.
מתוך: "סיורים בירושלים"
סיור היציאה מהחומות בירושלים – מבוא
כל תושבי ירושלים עד אמצע המאה ה – 19 ישבו בעיר העתיקה, וירושלים שכנה בתוך חומותיה. אבל הלחץ לצאת אל מחוץ לחומות היה גדול. צפיפות גדולה בעיר העתיקה, בעיקר עקב עליה מוגברת, גרמה למגפות ומחלות שהפילו חללים רבים בין תושבי העיר. המעצמות החלו להתערב במה שקורה בירושלים, ביטחון האנשים גדל, וכן גם נוצר ביטחון גדול יותר לצאת החוצה. אין ספק שהביקוש הגדול לדירות העלה את מחיריהן וגם זה יצר צורך לצאת אל מחוץ לחומות. העליה המוגברת באה כתוצאה של שינויים שקרו בתורכיה שהביאו ליחס סובלני יותר למיעוטים, כניסתם של אומות העולם לעיר ומתן חסות לאנשים שבאו מן החוץ, תעשיה עולמית מתפתחת ובטחון לנסוע מארץ לארץ. למעשה כולם יצאו החוצה, אבל כל מגזר פעל בכיוון שונה: המוסלמים בנו מחוץ לחומות בתים לעשירים, הנוצרים בנו מבני ציבור והיהודים הקימו שכונות. סיור זה יעסוק בשכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומה, שפרצו דרך לשכונות שבאו אחריהן. סיור "היציאה מהחומות הוא במסגרת "סיורים בירושלים".
איפה נתחיל את סיור היציאה מהחומות?
נתחיל בטחנת הרוח שבשכונת "משכנות שאננים"
תחילת הסיור – תחנת הרוח בשכונת "משכנות שאננים"
טחנת הרוח
בשנת 1855 הגיע מונטיפיורי לירושלים בביקורו הרביעי והתחיל להתענין ברכישת חלקת קרקע מול חומות העיר העתיקה. אחרי משא ומתן הוא קנה חלקה בת 66,225 אמות מרובעות מהערבי – אחמד אגא אל דודאר. לשטח קרא "כרם משה ויהודית", על שמו ושם אישתו. למעשה כאשר קנה את השטח לא היה ברור לו למה ישמש, ואחת המחשבות היתה להקים שם בית חולים, וזה גם מה שהיה כתוב בחוזה הקניה. בשנת 1857 בנה מונטיפיורי את טחנת הקמח כדי להוזיל את הטחינה, לתת פרנסה ליהודים ולהקל על התושבים. הבניה לא היתה פשוטה כי את החלקים הביאו מאנגליה, והבאתם לירושלים מנמל יפו היה סיפור מסובך. מספרים שבעלי טחנות הקמח הערביות שכרו מקלל כדי לחבל בתכניות היהודים לפגוע בפרנסתם. בסופו של דבר הטחנה קמה אבל כנראה היתה בשימוש זמן קצר בלבד (אם בכלל) כי לא היו חלקי חילוף וגם משטר הרוחות בירושלים לא מצדיק בנית טחנה המסתמכת על רוח.
ליד טחנת הרוח אפשר לראות את המרכבה של מונטיפיורי.
נרד לבנין הקטן של משכנות שאננים.
איך מגיעים?
נרד במדרגות הסמוכות לטחנה שנקראות רחוב ימין משה עד שנראה משמאלנו את רחוב יהודה טורא. מול רחוב זה נפנה ימינה ונצא אל הבנין הקטן.
משכנות שאננים – הבנין הקטן
בסופו של דבר הוחלט לבנות שכונה עבור תלמידי חכמים יהודים שתורתם אומנותם. בשכונה הקימו שני בנינים: את הבנין הגדול בנו בשנת 1860 ואת הקטן בשנת 1865. אנו עומדים לפני הבנין הקטן. מימינו נוכל לראות ארבעה תאי שרותים ששרדו עד היום. לפני הבתים יש סככת צל נגד גשם ושמש. העמודים שימשו לתמיכת הסככה ולניקוז המים והובלתם לבורות אגירה. שימו לב במרכז העמוד השלישי כתובת המספרת שאת העמודים בנתה חברה בשם – "metal work" שנמצאת ב – rams gate England"" – מקום מגוריו של מונטיפיורי, מה שאומר שהסככה והעמודים אורגינליים. היום משמש בנין זה כמרכז מוזיקה.
משם נלך לבנין הגדול
איך מגיעים?
