.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
בית תבור
הבית שנמצא ברחוב הנביאים נבנה על ידי קונרד שיק כביתו הפרטי. שיק בחר במקום זה שנמצא במרכז ירושלים מאחורי הרחוב הראשי – רחוב יפו. לרחוב הנביאים באותם זמנים היו מספר שמות כמו: "הרחוב האחורי" (מאחורי רחוב יפו) "רחוב הקונסולים" (בגלל שהיו בו או בסביבתו הרבה בתים בהם התגוררו קונסולים), או "רחוב בתי החולים" (בגלל ריבוי בתי החולים ברחוב).
הרחוב היה יוקרתי ושקט והתאים לשיק. לביתו קרא "בית תבור" על שם הפסוק בתהילים (89, 13):
" צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ."
השם "תבור" מופיע על טבלת אבן מעל דלת הכניסה למבנה. מתחת לשם – מקור הפסוק. בצידה התחתון של האבן מופיע תאריך תחילת הבניה – 1882.
שיק בנה את הבנין תוך שילוב סגנונות רבים, עם העדפות לקישוטים הקרובים לליבו.
מעל שער הכניסה בנה כקישוט "משיקולי" – תא לחימה אותו אפשר לראות מעל לשערים של העיר העתיקה. הוא נועד כדי לאפשר למגיני העיר לשפוך שמן רותח על ראשי מי שיהין להתקיף את העיר. כאמור המבנה הזה בבית תבור נועד לקישוט בלבד ע"י מוטיב המופיע על חומת העיר.
מצד ימין של המבנה מצידו החיצוני, רואים בליטה שהיא למעשה אפסיס של קפלה קטנה אותה בנה שיק בביתו לצורך תפילה. על האפסיס מונוגרמות של קונרד שיק ואשתו פרדריקה דופלר. מתחתם שנת סיום הבניה 1889. בקצה המבנה מעל הבליטה רואים תימורה היא עיטור שצורתו כפות תמרים שהיה מגולף באבן בבית המקדש שבנה שלמה המלך:
"וְאֵת כָּל-קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע, פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת, וּפְטוּרֵי, צִצִּים מִלִּפְנִים, וְלַחִיצוֹן" (מלכים א' ו' כ"ט).
" וְעָשׂוּי כְּרוּבִים, וְתִמֹרִים; וְתִמֹרָה בֵּין-כְּרוּב לִכְרוּב, וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב" (יחזקאל מ"א י"ח).
מתחת לתימורה חקוקות האותיות היוניות אלפא ואומגה (האות הראשונה והאחרונה באלפבית היוני) שהוא סמל נוצרי האומר בשם האלהים:
"אני ראשון ואני אחרון".
תימורה מופיעה גם בראש הגג של המבנה המרכזי.
כאשר נכנסים לתוך המתחם רואים שהוא מורכב ממבנה מרכזי וממבני שרות מאחור. במבני השרות היתה גם אורווה, מגורי משרתים, חדר כביסה ועוד….
על אחד הקירות מסביב לחצר רואים כעין מלבן עם כתובת הפוכה בעברית. כתוב עליה "תחם גזר" (תחום גזר). כתובות כאלה נמצאו סביב תל גזר וסימנו את תחום העיר כנראה לצורך הילכתי. הכתובות מתוארכות למאה הראשונה או השניה לפני הספירה. שיק שם על ביתו תעתיק של הכתובת בהיפוך, אולי כדי לומר שכאן זה לא מקורי, או אולי בגלל סיבה אחרת: הכתובת נכתבה בעברית ויונית. אם באים מצד העיר רואים את הכתובת העברית ישרה והיונית הפוכה. אם באים מבחוץ רואים את הכתובת היונית ישרה והעברית הפוכה. שיק שמסתכל על העיר מבחוץ, רואה את הכתובת העברית הפוכה.
על הבנין בארבע פינותיו יש קרניים המסמלות את קרנות המזבח.
שיק נפטר בשנת 1901 ואשתו נפטרה זמן קצר אחריו. בנותיו גרו כנראה בבית עד למלחמת העולם הראשונה, ואז הופקע הבנין לטובת מגורי קצינים תורכים. לאחר המלחמה עבר הבית לידי גורמים שונים וביניהם כנסיה אמריקאית מסיונרית שעסקה במחקר. אחרי מלחמת השחרור הופקד הבית בידי רב יהודי גרמני ליברלי שנתן את המקום למכריו מחוסרי הבית. כשאלה פונו נשאר הבית נתוש.
שוודית בשם גרטה אנדרן, אחות במקצועה, שרתה במלחמת העולם השניה בתפקיד דיפלומטי של ארצה – שוודיה, באוסטריה. במסגרת זו הצילה יהודים, בהבריחה אותם לשוודיה. אחרי המלחמה עלתה לארץ ישראל, ודר' פייגנבאום, רופא העיניים – השכן של בית תבור, ביקש ממנה לעבוד אצלו כאחות. יום יום היא ראתה את הבית הסמוך והיפהפה מוזנח והדבר הפריע לה. היא היתה פרוטסטנטית אדוקה, ולכן פנתה אל הכנסיה הפרוטסטנטית השוודית, ועניינה אותם במבנה הנתוש. הם רכשו את המקום והקימו בו סמינר תיאולוגי שוודי שפתח את שעריו בשנת 1951.
כיום אפשר לבקר בחצר בשעות הבוקר ברשות אנשי הסימינר.