אריה, מידה של גומל חסד בגופו וכאן סוד נשמתו ותיקונו בעולם".
"אילו היו בדורנו שלושה יהודים כרב ר' אריה – היה המשיח בא"
הוא הגיע לכל מקום בו היו כלואים יהודים, בעיקר אסירי המחתרות, עודד את רוחם ודאג להעביר דרישות שלום ומכתבים מן הכלא ואליו. לבקשת האנגלים ביקר גם אסירים ערבים שכן "חביב אדם שנברא בצלם".
הוא דאג גם לחולים והקפיד לבקר אותם בבתי החולים, וביחוד את אלה שלא היתה להם משפחה.
מידי ראש חודש נוהג היה ללכת לבית חולים לחולי נפש ולהביא חבילה לאחד החולים שלא זכו לביקור ממשפחתם. הוא הסביר שלחולה שיש לו משפחה מתייחסים בבית החולים יותר טוב, וכאשר הוא מבקר חולה ללא משפחה הוא גורם שיתיחסו אליו כמו לחולה עם משפחה.
דאגה גדולה דאג ליהודים שהיו מאושפזים בבית המצורעים, הוא הקפיד לבקרם, להביא להם אוכל כשר ואף הגיע לבית המצורעים בראש השנה כדי לזכות אותם בשמיעת קול שופר.
בחול המועד נהג לבקר אלמנות של רבנים, והסביר שכל השנה הן עסוקות ולא מרגישות לבד, אבל בחול המועד הבדידות קשה מאד, וברצונו להפיג בדידות זו.
אחרי מלחמת השחרור הובאו לקבר ישראל נפטרים יהודים שנקברו מחוץ לגבולות הארץ. גם גופותיהם של ל"ה החיילים שנהרגו בדרכם לגוש עציון הובאו, אבל 12 מהם לא זוהו. כדי לפתור את הבעיה החליט הרב צבי פסח פרנק להטיל גורל שנקרא "גורל הגר"א" ובעזרתו לזהות את הגופות. המשימה הוטלה על כתפיו של ר' אריה.
וסיפר ראובן מס אביו של דני ז"ל שפיקד על ה – ל"ה: (מתוך "צדיק יסוד עולם" – שמחה רז)
"הייתי נוכח באותו מעמד טמיר ונעלם של זיהוי חללי ה – ל"ה, על פי "גורל הגר"א שהטיל ר' אריה… והאמן לי כי מעמד שגיא ונורא זה, זיעזעני נפשית יותר מאשר הידיעה על מות בני"
אוסף ספורים גדול העוסק בר' אריה חייו והליכותיו, ליקט הסופר שמחה רז והוציא אותם בשני ספרים "איש צדיק היה" ו – "צדיק יסוד עולם".
ר' אריה נפטר ב – ט' בניסן ה'תשכ"ט; – 28 במרץ 1969. היה זה יום שישי אחר חצות היום, זמן שאין נושאים בו הספדים בגלל השבת המתקרבת, וכן מדובר בחודש ניסן שאין מספידים בו, וזה התאים לבקשתו של ר' אריה שלא להספיד אותו. אחרי מיטתו הלכו כל עם ישראל לכל גווניו: דתיים, חרדים, חילונים, שכן הוא היה איש הקונצנזוס המוחלט.
בצוואתו כתב:
" כל אלו שהייתי קשור אליהם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם, אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כיסא הכבוד…"
על פי צוואתו כתוב על קברו, פסוק אותו ביקש ר' אריה שיאמר כל מי שבא לפקוד קבר זה: "אני מאמין באמונה שלמה שתהה תחיית המתים בעת שיעלה הרצון מאת הבורא יתברך שמו".