.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
מתחם סנט אנה נמצאת ליד שער האריות בתוך החומות, ולגבי אזור זה היו שתי מסורות: האחת נס שבו ריפא ישו משותק, והשניה אומרת שכאן נולדה מרים, אמו של ישו להוריה אנה ויואכים.
בתקופת בית שני ואולי גם מוקדם יותר היו באתר שתי ברכות וסכר ביניהם. הבריכות נקראו ברכות בית חסדא או בריכות הצאן. לפי שמם יכול להיות ששימשו לרחיצת הצאן טרם הקרבתו בבית המקדש, אבל בהחלט יכול להיות שהבריכות היו חלק ממאגרי המים של ירושלים בימי בית שני, ויש כאלה שטוענים שאחת הבריכות שימשה לטהרה. לפי הברית החדשה שימשו הבריכות גם כבריכות מרפא וסיפורו של ישו וריפוי המשותק קשורים לכך:
"1 אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה חַג לַיְּהוּדִים וַיַּעַל יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלָיִם׃2 וּבִירוּשָׁלַיִם בְּרֵכָה עַל־יַד שַׁעַר הַצֹּאן אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָהּ בְּלָשׁוֹן עִבְרִית בֵּית־חַסְדָּא וְלָהּ חֲמִשָּׁה אֻלַמִּים׃3 שָׁמָּה שָׁכְבוּ חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי־כֹחַ לָרֹב (וְהֵמָּה מְיַחֲלִים לִתְנוּעַת הַמָּיִם׃4 כִּי מַלְאָךְ יָרַד בְּמוֹעֲדוֹ אֶל־הַבְּרֵכָה וַיַּרְעֵשׁ אֶת־מֵימֶיהָ וְהָיָה הַיֹּרֵד רִאשׁוֹן אֶל־תּוֹכָהּ אַחֲרֵי הִתְגֹּעֲשׁוּ הַמַּיִם הוּא נִרְפָּא מִכָּל־מַחֲלָה אֲשֶׁר דָּבְקָה בּוֹ)׃5 וְשָׁם אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְחָלְיוֹ שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה׃6 וַיַּרְא אֹתוֹ יֵשׁוּעַ שֹׁכֵב וַיֵּדַע כִּי אָרְכוּ־לוֹ יְמֵי חָלְיוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲתַחְפֹּץ לְהֵרָפֵא׃7 וַיַּעַן הַחוֹלֶה אֲדֹנִי אֵין־אִישׁ אִתִּי לְהַשְׁלִיכֵנִי אֶל־הַבְּרֵכָה בְּהֵרָעֵשׁ הַמַּיִם וּבְטֶרֶם אָבֹא וְיָרַד אַחֵר לְפָנָי׃8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ׃9 וּכְרֶגַע שָׁב הָאִישׁ לְאֵיתָנוֹ וַיִּשָּׂא אֶת־מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלָּךְ"
(יוחנן ה' 1 – 9)
בתקופה הרומית לאחר תקופת בית שני הוקם במקום מקדש לאסקלפיוס אל הרפואה ונמצאו עדויות ארכיאולוגיות במקום עם סמלים הקשורים באל זה. בין השאר נמצאו חלקי גוף מפוסלים שהובאו כמנחה. הרעיון היה שהחולה הסובל מביא מנחה בדמות האיבר שבו הוא סובל, למען רפואתו של אותו איבר. בין השאר נמצא באתר עקב רגל מפוסל ועליו כתובת האומרת:
"פומפיאה לוקילה הקריבה" וכנראה זהו שמה של האשה שהביאה מנחה זו.
מענין שגם במקורותינו מוזכר מנהג זה, ואומרת המשנה (עבודה זרה ג' ב'):
"מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלה אסורים מפני שכיוצא בהן נעבד"
כלומר אסור ליהודי להשתמש בתבנית יד או רגל כי ידוע שבאלה משתמשים בעבודה זרה.
מסורת מן המאה השניה מספרת את ספור לידתה של מרים. לפי מסורת זו הוריה של מרים אנה ויואכים (חנה ויהויכין) היו חשוכי ילדים ויואכים הושם ללעג בגלל זה. הוא ברח למדבר. אשתו שהיתה מבוגרת התפללה והצטערה על מצבם ואז מלאך הבטיח לה שמשאלתה תוגשם ואכן תשעה חדשים לאחר שובו של יואכים מן המדבר ילדה אנה בת בשם מרים. למרות שהגרסה לא התקבלה בנצרות, הגיעו עולי רגל לאיזור ברכות בית חסדא וציינו את המקום כאתר הולדתה של מרים, וגם בספרות החיצונית הנוצרית מופיע הספור. יש מסורת נוספת על הולדתה של מרים בנצרת. בסך הכל מסורת לידתה של מרים בירושלים היא מסורת מקומית, ובמערב באופן כללי מקובלת יותר מסורת לידתה בנצרת.
