.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
להלן הספור על הולדת יוחנן המטביל כפי שמופיע בברית החדשה:
"כֹּהֵן הָיָה בִּימֵי הוֹרְדוֹס מֶלֶךְ אֶרֶץ יְהוּדָה זְכַרְיָה שְׁמוֹ מִמִּשְׁמֶרֶת אֲבִיָּה וְלוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת אַהֲרֹן וּשְׁמָהּ אֱלִישָׁבַע… וְלָהֶם אֵין וָלָד כִּי אֱלִישֶׁבַע עֲקָרָה וּשְׁנֵיהֶם בָּאוּ בַיָּמִים. וַיְהִי הַיּוֹם בְּכַהֲנוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּסֵדֶר מִשְׁמָרוֹ… וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו עֹמֵד מִימִין מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיַּרְא זְכַרְיָה וַיִּבָּהֵל וְאֵימָה ִנָפְלָה עָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ אַל תִּירָא זְכַרְיָהוּ כִּי נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתֶךָ וֶאֱלִישֶׁבַע אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ שְׁמוֹ יוֹחָנָן וְהָיָה לְךָ לְשִׂמְחָה וָגִיל וְרַבִּים יִשְׂמְחוּ בְּהִוָּלְדו, כִּי גָדוֹל יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יִמָּלֵא מִבֶּטֶן אִמּו, וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם… וַיֹּאמֶר זְכַרְיָה אֶל הַמַּלְאָךְ בַּמָּה אֵדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי אֲנִי זָקַנְתִּי וְאִשְׁתִּי בָּאָה בַיָּמִים? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי גַבְרִיאֵל הָעוֹמֵד לִפְנֵי הָאֱלֹהִים… וְהִנְּךָ נֶאֱלָם וְלֹא תוּכַל לְדַבֵּר עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר יָקוּם הַדָּבָר הַזֶּה תַּחַת כִּי לֹא הֶאֱמַנְתָּ לִדְבָרַי וְהֵם יִמָּלְאוּ בְּמוֹעֲדָם."
לוקס פרק א' 5-20
הדיבור חזר לזכריה אחרי הולדת יוחנן וההחלטה לקרוא לו בשם זה. בשיא אושרו התפלל זכריה (תפילת הבנדיקטוס):
"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פָקַד אֶת עַמּוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ פְּדוּת, וַיַּצְמַח לָנוּ קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּבֵית דָּוִד עַבְדּוֹ… לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אֲבוֹתֵינוּ וְלִזְכֹּר אֶת בְּרִית קָדְשׁוֹ, אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ לְעָבְדוֹ בְּלִי פָחַד… וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי ה' תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת דְּרָכָיו וּלְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה לְעַמּוֹ בִּסְלִיחַת חַטֹּאתֵיהֶם."
לוקס פרק א' 68-79
מרים מנצרת כשהיא בהריון באה לבקר את אלישבע בת דודתה שגם היא בהריון:
39 "וַתָּקָם מִרְיָם בַּיָּמִים הָהֵם וַתְּמַהֵר לָלֶכֶת הָהָרָה אֶל־עִיר יְהוּדָה׃40 וַתָּבֹא בֵּית זְכַרְיָה וַתְּבָרֶךְ אֶת־אֱלִישָׁבַע׃41 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישֶׁבַע אֶת־בִּרְכַּת מִרְיָם וַיִּרְקַד הַיֶּלֶד בְּמֵעֶיהָ וַתִּמָּלֵא אֱלִישֶׁבַע רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃42 וַתִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמַר בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ׃43 וּמַה־לִּי כִּי־אֵם אֲדֹנִי בָּאָה אֵלָי׃44 כִּי קוֹל בִּרְכָתֵךְ בָּא בְאָזְנָי וְהִנֵּה רָקַד בְּשִׂמְחָה הַיֶּלֶד בְּמֵעָי׃45 וְאַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינָה כִּי הִמָּלֵא יִמָּלֵא אֲשֶׁר דֻּבַּר־לָהּ מֵאֵת יְהוָֹה׃"
אז מתפללת מרים (תפילת המגניפיקט):
46 "וַתֹּאמֶר מִרְיָם רוֹמֲמָה נַפְשִׁי אֶת־יְהוָֹה׃47 וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃48 אֲשֶׁר רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה יְאַשְּׁרוּנִי כָּל־הַדֹּרוֹת׃49 כִּי גְדֹלוֹת עָשָׂה לִי שַׁדָּי וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ׃50 וְחַסְדּוֹ לְדוֹר דּוֹרִים עַל יְרֵאָיו׃51 גְּבוּרוֹת עָשָׂה בִּזְרֹעוֹ פִּזַּר גֵּאִים בִּמְזִמּוֹת לִבָּם׃52 הָרַס נְדִיבִים מִכִּסְאוֹתָם וַיָּרֶם שְׁפָלִים׃53 רְעֵבִים מִלֵּא־טוֹב וַעֲשִׁירִים שִׁלַּח רֵיקָם׃54 תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ לִזְכֹּר אֶת־רַחֲמָיו׃55 כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֲבוֹתֵינוּ לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם׃"
56 "וַתֵּשֶׁב מִרְיָם עִמָּהּ כִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב לְבֵיתָהּ׃" לוקס פרק א' 39-56
ישו נולד לפי המסורת בבית לחם ויוחנן בעין כרם.
