כנסית הקבר

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"

 

 

לגבי הצליבה כותב יוחנן י"ט 17 – 18: "וכשהוא נושא את צלבו יצא אל המקום הנקרא גולגותא כלומר מקום הגולגולת שם צלבו אותו עם שנים אחרים, האחד מזה ואחד מזה וישוע ביניהם".
לגבי הקבר כותב יוחנן י"ט 41 – 42 :"במקום שנצלב ישוע היה גן ובגן קבר חדש שעוד לא הונח בו איש. שם הניחו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב."
מרקוס ט"ו 46 כותב: "יוסף (הרמתי) קנה סדין. הוא הוריד אותו ועטף אותו בסדין, הניחו בקבר חצוב בסלע וגלל אבן על פי הקבר."
ביום ראשון באו הנשים המקודשות אל הקבר וגילו שאבן הגולל הוסרה ובתוך הקבר ראו בחור עם גלימה לבנה והוא אמר להם: "אל תבהלנה את ישוע מנצרת אשר נצלב אתם מחפשות? הוא קם לתחייה ואיננו פה עוד (מרקוס ט"ז 6).
ישו נצלב בערך בשנת 30 לספירה, השלטון בארץ היה רומאי. בעקבות מרד בר כוכבא ויסוד "איליה קפיטולינה" בשנת 135 לספירה נבנה מקדש לאפרודיטה על מקום הקבר. וכך כתב אוסביוס – בישוף קסריה בספרו "חיי קונסטנטינוס":
"את המערה הסתירו מעינו של כל אדם ללא אמונה, שקיוו שכך יסתירו את האמת מן הבריות. הם הביאו אדמה מבחוץ לכסות את המקום כולו בגובה רב, ומעליו רצפו את המקום באבן וכך כוסתה המערה האלוהית מתחת לגל אדמה גדול. אם נותר עוד מה שהוא לטמא את המקום, בנו כאן למען כוח טמא ושמו אפרודיטה"
הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס הרס את המקדש הפגני ובנה את כנסית הקבר. וכך כתב אוסביוס:
" הוא (קונסטנטינוס) לא יכול היה לשאת את המקום שהוא חתום בתועבות, ובמהרה הוצאו צווים לסלק את משכנות הטעות והתועבה והכל נהרס לחלוטין…..הקיסר ציוה שכל חומרי הבניה שנהרסו יזרקו מן המקום למרחק הרב ביותר, וכן אכן נעשה. יתר על כן הוא חפר את האדמה שמלאה את המקום ואשר היתה טמאה למרחק רב ככל שאפשר…..וכך…נתגלה המבנה של מקום התחיה של אדוננו. לאחר מכן הוא הודיע לכל שליטי המזרח שהבנין יהיה גדול יפה ויקר מכל בנין אחר דומה לו."
המבנה של קוסטנטינוס כלל ממזרח למערב : חצר כניסה – אטריום ואחריה בזיליקה עם ארבעה טורי עמודים. אחרי הבזיליקה היתה חצר פתוחה ואחריה מבנה מעוגל (רוטונדה) שבמרכזו הקבר. מקום הצליבה אותר באטריום שבין הבזיליקה והרוטונדה. הבזיליקה נבנתה ונחנכה בחייו של קוסטנטינוס בתאריך 14/9/335, ואילו הרוטונדה נבנתה לאחר מותו. את הבזיליקה מתאר אוסביוס:
"בהשקה למערה שפנתה לעבר השמש העולה נבנתה הבזיליקה – מבנה מופלא שהגיעה לגובה רב ולממדים גדולים לאורך ולרוחב. לוחות שיש מגויד רצפו את תוכו של הבניין ומראה הקורות מבחוץ הראו מראה של יופי בלתי רגיל שלא פחות משיש נצנץ כברק של אבנים מלוטשות המתאימות היטב זו לזו, ובאשר לתקרה – כיסוי של עופרת חזק אותה מבחוץ סביב סביב – כהגנה מפני הגשם בחורף, אך מבפנים היה הגמר בעבוד לספינים שכמו הים הגדול כסה את פני כל הבזיליקה כקבוצות קבוצות של אותם ספינים המצופים בזהב ואשר העניקו מראה למקדש כולו כמופז בזהב."
הבזיליקה נקרא "מרטיריון" מלשון עדות על נכונות האמונה וזיהוי המקום. הרוטונדה נקראה "אנאסטזיס" – התחיה.
האגדה מספרת שאת המקום גילתה הלנה, אימו של קונסטנטינוס. במקום מצאו מלבד את צלבו של ישו גם את צלביהם של שני הגנבים שנצלבו איתו, וזיהו את הצלב האמיתי בעזרת אשה גוססת שקמה ממחלתה אחרי שהניחו עליה את הצלב הנכון.