נמשיך לרדת ברחוב ימין משה ומשמאלנו נראה את רחוב מלכי. הבית הראשון ברחוב הוא בית הכנסת הספרדי של ימין משה, ואם הוא פתוח (בדרך כלל בימי שני וחמישי בבוקר שאז יש שם טכסי בר מצווה.) הציצו פנימה.
נמשיך לרדת ואחרי הבית הגדול פנה ימינה ונלך לאורך הבית. לא רחוק מנקודת הסיבוב נראה מימין ספסל הנצחה לאברהם קירשנבאום שנפל על הגנת השכונה במלחמת השחרור. הספסל נמצא מול ביתו במשכנות שאננים. נמשיך לאורך הבנין עד המדרגות שנמצאות מול שער עץ.
משכנות שאננים הבית הגדול
אנו נמצאים מול מרכז הבית הגדול. בנין זה הכיל 20 דירות, כל אחת בת חדר וחצי. הדירה הראשונה והאחרונה שימשו כבתי כנסת (ספרדי ואשכנזי) כן היתה במקום מרפאה, ודירה אחת הועידו למגורי רבה הראשי של ירושלים – ר' שמואל סלנט. את שאר הדירות (16) חילקו לספרדים ואשכנזים שווה בשווה. מעל הבית שלט הנצחה שמנציח את היזם מונטיפיורי, את התורם – יהודה טורא, ומספר שאת השכונה בנו בשנת כת"ר כלומר 1860. בראש השלט שמה של השכונה "משכנות שאננים" הלקוח מהפסוק "וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות" (ישעיהו ל"ב י"ח) . השער לידו אנו נמצאים הינו שריד יחיד לחומה שהקיפה את השכונה. בין מקום עמידתנו והבנין נמצאים שני בורות מים. הבית משמש כיום כמלון אורחים של עירית ירושלים ומיועד לאומנים, סופרים, אנשי רוח ואנשי אקדמיה.
להרחבה מאמר משכנות שאננים
נלך לעבר שכונת ימין משה.
איך מגיעים?
נצא מהשער ונפנה שמאלה אחרי מספר מטרים נראה רחבה מרוצפת. נלך לרוחבה עד הגדר, נציץ מעבר לגדר כלפי מטה ונראה שריד של אמת המים התחתונה שהגיעה מברכות שלמה להר הבית לפני 2000 שנה. האמה היא בצורת האות האנגלית U והיא מכוסה בלוחות אבן ששמרו על נקיונה. נחזור אל השביל ונלך לכוון ימין משה. נחצה שער ברזל ונמשיך עד שנראה שער משמאל המכניס אותנו אל השכונה.
שכונת ימין משה
כאשר קנה משה מונטיפיורי את השטח הוא בנה על שליש ממנו את "משכנות שאננים", אבל שני שליש נשאר מגודר וריק. אל השטח פלשו אז מאות יהודים עניים והקימו שם התנחלות בלתי חוקית עם פחים וקרשים. בינתיים נפטר מונטיפיורי וקיום צוואתו הופקד בידי בן אחותו – יוסף סבאג מונטיפיורי. להנצחת האיש מונטיפיורי ואשתו הוקמה קרן עוד בחיי מונטיפיורי שהחליטה שההנצחה תהיה בדמות שכונות בירושלים שישאו את שמו. גם שטח זה יועד להקמת שכונה כזו ולכן נאלצו לפנות בכוח את הפולשים, שקיבלו מקומות חליפיים. לאחר שפונו הוקמו למעשה שתי שכונות נפרדות – אחת לאשכנזים שנקראה "רחוב נתן אדלר", על שם רבה של לונדון (מימין) ואחת לספרדים שנקראה "רחוב יהודית (משמאל). שנת ההקמה – 1892. בכל שכונה היו 65 דירות , לכל אחת היה ועד משלה, מוסדות משלה, רב משלה, שוחט משלה וכד'… עדות לתקופה זו היא שני בתי כנסת: הספרדי מדרום והאשכנזי מצפון. משך השנים ירדה השכונה והתדרדרה מבחינה פיזית ומצב התושבים היה בכי רע. אחרי מלחמת ששת הימים הפכה השכונה לשכונת יוקרה (רפאים). שכונה זו לא שייכת למעשה לשכונות הראשונות, אבל מיקומה צמוד ל"משכנות שאננים", והיותה חלק מ "כרם משה ויהודית" נותן לה את ה"כבוד" להכלל בסיור זה.
נלך לבית הכנסת האשכנזי של ימין משה.
איך מגיעים?
חוצים את השער ועולים במדרגות. פונים ימינה ברחוב "המבשר" ומגיעים לקצהו. עולים המדרגות שמאלה, ושוב פונים ימינה ברחוב "פלא יועץ", את בית הכנסת נראה מימיננו.