בבגרותם יוחנן יוצא אל המדבר וישו אל הגליל והם הופכים למטיפים נודדים.
יוחנן היה מתבודד וסגפן לבוש היה אדרת גמלים ואזור עור למתניו. תפריטו היומי כלל חגבים ודבש. הוא קרא לחזור בתשובה והטביל את חסידיו בירדן. כשהגיע אליו ישו זיהה אותו יוחנן כמשיח ולכן הוא המבשר של המשיח.
"בַּיָּמִים הָהֵם בָּא יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְיוֹחָנָן הִטְבִּילוֹ בַּיַּרְדֵּן. בָּרֶגַע שֶׁעָלָה מִן הַמַּיִם רָאָה אֶת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת עָלָיו בִּדְמוּת יוֹנָה."
מרקוס פרק א' 9-10
יוחנן הוכיח את הורדוס אנטיפס על שהתחתן עם אשת אחיו המת – הורדיה. לפי ההלכה מצות יבום היא רק בתנאי שאין צאצאים לאח, ולהורדיה היתה בת שלומית. הורדוס אנטיפס כלא את יוחנן וזה הביא גם למותו:
"שֶׁכֵּן הוֹרְדוֹס תָּפַס אֶת יוֹחָנָן, כָּבַל אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִיפּוֹס אָחִיו, 4 לְאַחַר שֶׁיּוֹחָנָן אָמַר לוֹ, "אָסוּר לְךָ לָקַחַת אוֹתָהּ." 5 הוֹרְדוֹס רָצָה לַהֲרֹג אוֹתוֹ, אוּלָם חָשַׁשׁ מִן הֶהָמוֹן מִפְּנֵי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְנָבִיא. 6 כְּשֶׁהוּחַג יוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל הוֹרְדוֹס רָקְדָה בַּת־הוֹרוֹדְיָה בֵּין הַנּוֹכְחִים וּמָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס. 7 לְפִיכָךְ הִבְטִיחַ לָהּ בִּשְׁבוּעָה לָתֵת לָהּ כָּל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ. 8 עַל־פִּי הַדְרָכַת אִמָּהּ – אָמְרָה: "תֵּן לִי פֹּה בִּקְעָרָה אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל." 9 הִתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא שֶׁבִּגְלַל הַשְּׁבוּעָה וְהַמְסֻבִּים אִתּוֹ צִוָּה לָתֵת לָהּ. 10 הוּא שָׁלַח לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן בְּבֵית הַסֹּהַר, 11 וְכַאֲשֶׁר הוּבָא רֹאשׁוֹ בַּקְּעָרָה נְתָּנוּהוּ לַנַּעֲרָה וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְאִמָּהּ"
מתי פרק י"ד 3-11
למרות המסורת בדבר גילוי מקום הולדתו של יוחנן המטביל על ידי הלנה ובנית כנסיה על ידה במאה הרביעית, חוקרים טוענים שמסורת יוחנן המטביל בעין כרם מאוחרת יותר, ואכן הכנסיה שנבנתה בתקופה הביזנטית היתה לכבוד המרטירים. שרידים ממנה ומרצפת הפסיפס שלה נמצאו. על הרצפה יש עיטורים צמחיים, חוגלות, טווסים וצלבים. כן נמצאה כתובת: "שלום למרטירים של האל". המצאות צלבים על הרצפה עוזרת לתארך את הכנסיה הביזנטית שכן מהמאה ה – 5 נאסר לצייר צלבים על רצפות.