בשנת 614 פלשו הפרסים לירושלים וגרמו נזק לכנסיה. אבל זמן קצר לאחר מכן איפשרו את שיקומה. העבודה נמסרה לאב המנזר "מודסטוס". על מפעלו של מודסטוס כתב באיגרתו אנטיוכוס ממרסבא:
"ואכן מודסטוס זה הנזכר לעיל, לא זאת בלבד שמשגיח הוא על מנזרי הישימון, אלא גם על מנזרי העיר וכל סביבותיה.כיון שפיעמה רוח האל בקרבו בכל מעשיו, הקים אדם זה, שהינו לאמיתו של דבר בצלאל החדש שלנו, או זרובבל מלא רוח קודש, גם את הכנסיות הקדושות של מושיענו ישו כריסטוס, שהיו למאכולת אש – את הגולגותא הקדושה, את האנאסטזיס הקדושה שלו, את המשכן הקדוש של הצלב הנערץ, הלא היא אם הכנסיות וכך את כנסית העליה ואת שאר בתי הקודש."
בשנת 1009 בעת שלטונו של השליט הפטימי – אל חאכים, נפגעו רבים מן המבנים הנוצריים בירושלים, וביניהם גם כנסית הקבר. לאחר 20 שנה הורשו הנוצרים לשקם את הכנסיה . שיקום זה נעשה בן השנים 1042 – 1048 לספירה על ידי הקיסר הביזנטי מונומכוס.
ומספר הכרוניקן המוסלמי נאסר אל חוסרו:
"חאכים ציוה פעם אחת שהכנסיה תהרס וכך נעשה והכנסיה נהרסה. זמן מה היה כך, אבל לאחר שהקיסר הביזנטי שלח שגרירים ןמתנות….וסיים ברית ובה הבטיח לשלם את הוצאות הבניה, היא הושלמה. כיום הכנסיה מפוארת ביותר ומסוגלת להכיל 8000 אנשים. הבנין בנוי בכשרון רב בשיש צבעוני עם עיטורים ופיסול…..
למעשה הכנסיה נראתה רע לאחר עבודותיו של מונומכוס, בעיקר בגלל חוסר תקציבים. הבנאים נאלצו לוותר על הבזיליקה, והכנסיה כללה את הרוטונדה, האטריום שלידה ומספר קפלות. המסורת על מציאת הצלב שקשורה לקפלת הלנה וקפלת מציאת הצלב היא מתקופה זו.
בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים והחליטו לעשות שיפורים ושינויים מרחיקי לכת בכנסיה.
הם הרחיבו אותה, העבירו את הכניסה ממזרח לדרום, בנו שערי כניסה מפוארים בסגנון הרומנסקי, בנו מגדל פעמונים מפואר. הם הכניסו את כל האתרים אל תחת גג אחד בעיקר שני האתרים החשובים: הקבר והגולגותא. כן נבנו קפלות המציינות מאורעות ואנשים הקשורים למותו של ישו. חמשת התחנות האחרונות בדרך היסורים של ישו גם הם נמצאות בתחום כנסית הקבר. חנוכת הכנסיה היתה בתקופת המלכה מליסנדה בתאריך 15/7/1149. הכנסיה של היום היא הכנסיה הצלבנית עם מעט שינויים שנוצרו במהלך השנים.
על הגג של הכנסיה היה מנזר של הנזירים ה"אגוסטינים הקנונים" ששרתו בכנסיה ודאגו לה ולצליינים שפקדו אותה. מבנה המנזר נהרס ועל חורבותיו התיישב מנזר אתיופי.