בית כנסת האשכנזי בימין משה
זהו בית כנסת "בית ישראל" שאת "אחיו" הספרדי ראינו ברחוב ימין משה. בתי כנסת אלו הם השריד היחידי לכך שפעם היו כאן שתי שכונות – ספרדית ואשכנזית. מתחת לבית הכנסת, כמו גם מתחת לבית הכנסת הספרדי, היה התנור השכונתי וגם המקוה.
להרחבה מאמר שכונת ימין משה
נלך לשכונת "מחנה ישראל"
איך מגיעים?
בקצה רחוב פלא יועץ נפנה שמאלה ונעלה במדרגות הרבות עד שנצא מן השכונה אל גן הנמצא מעליה. נפנה במשעול המרכזי של הגן ימינה. משמאלנו נראה מערכת קבורה מימי בית שני שלא הסתיימה בניתה, ואחריה מערכת קבורה שלמה מאותה תקופה. במערכת זו נראה חצר שהיתה לפני הכניסה לקברים המיוחסים למשפחתו של הורדוס. בכניסה למערכת הקבורה עצמה נראה אבן גולל ואחריה שער ברזל קטן ועליו סמל בדמות האות האנגלית O על גבי האות האנגלית T. אלו אותיות יוניות והסמל נקרא טאפוס (הקבר הקדוש) והוא סמלה של הפטריארכיה היונית-אורתודוכסית לה שייך השטח. נמשיך לאורך הגן כשמשמאלנו מתנשא מלון המלך דוד, עד שנגיע לרחוב אמיל בוטה. הבנין מולנו הוא הקונסוליה הצרפתית. נפנה שמאלה ונלך כאשר מימיננו נמצא המכון האפיפיורי למקרא. נחלוף על פניו ונגיע לרחוב דוד המלך. נעבור למדרכה הנגדית ונלך ימינה. נחצה את רחוב הס ובין בית מס' 16 לבין בית מס' 14 ברחוב המלך דוד, נפנה בסמטה צרה שמאלה. הגענו לגינה מקסימה ולשכונת מחנה ישראל.
שכונת מחנה ישראל
שכונה זו היא השכונה היהודית השניה שנבנתה מחוץ לחומות (1968). היוזם היה הרב דוד בן שמעון (צוף דבש) שהגיע ממרוקו וראה את העדה המרוקאית (מערבית – מוגרבית) בעליבותה. הוא התחיל לעשות פעולות כדי להרים את קרנה של עדה זו. במסגרת פעולותיו החליט להקים שכונה עבור עניי העדה במקום זה שנקרא "ממילא". היתה כבר שכונה אחת שהוכיחה שהמגורים מחוץ לחומה אפשריים, וזה הקל עליו את הקמת השכונה הזו. במקום היו מבנים ושטחים של ערבים וכן כמה מגרשים שהיו שייכים לעשירי העדה המערבית. עשירי העדה תרמו כל אחד שטח קטן, ובסך הכל היו בידיו ארבעה דונם. הוא הקים בעזרת תרומות שכונה יהודית קטנה בשם "מחנה ישראל" שלידה גרו ערבים. בסך הכל היו בשכונה 30 דירות. בתקופת המאורעות היהודים נטשו את השכונה וחזרו, ובתקופת מלחמת השחרור נטשו הערבים את האזור. בסך הכל היה כאן אזור ספר והרמה הסוציו- אקונומית של התושבים היתה נמוכה. כיום האזור יוקרתי עם כל מה שזה אומר. הבית שאנו עומדים מולו הוא "בית הכולל" שהכיל גם דירות פרטיות וגם אזורים ציבוריים ששמשו לבית כנסת, בית לימוד, משרדים וכד'. בשנים האחרונות שופץ הבית, הורחב וקיבל את צורתו הפנימית היפהפיה בעזרת אומנים ערבים מיוחדים שהגיעו ממרוקו. הבית משמש כ"מרכז מורשת יהדות צפון אפריקה ומתקיימות בו תערוכות ופעילויות שונות הקשורות בעדות צפון אפריקה. הביקור בבית מומלץ. תאום ביקור בטלפון – 02/6235811.
להרחבה מאמר "שכונת מחנה ישראל"
נלך לשכונת "נחלת שבעה"
איך מגיעים?
