מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
חגיגות נבי מוסא (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
דוד ילין מתאר את חגיגות נבי מוסא של שנת 1896 שחלו בתקופת פסח.
ידוע שמקום קבורתו של משה לא ידוע. לפי הספור המוסלמי שנים רבות לאחר מותו של משה התגלה מקום קבורתו לאחד הנזירים. הנזיר אסף הרבה אנשים ולקח אותם למקום במדבר. הוא חג עוגה עם מטהו בחול ואמר זהו מקום קבורתו של משה. על המקום נבנה בניין גדול וכן מקום לעולי רגלים והאתר הפך להיות לקדוש. כל שנה שבוע לפני חג הפסחא הנוצרי יורדים החוגגים לשם לחוג את חגו של נבי מוסא. ישנם הרבה הקדשות לטובת המקום והחוגגים נהנים בשבעת ימי החג מארוחות ואירוח חינם.
ישנו דגל מיוחד לחגיגה הזו שנמצא בביתו של המופתי וביום שישי בו יורדים לנבי מוסא מביאים אותו והוא נישא אחר כבוד בתהלוכה.
אחרי תפילת יום השישי יוצאת תהלוכה מחראם א שריף (הר הבית). בראש התהלוכה אנשי צבא על סוסים ואחריהם זקני ה"חראם" בבגדים ירוקים ובידיהם דגלים או חרבות או חניתות . אחר כך תזמורת צבאית. לאחריהם נושאי הדגל הקדוש העשוי משי ירוק ומרוקם ברקמת זהב. לידו הולך המופתי ואחריו רוכבים כל חשובי העיר ובסוף פשוטי העם. בדרכם הם עוברים ליד קברים ממלוכים שנמצאים בעיר העתיקה ושם הם מתעכבים ונושאים תפילה. היציאה מהעיר העתיקה היא דרך שער האריות ושם מחכים להם עם רב. מעל החומה יורה תותח ואפילו נערכות שם תחרויות רכיבה על סוסים והתהלוכה עולה במעלה הר הזיתים. אז נפרדים מהם רוב האנשים והתהלוכה ממשיכה לכיוון נבי מוסא. בכל שבעה ימי החג באים מכל הכפרים אנשים לחוג את החג בנבי מוסא כאשר הם עוברים דרך ירושלים. והכל נעשה בעם רב עם הרבה דגלים ומוסיקה. החוגגים מביאים איתם כספים אותם נדרו משך השנה לטובת המקום. יש כאלה שמביאים את בניהם כדי למול אותם שם. לא כולם נשארים שם כל השבוע, בדרך כלל אנשים באים ליומיים שלושה וחוזרים לבתיהם. ביום חמישי לאחר שבוע חוזרים החוגגים שעוד נשארו שם עם המופתי לירושלים וגם יום זה הופך להיות ליום חג בעיר. בני הכפרים נשארים בירושלים גם בימי שישי ושבת ורקב אחר כך חוזרים הביתה. לימים האלה קוראים "שבוע החלאווה" (חלבה) שכן בני הכפרים קונים חלבה בירושלים להביאו אל ביתם זכר לימי החג.
נבי מוסא – רונית איתן, מתוך אתר פיקיויקי