.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"
אחת העדות הותיקות בירושלים, ואולי גם הותיקה ביותר, היא העדה המערבית של יהודי צפון אפריקה. בתקופה הצלבנית לא היו יהודים בירושלים. כאשר נכבשה ירושלים על ידי סלאח א דין חזרו אליה שלש קבוצות שאחת מהם היתה מערבית. המשורר היהודי יהודה אלחריזי שביקר בירושלים בשנת 1218 מספר על הקהילה ועל העומדים בראשה.
המפורסם שבעולים ממרוקו לירושלים היה ר' חיים בן עטר (אור החיים הקדוש על שם חיבורו הידוע ) שהגיע לירושלים בשנת 1742, הקים בה ישיבה ונפטר שנה לאחר מכן.
במאה ה – 19 גדלה העדה המערבית, ואם בתחילת המאה היו בירושלים כמה עשרות, הרי ערב מלחמת העולם הראשונה היה מספר המערביים בירושלים כ – 2000.
הסיבות לגידול המואץ היו, הן כלליות כמו שאר העדות, והן סיבות הקשורות לעדה המערבית לבדה:
1. היחס למיעוטים השתפר, הן בתקופת מוחמד עלי והן לאחר מכן.
2. חזון משיחי בעקבות הופעתם של משה מונטיפיורי ומשפחת רוטשילד.
3. התחלת הכיבוש הצרפתי (אלג'יריה 1830) וחשש מהשפעה רוחנית שלילית.
4. פוגרומים ביהודים בעקבות המרד בצרפתים בשנת 1844.
5. עבד א רחמן בן הישאם מלך מרוקו פטר ממיסים את מי שעלה לירושלים. (מהגרים למקומות אחרים שילמו מס).
העדה המערבית הקטנה היתה שייכת לעדה הספרדית הגדולה וממנה קיבלה שירותים וסיוע. שפתם היתה ערבית וזה יתרון מגדול בירושלים הערבית, אבל מצד שני בעדה אליה היו שייכים – הספרדים, דיברו לדינו.
הבדל אחר היה שהם באו מאזור בשלטונה של צרפת ולכן נהנו מחסינות של ארץ זו, לעומת חלק גדול של העדה הספרדית שהנתינות שלהם היתה עותומנית.
ההרגשה שלהם ביחס לעדת האם הספרדית היתה של קיפוח:
בעדה הספרדית העדיפו את תלמידי החכמים על העניים בקבלת כספי החלוקה, והעדה המערבית היתה משופעת בעניים.
הם לא שותפו בהנהגת העדה, והרבנים שלהם לא קיבלו מעדת הספרדים את ההכרה לה היו ראויים.
כספי החלוקה לדעתם חולקו לפי מפתחות המפלים אותם לרעה.
כל נסיונותיהם להפרד מהעדה הספרדית לא צלחו, בעיקר בשל התנגדות ה"ראשון לציון" הרב חיים גאגין, שחשש שפרישתם מהעדה תפתח פתח לפרישות נוספות כמו שראו אצל האשכנזים.
בשנת 1854 עלה ממרוקו הרב דוד בן שמעון שכונה "צוף דבש" (דב"ש= דוד בן שמעון) הוא היה בן 28. הוא ראה את צרת העדה, ואת מצבה הכלכלי, שכן עד אמצע המאה נחשבה העדה לעניה ביותר בירושלים, ופתח בפעולות לשיפור מצבה:
1. גיבוש העדה.
2. איסוף תרומות וכספים.
3. הפרדות חלקית מהעדה הספרדית.
4. הקמת בתי כנסת ת"תים וישיבות.
5. הקמת שכונת מחנה ישראל מחוץ לחומה לעניי העדה. (הרחבה בסיור "היציאה מן החומות")
6. הקמת "בית המערביים" ברובע המוסלמי עבור מוסדות העדה וענייה.
בספר המקנה של העדה המערבית אפשר לראות את רכוש העדה ברובע היהודי:
"רכוש עדת ק"ק מערביים בעיר הקודש ירושלים ת"ו:
ברחוב הטבונא חצר יש בה ב' בתי כנסיות. בית כנסת הגדולה מיוחסת להרב צוף דבש וקמים בה בכל חצות ללמוד, והיא חברת חצות. ויש בה בית תלמוד תורה למעלה, מכיל שלשה חדרים ועוד בית ועד, ועוד בית ועד לעדתינו ועוד ב' חדרים למטה, דרים בהם אלמנות המנקות את החצר."
פעולה חשובה שפעל היה הפרדות חלקית מעדת הספרדים. ההסכם הראשון נחתם בשנת 1860 לתקופה של 10 שנים, ובין השאר היו בו הסעיפים הבאים:
1. לעדה המערבית רב ראשי ובית דין (באישור העדה הספרדית)
2. אפשרות לשלוח שד"רים לאיסוף כספים באופן עצמאי (באישור העדה הספרדית)
אבל הסכסוכים המשיכו בעיקר בגלל:
1. תקנת העזבונות לפיה מת ללא יורשים תירש אותו העדה הספרדית.
2. תשלומי מיסים לעדה הספרדית.
3. מיסי קבורה לעדה הספרדית.
4. שחיטה בחסות העדה הספרדית.
בשנת 1892 נקבע הסכם מפורט ולהלן סעיפיו העיקריים:
1. מהכנסות שד"רים ספרדים לאירופה אמריקה ואמסטרדם יקבלו המערביים 16%.
2. הכנסות מקופות חדשות באיטליה תקבל העדה הספרדית 7.5%.
3. מהכנסות שד"רים משותפים (ספרדים ומערביים) יקבל כל צד את חלקו.
4. מהכנסות פנימיות (מיסי עזבונות, בשר וקבורה) המערביים יקבלו 7.5%.
5. מהכנסות אורחים יקבלו המערביים 7.5% עד סכום של 1000 פרנק. מעבר לזה יקבלו 16%.
6. המערביים יכולים לשלוח שד"ריםבאופן עצמאי ומהכנסתם מתחייבים לתת לספרדים 25% .
7. המערביים משתתפים בהוצאות שונות כמו מינוי "חכם באשי" וגזרות שונות.
8. בכל בקשת כסף מחו"ל חייבים המערביים לכתוב את הפסקה הבאה:
"הן אמת שכוללות אחינו הספרדים נותנים לנו את מה שנחוץ לנו לעזר ולסיוע לתלמידי חכמים ולעניים וחיטי דפיסחא ומס גולגולת, אך מה נעשה, אין הקומץ משביע את הארי לפי העוני והלחץ שחל להיות…. ועל כן נאלצנו לבקש עזרה."
9. בנוגע לבתי עלמין, המערביים ישלמו סכום גלובלי של 15 נפוליונים כל שנה עבור קבורת מבן י"ג ומעלה שהוא מעניי העדה. עשירי העדה ישלמו לפי מה שיקבע שלמה אבושדיד פקיד הכולל המערבי כראות עיניו.
כמובן שהם נשארו כפופים לעדה הספרדית ומינוי רב לעדה נעשה על ידי ה"חכם באשי". ההשתחררות המוחלטת התבצעה לאורך שנים.