.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
לוקס (ט"ז 19 – 31) מביא משל על העני וחולה האבעבועות ששמו לעזר שישב על פתח ביתו של אדם עשיר בתקוה לחיות מהפרורים שהעשיר זורק. העשיר לא חמל עליו. במותו נישא העני אל חיק אברהם ואילו העשיר במותו נלקח אל השאול.
שמו של המסדר לקוח מספור זה שכן חבריו היו מצורעים וראו את תפקידם כמטפלים באנשים כמותם, אבל בנוסף לקחו על עצמם גם תפקידי לחימה. בראש המסדר עמד מגיסטר שגם הוא היה מצורע.
המסדר נוסד בסוף המאה ה – 11 כנראה כסניף של ההוספיטלרים, והקים בירושלים בית חולים למצורעים. בשנת 1120 הפך למסדר עצמאי.
על סמלם אפשר לראות את הרעשן שהזהיר אנשים מלהתקרב אליהם לבל ידבקו.
באדיבות מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים www.towerofdavid.org.il
כמובן שמיקומו היה מחוץ לחומה והיה זה על הגבעה שמול השער החדש, שם עומד כיום בית החולים הצרפתי. בחומה מול בית החולים היה פשפש שנקרא פשפש סט' לזרוס. כאשר עברה בירת הצלבנים לעכו עבר המסדר איתה וישב ליד עכו עד לנפילת המדינה הצלבנית. במשך הזמן השתתפו הלזריסטים בקרבות שונים של המדינה הצלבנית ותרמו את חלקם הצבאי.
לאחר נפילת המדינה הצלבנית המסדר עבר לאירופה וקיים עד היום כארגון צדקה רפואי באסיה ואפריקה.
כיום במקום בו עמד בית החולים של הלזריסטים עומד בית חולים על שמו של סנט לואי. את בית החולים, המכונה גם בית החולים הצרפתי, בנה הרוזן מרי פול אמדה דה פיילא בין השנים 1879 – 1896. על הקירות הפנימיים צייר הרוזן ציורים הקשורים למסדרי האבירים מן המאה ה – 12.