סיור בשכונת טלביה בירושלים

.

 

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא

במאה ה – 19 נרכשו אדמות "טלביה" על ידי הכומר היוני-אורתודוכסי, ניקופוריוס והאזור נקרא ניקופוריה. במקום גידלו עצי זית וכרמים. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתדלדלו מקורות ההכנסה של הכנסיה היונית-אורתודוכסית והאנגלים הכריחו אותם לממש נכסים כדי להחזיר חובות. ב"טלביה" נקנו האדמות בעיקר על ידי גורמים ערביים נוצרים פרטיים. רוב הבתים נבנו בין השנים 1924 – 1937, והשכונה נראתה כמו שכונות רווחה אחרות. בגלל הרמה הגבוהה של הבתים והשכונה נכנסו אליה גם קונסוליות רבות. בשנות ה – 30 הגיעו לשכונה גם יהודים וכיהנו בה למעשה שני מוכתרים. המוכתר היהודי היה ראובן מס בעל הוצאת ספרים ואביו של דני מס – מפקד ה – ל"ה שנפלו בשליחות לגוש עציון. במלחמת השחרור עזבו הערבים ונכנסו פליטים יהודים. אחרי קום המדינה התחילו לשבת בשכונה משפחות יהודיות אמידות ונבנו תוספות על הבתים הערבים הקיימים, תוספות שבדרך כלל מכערות את הבנינים.

במסגרת "סיורים בירושלים" נסיר בשכונת טלביה כאשר תחילת הסיור ברחוב בלפור.

איפה נתחיל את הסיור לשכונת טלביה?

יוצאים מ"כיכר פריז" פונים לעבר רחוב עזה ובפניה הראשונה פונים שמאלה. זהו רחוב בלפור. נציין את הבתים המענינים לאורכו:

תחילת הסיור – וילה חנא סלמה

 

וילה חנא סלמה – רח' בלפור 2

הבית נבנה בשנת 1932 על ידי חנא סלמה שהתעשר כסוכן מכוניות ג'נרל מוטורס בארץ ישראל וירדן. על השער כתובת עם השם "וילה סלמה". עם קום המדינה החזיקה בבנין הקונסוליה התורכית. משם עבר הבנין לידי הקונסוליה האמריקאית ששיכנה בו את הנספח התרבותי שלה. אחר כך היתה בבנין שגרירות גואטמלה. כיום נוספים לבנין קומות נוספות.

בית אגיון (בית ראש הממשלה) – רח' סמולנסקין 9 פינת בלפור

הבית נבנה בין השנים 1936 – 1938 על ידי איש העסקים היהודי העשיר מאלכסנדריה אדוארד אגיון. האדריכל ריכרד קאופמן. לאחר קום המדינה הולאמו נכסיו של אגיון והוא מכר את ביתו למדינה ועבר לגור בחיפה. בתחילה שימש הבית כביתם של שרי החוץ – משה שרת, גולדה מאיר ואבא אבן. מאז 1974 משמש כבית ראש הממשלה. הראשון היה יצחק רבין.

משם נלך לבית זלמן שוקן.

איך מגיעים?

לפני בית ראש הממשלה פונים שמאלה ומגיעים לבית שאחריו.

בית זלמן שוקן – רח' סמולנסקין 7

זלמן שוקן עשה את הונו בגרמניה בעסקי בתי כלבו. בשנת 1933 עלה ארצה והביא איתו את האדריכל אריך מנדלסון שינה עבורו בית וספריה. הבית נבנה על ששה דונם עם חומה וגינה פנימית גדולה. שוקן גר בבית תקופה קצרה שבסופה עקר לארה"ב והבית הושכר. בשנת 1941 גר בבית פטר השני מלך יגוסלביה. בשנת 1946 גר בבית הגנרל ברקר – מפקד הכוחות הבריטיים בארץ. ממשלת ישראל רצתה את הבית עבור נשיא מדינת ישראל אבל יצחק בן צבי סרב. את הבית רכשה האקדמיה למוסיקה ולמחול.

נחזור לרחוב בלפור….

ספרית שוקן – רח' בלפור 6

נבנתה על ידי אריך מנדלסון בסגנון הבין לאומי עבור שוקן כספריה פרטית בין השנים 1935 – 1936. שוקן היה אספן של ספרים וכתבי יד יהודיים עתיקים. זמן קצר לאחר מות שוקן (1959) הפקידה המשפחה את הבית בידי גוף יהודי קונסרבטיבי – בית מדרש לרבנים באמריקה, המנהל אותו כ"בית שוקן לחקר היהדות". כדאי להכנס ולראות את חדר הקריאה הספון בעץ לימון. אם תלכו סביב הבית תראו כעין בליטה עשויה מחלונות זכוכית, המכניסים לחלל הספריה אור בעל גוון מיוחד.

