.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"
הישוב האשכנזי – פרושי בירושלים התחדש ע"י תלמידי הגר"א בשנת 1812 אחרי שלא היה קיים בעיר במשך קרוב ל – 100 שנה. מחדשי הישוב הגיעו משקלוב לצפת ואחר כך, בזמן המגפה עלו חלקם לירושלים. בראש העולים עמדו ר' מנחם מנדל משקלוב ור' שלמה זלמן צורף – אבי משפחת סלומון הידועה. בשקלוב – העיר ממנה באו, אורגנה קופה שכספה הגיע לירושלים פעמיים בשנה ע"י ר' מנחם מנדל. בתחילה נספחו האשכנזים המעטים בירושלים לעדה שכבר היתה קיימת – הספרדית, אבל ככל שגדלו הרגישו צורך להפרד מעדה זו כדי שהכספים שנאספו בארצות מוצאם, מקופות שנקראו ע"ש ר' מאיר בעל הנס, יגיעו אליהם. הם גם לא רצו לשאת בנטל המיסים שהוטלו על היהודים באחריות העדה הספרדית.
משך הזמן גדלה העדה האשכנזית, החלוקה לא הספיקה לכלכל את אנשיה, ונוסף לכך מצב כלכלי קשה ברוסיה גרם לכך שכספי החלוקה לא נשלחו ליעדם אלא נשארו ברוסיה לטובת העניים שם.
רבני רוסיה היו חייבים להתריע נגד תופעה זו, שכספי הקדש לטובת ארץ ישראל הופנו למטרות אחרות, אבל מחאתם של הרבנים לא תמיד נפלה על אוזן קשבת.
קופה נוספת שפרנסה את יהודי ירושלים היתה זו של הפקידים והאמרכלים מאמסטרדאם. קופה זו אספה את כספה ממערב אירופה, ובזמן שהעדה הספרדית בירושלים היתה העדה היחידה, קבלה היא כסף זה. העדה האשכנזית, שהפכה לעצמאית, החלה לגדול ולהרגיש לחץ כלכלי, ולכן פנתה אף היא לועד הפקידים והאמרכלים כדי לדרוש חלק מן הכספים שלו, שכן זכותה, כך טענו, אינה נופלת מזכות העדה הספרדית. בשנת 1825 הושג פשר שלפיו קיבלו האשכנזים בירושלים 39% מהסכומים שנשלחו מאמסטרדאם, והספרדים 33%. שאר הכספים חולקו בערים אחרות – צפת, טבריה וחברון, לפי מפתח שגם עליו הוסכם בפשר זה.
מהלך נוסף שעזר מבחינה כספית לעדה האשכנזית – פרושית היה העברת קופת ר' מאיר בעל הנס משקלוב הקטנה יחסית לוילנה בירת ליטא, ואכן מצב הקופה הוטב לאין שעור.
תלמיד חכם שרצה לקבל חלוקה מהקופה האשכנזית – פרושית בהתאם למעמדו, חייב היה למלא חובות מסוימות, והרי מספר דוגמאות לפי ספרו של ב.צ. גת "הישוב היהודי בא"י 1840 – 1881":
א. כל אחד ואחד מלומדי התורה מחויב לבוא לבית המדרש וללמוד שם כל היום.
ב. כל יום שישי המה מחויבים להקיץ יחד, ולחלק את הלילה לשתי משמרות: המשמרת הראשונה תלמד עד אחר חצי הלילה, והשניה – עד אור הבוקר.
ג. בבית המדרש בשעת התפילה אסור לדבר, וכל העובר על זה יקנס.
ד. בשבתות וימים טובים מחויבים להתאסף יחד בבית המדרש וללמוד שם כפי השגת כל אחד, הן בקיץ והן בחורף.
משנתרבו העולים מחוסרי האמצעים שעלו על מנת להנות מכספי החלוקה, תיקנו שהנוסע מקבל אישור מגבאי הכולל, והוא מתחיל להנות מכספי החלוקה רק לאחר שלש שנים מיום עליתו, אלא אם כן הוא תלמיד חכם מפורסם, אשר ארץ הקודש וירושלים נאה לפניו,
והוא נאה לפניה.
נוסף על הכסף שקיבל כל אדם אשכנזי, שולם לתלמיד חכם שמילא חובותיו וכן ליהודים מיוחסים סכום נוסף הנקרא "קדימה". היחס בין החלוקה הרגילה לקדימה היה 2/3 לחלוקה
ו – 1/3 לקדימה. הרעיון מאחרי זה היה שמי שאינו תלמיד חכם יכול למצוא לעצמו שיטה כיצד להשלים את הכנסתו.
קביעת דמי הקדימה היתה בידי גבאי חו"ל, אבל גם גבאי א"י יכלו להשפיע על כך. ומספר יחיאל בריל בעל עיתון ה"לבנון" שהיה בעברו ממונה הכולל, כיצד הוא רמז לגבאי חו"ל על גודל הקדימה לכל אדם:
" לאחד החפצים לזכותו בקדימה גדולה, כתבו עליו בהרשימה "הרב פלוני", ולקטן ממנו "מורנו הרב פלוני" ולקטן ממנו "כהרב פלוני" וסימן "הרב רבי" עוד יקטן ממנו ומדרגה שאין למטה ממנה היא אם יתנו בו רק סימן ר' פלוני."
נוסף על החלוקה ודמי הקדימה, היו גם כספים שנקראו "מעות יחיד" שהיא התמיכה שקיבלו משפחות מאת קרוביהם ומכריהם בחו"ל.