הכנסיה עצמה בנויה משני חלקים עיקריים והם: הרוטונדה ובמרכזה האדיקולה – היכל הקבר, ובזיליקה (הקתוליקון – כללי) ששימשה בין השאר כאולם מקהלה.  הבזיליקה עצמה בנויה מאולם תווך מרכזי ומשני צידיה ארבע סיטראות – שתיים מכל צד.

 

 
בתקופה האיובית נתן סלאח א דין את מפתחות הכנסיה למשפחת נוסייבה המוסלמית והיא היתה אחראית על הפתיחה והסגירה של הכנסיה. השערים היו נעולים, בכניסה ישב שומר מוסלמי, והכניסה פנימה היתה בחגים ובמאורעות חשובים. בתוך הכנסיה ישבו נזירים ששמרו על המקום וערכו את טכסי הפולחן. רק בשנת 1831 איפשר מוחמד עלי, שליט מצרים, לנוצרים להכנס באופן חפשי. ולמרות כל זאת עד היום המפתחות הן בידי משפחת נוסייבה, שנוספה אליה במאה ה – 19 גם משפחת ג'ודה, שכן העדות הנוצריות אינן סומכות האחת על השניה ומעדיפות שמישהו ניטראלי יהיה אחראי על המפתחות.

בשנת 1808 היתה שריפה גדולה בכנסיה והיה צורך לשפץ אותה.  עבודת השיפוץ בוצעה על ידי היוונים אורתודוכסים שניצלו עבודות אלה לטובתם.  הם הקימו בבזיליקה (קתוליקון) שני קירות , והשטח ביניהם הפך להיות כנסיה שלהם. (לפרנציסקנים הקתולים קפלה קטנה המשמשת ככנסיה ונקראת "קפלת ההופעה".)  על ריצפת הקתוליקון מונח גביע שמסמל את מרכז העולם.  היווניים-אורתודוכסים "העלימו" גם את שני קברי המלכים הצלבנים גוטפריד מבויון ובלדוין הראשון, שהיו בקפלת אדם הראשון.  הרוטונדה שהיתה פתוחה לשמיים נסגרה בכיסוי שקוף וכל אולם הרוטונדה הפך להיות חשוך וקודר יותר.

בשנת 1927 היתה רעידת אדמה בירושלים והכנסיה ניזוקה.  התיקונים ערכו שנים רבות.
בתקופות הממלוכית והעותומאנית היה מאבק בלתי פוסק של העדות השונות לשפר את מעמדן בכנסיה: הן מבחינת שליטה והן מבחינת נכסים בכנסיה העצמה. בסופו של דבר הושג סטטוס קוו על ידי התורכים בשנת 1852 ואושר בועידה בברלין בשנת 1878. הסטטוס קוו קובע איזה איזור שייך לאיזו כנסיה, שעות הטכסים, הדלקת נרות ואלו מקומות יהיו בשליטה מאוחדת. למרות הסטטוס קוו מידי פעם מתלקחות תגרות בין הנזירים על נושאים שונים. אחד מסימני הסטטוס קוו הוא הסולם המוצב דרך קבע מתחת החלון של הקומה השניה בחזיתו של המבנה. סולם זה שימש את הנזירים שהיו כלואים במבנה. דרכו יצאו אל משטח חיצוני, ולשם היו מעלים להם את האוכל בחבלים. בזמן יצירת הסטטוס קוו הסולם הפך להיות חלק ממנו ולכן נשאר.

כדי לבצע שינויים ותיקונים כיום צריך לקבל את הסכמת כל העדות, וזו משימה כמעט בלתי אפשרית.  לדוגמא:  מדינת ישראל ביקשה לפתוח בכנסיה יציאת חרום, כל דיון בנושא עד כה הסתיים בלא כלום.
יש באתר תאריכון של כנסית הקבר וכן במסגרת "סיורים בירושלים" יש באתר סיור אל כנסית הקבר  

כחלק מסיור "סיורים בירושלים – הרובע הנוצרי".

באתר יש תיאור של הקפלות בכנסית הקבר הקשורות בתחנות של דרך היסורים.