 

בית הרב ניסים – רח' בלפור פינת רח' ברנר 1

בית בסגנון הבין לאומי שנבנה בשנות ה – 30 על ידי היהודי יצחק פוירינג – עסקן ציוני יליד גרמניה . אחרי קום המדינה גר בבית הרב יצחק ניסים – הראשון לציון.

הבית ברחוב רח' בלפור 15

בית יפה ומענין שנבנו עליו תוספות. נבנה בשנות ה – 40 ושכנה בו קונסולית תורכיה.

הבית ברחוב רח' בלפור 19

הבית לא מענין במיוחד. על השער כתובת "the Claremont" לא ברור מה משמעותה. בבית גר עד לפטירתו משה שרת.

 

ליד הבית כיכר יפה הקרויה כיכר וינגייט.  בעבר נקראה כיכר סלמה.

וילה קונסטנטין סלמה – רח' בלפור 21 , כיכר וינגייט

היתה שייכת לאחד מעשירי ירושלים – קונסטנטין סלמה, שהתעשר מעסקים שונים ובהם בניה והספקת פרות וירקות לצבא הבריטי. בשנת 1948 עזב והשכיר את הבית לקונסוליה הבלגית. הוא התנגד לתפיסת הבית על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים בטענה שהשכיר את הבית לפני שעזב. בסופו של דבר הגיעה איתו המדינה להסכם פיצויים, אבל בלגיה לא משלמת שכר דירה לבעלים היהודי הנוכחי בטענה שהם משלמים לבעלים האמיתיים – יורשי קונסטנטין סלמה.

סביב הכיכר שלשה בתים של סלמה להשכרה.

בית X –

רחוב בלפור 20. בבית גר בעבר זלמן שז"ר בהיותו שר החינוך 1947 – 1963.

בית Y –

רחוב בלפור 21.

בית Z – רחוב מרכוס 2

נעבור לרחוב מרכוס

איך מגיעים?

נעבור את הכיכר הנקראת היום כיכר וינגייט ובעבר – כיכר סלמה, ונתחיל לרדת ברחוב מרכוס.

בית מונטסרה – רח' מרכוס 1

בבית המקורי היו שתי קומות, והקומות שנוספו מכערות מאד את הבית. במרכז המרפסת בקומה שניה האות M שקשורה במנזר "מונטסרה" שליד ברצלונה בספרד. האב בונה וינטורה אובך הגיע לירושלים מקטלוניה שבספרד כדי להמשיך את עבודתו בתרגום התנ"ך לקטלנית, וישב בבית זה מ 1930. הבית משך את ליבו בסביבתו השקטה והרגועה, שהתאימה לו לצורך עבודתו. בסוף 1941 שב האב אובך למונטסרה.

 וילה מונטסרה

 

וילה חשמה – רח' מרכוס 7 בית יפה מאד

 

בית סמואל – רח'מרכוס 10

בית ללא יחוד שנבנה בשנת 1925. הבית נבנה על ידי אליאס סמואל מבוגרי בית היתומים שנלר. ליד הכניסה כתובת באנגלית "אבן העזר" מילים אלו מופיעות על עוד שני בתים במושבה הגרמנית. המילים נמצאות בשמואל א' ז' י"ב: "ויקח שמואל אבן אחת וישם בין המצפה ובין השן ויקרא את שמה אבן העזר ויאמר עד הנה עזרנו ה'".

 בית סמואל

 

 

 

בית ואסף בישראת – רח'מרכוס 16

נבנה בשנות ה – 30, אחד מ2 הבתים שבנו האחים בישראת לצורך מגורים והשכרה. במקום שכנה בעבר הקונסוליה ההולנדית. שתי הקומות העליונות הן תוספות משנת 1999.

וילה חנא בישראת – וילה הרון אל ראשיד – רח'מרכוס 18

נבנה בשנת 1926. בית דו קומתי להשכרה ומגורים שנקרא על שם החליף העבסי מספורי אלף לילה ולילה. אפשר לראות את השם מעל הכניסה הצדדית מימין. בשנת 1938 הושכר לחיל האויר הבריטי ונתפס על ידי כוחות ההגנה עם עזיבתם של הבריטים ב – 14/5/48. בבית גרה בשנות ה – 60 שרת החוץ גולדה מאיר. כן גרו בבנין גם מרדכי נמיר שר האוצר וקדיש לוז יו"ר הכנסת. הקומות העליונות התווספו בשנות ה – 90.