בתקופה הצלבנית נבנתה כנסיה על ידי ההוספיטלרים (אבירי יוחנן הקדוש) ולאחר מכן קיבלו הטמפלרים את האתר. הכנסיה הנוכחית בעיקרה היא כנסיה צלבנית שעברה שיפוצים.
כתב עליה האב דניאל (1107 לספירה):
"ארבע פרסות ממנזר המצלבה נמצא בית זכריה, לרגלי ההר, מערבית לירושלים. אל הבית הזה באה האם המבורכת לברך את אלישבע. בבית הזה נולד המבשר. כיום ניצבת במקום כנסיה.בכניסה משמאל, מתחת למזבח הקטן, אפשר לראות מערה קטנה, שם נולד המבשר. המקום כולו מוקף חומת אבן….."
הכנסיה ננטשה לאחר התקופה הצלבנית ובמאה ה – 14 חזרו אליה הנזירים הפרנציסקאנים, שיפצו אותה וערכו בה טכסים, אבל לא הורשו לגור בכפר. רק במאה ה – 17 הורשו לגור במקום.
מגוריהם במקום היו קשים בשל התנכלויות בלתי פוסקות מצד האוכלוסיה המוסלמית השכנה.
עיקר השיפוצים הם מן המאה ה – 19 שנערכו במימון בית המלוכה הספרדי בחצי השני של מאה זו. אז נבנה מגדל הפעמונים ובו היו ארבעה פעמונים ששמם: הביקור, יוחנן המטביל, אלישבע וזכריה. שוקמו המזבחות בכנסיה, שוקם ריצוף הכנסיה תוך שימוש בריצוף הצלבני, הוצב צלב גדול במרומי הכיפה.
בזמן מלחמת העולם השניה נאסרו הנזירים בשל היותם איטלקים, ובכנסיה התישב הצבא הבריטי. לאחר המלחמה נערכה עבודת שיפוץ רצינית.
הכנסיה בנויה בצורת בזיליקה. ליד הכניסה תא וידוי מגולף בעץ ולידו אגן טבילה מעל נמצא העוגב שיוצר בזלצבורג שבאוסטריה במאה ה-19. בכנסיה שלש אפסידות: האפסיס השמאלי הוא מערת הולדת יוחנן. שם הסתתרה אלישבע מפחד החיילים הרומאים שכן הורדוס ציוה עליהם להרוג כל תינוק עד גיל שנתיים. המזבח משנת 1857 הוא מתנתה של איזבל מלכת ספרד. משני צידי המזבח פסלי פרנציסקוס וקלרה (מיסדת מסדר הנשים המקביל). האפסיס המרכזי מוקדש לאלישבע זכריה ומרים. מעל האפסיס הימני ציור ה"ביקור" המיוחס לצייר הספרדי אל גרקו (לא בטוח). על הקיר הדרומי ציור "הוצאת יוחנן להורג" של הצייר ריבלטה. שני הציירים חיו במאות 16 ו – 17.
האגף הדרומי שהוא אולם אבירים צלבני משמש לאיכסון חפצי קודש של הכנסיה ובהם כסא מוזהב של מלך סיציליה מהמאה ה – 19, בגדי כהונה מוזהבים, איקונות עתיקות, ספרים וכד'. האולם הצלבני בעל קירות מסיביים ופתחים מעוצבים.
סביב הכנסיה יש מנזר ואכסניה בשם קזה נובה (בית חדש) שנבנתה בין השנים 1875-1876.
בחצר הכנסיה 21 לוחות קרמיקה ועליהם תפילת הבנדיקטוס (המבורך) של זכריה בשפות שונות. (לעיל)
להרחבה – עין כרם
להרחבה – כנסית הביקור