בתקופה הביזנטית הוקמה בירושלים כנסיה באתר בשם "כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה".
כנסיה שהנציחה גם את נס הריפוי וגם את הולדת מרים. אתר הכנסיה מוזכר על ידי סופרוניוס פטריארך ירושלים במאה השביעית בהקשר המסורת של מרים, וכך הוא כותב:
"בהכנסי לבריכת הפרובטיקה המקודשת במקום שאנה הנאצלת הולידה את מרים, בבואי בהיכלה של אם האלהים הטהורה, אכסה את קירותיה היקרים לי מכל בנשיקות."
במקום גם נמצאה כתובת מהתקופה הביזנטית שבה חרוט "קבר פרטי של עמוס כומר הפרובטיקה".
הכנסיה שהוקמה באתר נבנתה על הסכר המפריד בין הברכות ונתמכה בשמונה עמודים גדולים שגובהם 12 מטר שניצבו על קרקעית הבריכה. שרידים יפים של עמודים אלה נראים שם גם היום.
ממדי הכנסיה 870×2 מטר, והיו בה שלשה אפסיסים. בקדמת הכנסיה היתה כנראה כיפה שנשענה על ארבעה עמודים, שאת בסיסיהם אפשר לראות באתר.
הכנסיה הזו נהרסה על ידי אלחאכם השליט הפטימי במאה ה – 11, אם כי יש הטוענים שהיא נהרסה כבר במאה ה – 7 על ידי הפרסים.
עולי רגל מתחילת התקופה הצלבנית מספרים על המקום וכנסיה שהיתה שם, וכותב הסוחר הסקנדינבי סוולף (1102):
"ממקדש האדון אתה הולך כלפי צפון לכנסית אנה אם מרים המבורכת, כאן היא גרה עם בעלה. כאן היא גם ילדה את בתה האהובה מרים המצילה את כל המאמינים. סמוך לה ישנה בריכת הפרובטיקה הנקראת בעברית בית ציידה, ויש לה 5 שדרות עמודים, ואשר אודותיה כתוב בברית החדשה."
וכתב האב דניאל (1106):
"צפונה למקדש שלמה מעבר לקירותיו ישנה כנסית סט' אנה של אם המושיע ומבחוץ לה בריכת הצאן."
בתקופה הצלבנית נבנו במקום שתי כנסיות ומנזר לנשים. כנסיה אחת קטנה שנבנתה על חורבות כנסית הפרובטיקה הנציחה את נס הריפוי וכנסיה שניה שנקראה סט' אנה הנציחה את ביתם של אנה ויואכים ואת מקום הולדת מרים. מן הראשונה נותרו שרידים ואילו הכנסיה השניה נצבת שלמה ומשופצת.
כאמור היה שם גם מנזר נשים. בשנת 1104 גרש המלך הצלבני בלדוין הראשון את אשתו הארמנית ארדה, ואילץ אותה לשבת במנזר הקטן הזה. גם ביתו של בלדוין השני התגוררה שם וכן גם אלמנתו של בלדוין השלישי – תאודורה. העובדה שנשות בית המלוכה גרו במקום העלתה את קרנו, ומוסדות הכנסיה השקיעו בו ופארו אותו. את הכנסיה הנראית שם היום בנו בשנת 1140, ואז גם בנו לידה מנזר מפואר. גם מלכי הצלבנים העשירו את המנזר בתרומות ובנכסי דלא ניידי. עד היום אפשר לראות בשוק של העיר העתיקה כתובת "סנטה אנה" שאומרת שחנות זו שייכת למנזר והוא מפיק ממנה רווחים.
בשנת 1187 ירושלים נכבשה על ידי האיובי סלאח א דין והוא הפך את המקום למדרסה מוסלמית. אולי זו הסיבה שהכנסיה שרדה עד היום. על הכניסה ישנה כתובת בערבית האומרת:
"בשם אללה הרחום והחנון. כל הטוב והיפה שעלה בגורלכם הוא מאללה. מדרסה מבורכת זו נבנתה עבור הווקף על ידי אדוננו סלאח א דין סולטן האיסלם והמוסלמים."
במאה ה – 19 מצב המבנים היה בכי רב והאתר הפך לאורווה של הצבא התורכי.
בשנת 1856 לאחר מלחמת כרים נמסר המקום לנפוליאון השלישי כאות תודה על עזרתה של צרפת לתורכיה נגד הרוסים. הכנסיה שופצה, נערכו באתר חפירות והמקום ניתן למסדר הקתולי של "האבות הלבנים" ולאב לויז'רי.
הכנסיה עצמה בנויה בסגנון הרומנסקי, והיא יפהפיה ופשוטה. האתר עצמו מושך אליו צליינים מכל העולם.