בית מס – רח' מרכוס 11

נבנה בשנת 1927 על ידי משפחת ג'מאל . ראובן מס עלה בשנת 1933 מגרמניה עם עלית הנצים לשלטון. הוא היה בעל חנות ספרים והוצאה לאור, וכהגיע ארצה חיפש בית גדול עבור ספריו. בשכונות היהודיות לא מצא בית כלבבו וכך שכר בית זה. הוא שימש כמוכתר היהודי של השכונה שכיהנו בה שני מוכתרים: יהודי וערבי. בנו דני היה מפקד ה – ל"ה ונפל בדרך לגוש עציון ב – 16/1/48. על הבית המקורי נבנו בשנות ה – 90 ארבע קומות נוספות.

וילה שרובר – רח' פינסקר 2

מיילס.מ.שרובר איש עסקים יהודי מונצואלה ואישתו גיטה בנו את הבית הזה בין השנים 1954 – 1958 על שטח של 1800 מ"ר וגינה בת 6 דונם. שרובר נפטר בשנת 1976 ואישתו גיטה רצתה לתת את הבית למדינה, ולהפוך אותו לבית יצוגי של מדינת ישראל עבור אורחי המדינה. ההצעה נדחתה בשל העלות הגבוהה של החזקת הבית, ולכן הוא חולק ונמכר.

תיאטרון ירושלים – רח' מרקוס פינת רח' שופן

הוקם בסיועו של המליונר שרובר ואשתו גיטה. חנוכת הבנין היתה בשנת 1971. בשנת 1986 נחנך אגף חדש ובו שלושה אולמות נוספים על שמם של רבקה והנרי קראון.

משם נלך למתחם בית החולים הנסן.

איך מגיעים?

עוברים את הכיכר הקטנה שבין התיאטרון ווילה שרובר וממשיכים בכביש כלפי מטה לאורך חומה, עד השער הפתוח משמאל. נכנס דרכו אל מתחם בית החולים.

בית החולים ע"ש הנסן רח' מרכוס 17

בשנות ה – 60 היה מצבם של חולי מחלת הנסן בכי רע בשל הקביעה הלא נכונה שהם נגועים בצרעת. הם חיו בבידוד ליד שער ציון. רוזן גרמני תרם כסף והוקם בית עבורם ברחוב אגרון בירושלים. משהיה הבית קטן עבור החולים נבנה בית זה בשנת 1887. שם המוסד חקוק באבן מעל הכניסה: "jesus hilfe" (עזרת ישו).

 

בבית החולים חסו כ – 70 חולים, והוא סיפק מעבר לטיפול גם שיקום ואפשרות עבודה בחצר: בגן, גידול ירקות ובעלי חיים. בית החולים במתקונתו המשיך לפעול עד קום המדינה. אחרי קום המדינה הפך לבית חולים ממשלתי ונקרא על שם גרהרד הנסן, הרופא הנורווגי שגילה בשנת 1879 את החיידק הגורם למחלה זו. כדאי לעמוד מול גרם המדרגות הראשי לבנין ולראות את כתובת שם המקום. מתחת למדרגות דלת שהובילה לרפת מתחת לבנין.

כאשר הולכים מהמדרגות ימינה לצד הרחוק של המבנה אפשר לראות מבעד דלת ברזל את מגדלי השירותים ששימשו את החולים. שער זה שימש את החולים שלא נכנסו ויצאו מבעד לדלת הראשית. בשיטוט בחצר נראה שני בורות מים מתוך ארבעה שהיו במתחם. מכיון שאין חולים בבנין אפשר להיכנס אליו ולראות את פנים הבנין וכן תערוכה העוסקת בתולדות הבית. שעות הפתיחה: יום ג' 11:00 – 13:00 , יום ד' 11:00 – 13:00 ומ – 16:00 – 18:00, יום ו' 09:00 – 11:00. כדאי לבדוק בטלפון 02-5611044.

להרחבה – באתר מאמר : "בית המצורעים (חולי מחלת הנסן) בירושלים"

מכאן נלך לבית מטוסיאן

איך מגיעים?

יוצאים ממתחם בית החולים ועולים ברחוב מרכוס. אחרי וילה שרובר פונים ימינה ברחוב פינסקר ומיד שמאלה באלכסון ברחוב אוליפנט עד רחוב אלקלעי.

