ועדי העיר ירושלים

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"

.

כאן שכן ועד העיר ליהודי ירושלים

 

בראשית תקופת המנדט הורגש צורך להקים בירושלים גוף הנהגה נבחר, שיאחד את תושבי העיר היהודיים.  הוקם ועד שהכין את הבחירות שבהם נבחרו ארבעים ושלושה נציגים.  המוסד החדש נקרא "ועד העיר ליהודי ירושלים".  בין שאר תפקידיו היו גם: סיוע לעניים, טיפול בצרכי השכונות, נקיון ותאורה וקליטת עולים.  גם מטה ההגנה שפעל בירושלים שכן בבית הועד.  מיקומו היה ברחוב החבשים של אז או רחוב אתיופיה של היום, מספר 15.  על הבית נמצא שלט המציין שזה מקום משכנו של הועד ליהודי ירושלים, וכן את הקשר בין בית זה ומטה ההגנה בעיר.  בספר האדרסאות (הכתובות) שפורסם בשנת 1921 מוזכר ועד העיר ליהודי ירושלים.  כתובתו – רחוב החבשים.  יו"ר הועד – דוד ילין, סגניו: יוסף מיוחס וזלמן רובין.

את הפעילות בבית תאר יעקב אורלנד במקאמה הירושלמית "סמטת החבשים", וכך הוא כתב:

"בית המטה – בית ועד הקהילה הוא,

מול סמטת החבשים.

אנשים בשעות היום נכנסים בו, יוצאים, נפגשים.

עוברים על פניו מתעכבים,

פעמים אלה אנשים סתם, לפעמים אנשים חשובים,

עסקני קהילה, עורכי דין, למדנים ומורים, אנשי עסק,

ילידי העיר וילידי קהיר, או וילנא, אודסה, או דמשק,

ערב עדות ססגוני – בוכרים ארוכי שמלה

וחובשי כיפות רקומות,

תימנים מסוסלי פאה ודקי תבנית,

עם עינים נוצצות וחלומות,

ונכבדים ערבים, בעלי גוף וחובשי תרבוש מהודר,

המגלגלים מאחורי גבם פתילת חרוזי ענבר….."

הגופים החרדיים סרבו להשתתף בועד זה שהיה גוף חילוני לאומי, והקימו ועד משל עצמם בשם: "ועד העיר האשכנזי", כלומר ועד המאחד את יוצאי אירופה מן הישוב הישן.  לעומתו ועד העיר איחד את יהודי ירושלים שרצו בכך.  בראש הועד האשכנזי עמדו: הרב יצחק ירוחם דיסקין – בנו של הרב יהושע ליב דיסקין, והרב חיים זוננפלד.

מיקום ועד זה לפי ספר האדרסאות ליד "מאה שערים".

כל הנסיונות לאחד את שני הועדים האלו עלו בתוהו, שכן החרדים ראו בויתורים כל שהם ניצחון של החילוניות.  בין המחלוקות הקשות היתה למשל בעית העברית.  העברית עבור התנועה הציונית סימלה את שובו של העם העברי לארצו, ואילו החרדים התנגדו לשימוש בשפה זו כשפה חיה – שפת הלימוד והחינוך, וראו באידיש אמצעי להבדלות מן החילוניות והחילונים.

מחלוקת נוספת היתה בענין זכות ההצבעה לנשים, כאשר החרדים שדגלו בסיסמא: "כבודה של בת מלך פנימה", לא איפשרו להן לבחור ולהבחר.  תנועת המזרחי תמכה בדרך כלל במתן זכות בחירה לנשים, אם כי הרב קוק עצמו התנגד לכך.

לנושא הועד התיחס הרב משה בלוי, מעסקניה המובהקים של העדה החרדית באותם ימים, וכך הוא כתב בספרו "על חומותיך ירושלים":

"תיכף עם כניסת הבריטים לירושלים, התחילו הציונים לתכנן תכניות לכיבוש הקהילות בארץ, החל בקהילת ירושלים.  לאחר הכנות ואסיפות חשאיות, הכריזו על בחירות לועד העיר ליהודי ירושלים.  התחבולה הראשונה היתה, למזג בקהילה אחת את הספרדים ואת האשכנזים.  הם ידעו שבבחירת הנהלה לועד האשכנזים לחוד, יזכו החרדים ברוב, אף על כל התחבולות והזיופים שיעשו.  למרות שגם המוני הספרדים היו שומרי תורה, סמכו על אדישותם הציבורית, והיו בטוחים שבקהילה ממוזגת של ספרדים ואשכנזים, יזכו לרוב בכוח התעמולה…."

כאשר נודע דבר הבחירות ל"ועד העיר לתושבי ירושלים" לחרדים, נגשו לארגן באופן מידי עדה מיוחדת לאשכנזים החרדים בשם "ועד העיר לקהילת האשכנזים".  תקנות היסוד היו:

1. הכרה בסמכות התורה.
2. זכות לבחור ולהבחר רק לגברים.
3. זכות בחירה רק למכיר בעקרונות הנ"ל.

כמובן שיהודי חילוני אינו יכול להיות חבר באיזו שהיא ועדה המיצגת את הקהילה, ואין לתת מהכנסות הקהילה למוסדות הנוגדים את אורח חייה של העדה החרדית.  כמו:  בתי ספר חילוניים או מפעלים המחללים שבת.

הרבנים החרדים הוציאו הוראה האוסרת על יהודי שומר תורה ומצוות להיות חבר בקהילה שהתנאים האמורים לעיל אינם חרוטים על דגלה.

בסוף שנת 1921 העניק הנציב העליון ליהודי ירושלים זכות לגבות מס מכל תושב הרוכש רוטל (2.5 ק"ג) מצה לחג הפסח.  הועד הכללי יוכל בעזרת מס זה לממן את פעולותיו.  ועד העיר האשכנזי סרב להסכים עם המס החדש, שכן לא יתכן לדעתו, שחביריו יממנו את הועד המתחרה, מה גם שאבסורד הוא, לפי דעתו, שאנשים האוכלים מצה כשרה למהדרין, ישלמו מס לטובת אנשים שאינם אוכלים מצה כלל.  הרב זוננפלד כתב על כך לנציב העליון, שתמך במס, תוך שהוא מזכיר את הפסוק: "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם" (שמות א' יא').

הדיון בנושא זה הגיע לערכאות.  החרדים הפסידו במשפט והיו נאלצים לשלם מס זה, שהיוה פגיעה הן בכיסם והן בכבודם.  מס זה בוטל רק לאחר שש שנים.

מחלוקת נוספת היתה בענין השחיטה.  החרדים דרשו שחיטה נפרדת, ולא בגלל שלא סמכו על השחיטה הכללית בפיקוח הרב קוק שבוצעה על ידי יהודים כשרים.  ללא ספק היה לדרישה זו פן פוליטי, ורצון שהכסף המתקבל מהזכות לשחוט, לא יפול בחלקו של הועד הכללי.  בסופו של דבר עקשנותם עמדה להם והם זכו בשחיטה נפרדת בפיקוחם.

אלה היו חלק מן המלחמות שמקורם בהתנגשויות בין הישוב הישן והחדש בירושלים, כמו שהתבטאו בפעילות הועדים השונים שיצגו את היהודים בעיר בתקופת המנדט.