יוצאים מ"בית הכולל", מקיפים אותו לשמאל ומגיעים ל"סמטת המערביים". הולכים בה עד סופה ומגיעים לרחוב אגרון. פונים שמאלה ופניה ראשונה פונים ימינה בכביש רחב הגובל עם גן העצמאות – רחוב מנשה בן ישראל. נלך בו לכוון "נחלת שבעה". כדאי לסטות ימינה לבית הקברות המוסלמי שקיים כאן מהמאה ה – 13. ליד הקברים נוכל לראות את בריכת ממילא – בריכת אגירה ששייכת למפעל המים שהביא מים לירושלים לפני 2000 שנה מבריכות שלמה. הבריכה שייכת למערכת האמה העליונה. נצא בחזרה לרחוב מנשה בן ישראל. נמשיך בו עד שיחצה אותנו רחוב הלל. נעבור אותו ואנחנו נמצאים ברחוב יואל משה סלומון שבנחלת שבעה.
שכונת נחלת שבעה
שכונה זו היא השכונה היהודית השלישית בירושלים. שנת הבניה היתה 1869. היזמה היתה פרטית של שבעה אנשים בני המעמד הבינוני שרצו להקים שכונה בכוחות עצמם וללא קשר עם פילנתרופים. הם רכשו את האדמה, חילקו אותה לשבע רצועות אורך, והקימו חברה בניה שהם היו חבריה כדי שתבנה את השכונה לאורך 3 שנים, כלומר כל שנה נבנו שתי יחידות דיור והם נכנסו לגור בהם לפי הגרלה. אבל תכנון לחוד ומציאות לחוד. בסופו של דבר היתה בעיה ביטחונית של מגורים של כל כך מעט אנשים רחוק מן העיר העתיקה ולכן חילקו את השטח ל – 50 חלקים ומכרו אותם ל – 50 משתכנים. או אז השכונה יכולה היתה להתאכלס בביטחון יחסי.
שמות היזמים מונצחים ברחובותיה של השכונה.
להרחבה מאמרים על שכונת נחלת שבעה
נחצה את השכונה לאורכה לעבר שכונת בית דוד
איך מגיעים?
השכונה שוכנת בין שני רחובות: ממערב רחוב יואל משה סלומון (ממקימי השכונה) וממזרח רחוב יוסף ריבלין (ממקימי השכונה) נכנס ברחוב יואל משה סלומון ונפנה מיד ימינה בסמטת חיים הלוי קובנר (ממקימי השכונה) עד שנגיע לסמטת "מעלות נחלת שבעה". נפנה שמאלה ונלך בסמטה. משמאלנו נראה את סמטת ר' בייניש בנימין סלנט (ממקימי השכונה), בהמשך נראה את כיכר מיכל כהן (ממקימי השכונה) וצמודה אליה סמטת ר' אריה לייב הורוביץ (ממקימי השכונה) אחרי כיכר מיכל כהן נראה שני בתי כנסת: הימני הוא בית הכנסת האשכנזי "נחלת יעקב" – ראשון בתי הכנסת בשכונה, ומשמאלו בית הכנסת הספרדי "אהל יצחק". אחרי בית כנסת זה נפנה שמאלה לכיכר יפה עם בור מים. בקצה הרחוק של הכיכר בית קפה "תמול שלשום" המשלב בית קפה עם חנות ספרים. מהכיכר נצא בסמטת יהושע ילין (ממקימי נחלת שבעה) לרחוב יואל משה סלומון. נפנה בו ימינה ונגיע לכיכר ציון ולרחוב יפו. נעבור את הכביש ונפנה שמאלה ונלך עד רחוב הרב קוק בו נפנה ימינה ונלך עד סמטת דר' טיכו. נפנה בה שמאלה ובדלת הראשונה מימין נכנס לשכונת בית דוד.
שכונת בית דוד
בשנת 1866 עלה מיאנובה ר' דוד רייז – עשיר ונדבן, התישב בירושלים ותרם לגופים ומוסדות שונים. בגלל מצב בריאותו הרעוע הורה לו הרופא לצאת מהעיר העתיקה ולגור במקום פתוח, וכך הוא עבר לגור ב"נחלת שבעה". הוא קנה את השטח הזה ובנה בו שכונת חצר קטנה בשם "בית דוד" (על שמו) והקדיש אותה לתלמידי חכמים אשכנזים. הבניה היתה בשנת 1872. השכונה היתה בת קומה אחת והיו בה 10 דירות ובית מדרש. שלט ההנצחה נמצא על הקיר מול הכניסה. בשנת 1902 התווסף האגף המזרחי בקומה שניה עבור ועד כל הכוללים, ובשנת 1921 נבנה בקומה שניה האגף המערבי כבית וכישיבה לרב קוק. התורם היה הארי פישל. הכניסה לבית הרב היא מסמטת דר' טיכו משמאל לכניסה של "בית דוד".
להרחבה מאמר על שכונת בית דוד
זהו סוף סיור "היציאה מהחומות" במסגרת "סיורים בירושלים"