וילה מטוסיאן – רח' אלקלעי 10 פינת רח' אוליפנט

נבנה בשנות ה – 30 על ידי הארמני וארטאן מטוסיאן, שהוברח מהפרעות שערכו התורכים בארמנים, והתחנך בבית היתומים שנלר. הוא גר במרתף והקומה מעליו יועדה להשכרה. הבית בנוי בסגנון מעורב של הבניה הבין לאומית המרובעת, והסגנון המזרחי עם הקשתות. בבית גם גרו אדוין סמואל בנו של הרברט סמואל הנציב העליון הראשון ופרופ' פלוסר חוקר הנצרות. בשנת 1994 נמכר הבית ונבנו עוד שתי קומות.

נלך לבית ג'מאל מעברו השני של רחוב אלקלעי

בית אניס ג'מאל – רח' אלקלעי 9 פינת רח' ד'יזראלי

נבנה בשנת 1934. בחזית קשת פרסה יפה. בשער הכניסה האותיות A.J אניס ג'מאל. הבית הוצע לבן גוריון כבית ראש הממשלה והוא סרב כדי שלא ישתמש בנכסי ערבים נפקדים. במקום היה "מועדון לעולה" מארצות הרווחה.

בית ג'לאט – רח' אלקלעי 8 פינת רח' ד'יזראלי

בנין מסוגנן ומקושט באריחי קרמיקה נבנה על ידי אליאס ג'לאט כבית למגורים. בין השנים 1948 – 1983 היה בבנין מוסד ילדים "מוצא" של עלית הנוער.

וילה חנא דימיטרי – רח' ד'יזראלי 13

וילה שנבנתה על ידי פקיד בכיר בממשלת המנדט. מאז שנות ה – 60 פועל במקום המכון הישראלי לפסיכואנליזה. בתיה גור בספרה "רצח בשבת בבוקר" בחרה בית זה כמקום התרחשות העלילה.

מתחם המנזר הקפוצ'יני – רח' דישראלי 18

המקום היה שייך לכנסיה היונית-אורתודוכסית ונרכש ב – 1930 על ידי המסדר הקתולי של הקפוצ'ינים. הם רצו להקים שם מנזר ובית ספר למקרא. התכנית לא יצאה אל הפועל ובשנת 1939 הפקיעו האנגלים את המתחם כשייך למדינת אויב – איטליה. האנגלים הקימו שם מחנה מעצר בעיקר עבור חיילים גרמנים ואיטלקים שנשבו במצרים, אבל גם מאסירי המחתרות ישבו שם. משנת 1948 שכן במקום מרכז לבריאות נפש. בשנת 1999 הוחזר המקום לקפוצ'ינים.

 

נלך לרחוב חובבי ציון

איך מגיעים?

יורדים עד סוף רחוב ד'יזראלי פונים שמאלה ברחוב אלחנן ושוב שמאלה ברחוב חובבי ציון.

רחוב חובבי ציון

אחד הרחובות היפים בירושלים, עם בניה ערבית עשירה ומרשימה ותוספות ישראליות לא מרשימות. כדאי לעלות ברחוב עד סופו ולהנות מיפיו. בחרתי להתמקד בארבעה בתים שנמצאים בצומת הרחובות "חובבי ציון" ו"לב עברי".

וילה חאדר – חובבי ציון 20

וילה לצרכי מגורים משנת 1925. במקור הבית היה בן קומה אחת עם גג רעפים. בסורג הכניסה האותיות K. A – אסאד חאדר ותאריך הבניה . התוספת היא משנת 1983.

מלון יסמין – חובבי ציון 21

בית שנבנה להשכרה בשנות ה – 30. יש לבנין גג כיפתי ומעקה משונן. בין השאר פעלו בבנין גן ילדים, בית ספר ובית מלון קטן שהופעל על ידי יסמין ביתו של הבונה דר' כנעאן. במלון היו 17 חדרים שהושכרו בעיקר לפקידים בריטים. בשנת 1947 ישבה בבית ועדת unskop שדנה בחלוקת הארץ.

וילה חלאק – רח' חובבי ציון 18.

נבנתה על ידי משפחת חלאק בשנת 1933, שגם גרה בבית בקומה ראשונה. קומה שניה הושכרה בין השאר לצ'רלס אורד וינגייט בין השנים 1936 – 1939. גם הסופר חיים הזז גר בבית זה. על השער כתובות האותיות H.H

 

בית סלימן טאנוס – חובבי ציון 19.

נבנה בשנות ה – 30 על ידי אחד מהקבלנים המצליחים בירושלים. הבית המקורי היה בן שתי קומות עם כניסה מרשימה. התוספת הישראלית לדעתי מכוערת ולא שייכת.

סוף סיור "שכונת טלביה" במסגרת "סיורים בירושלים".