מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
תימנים ב"נחלאות" (על פי "ילדות בירושלים הישנה ה' – יעקב יהושע)
רוב התימנים ב"נחלאות" גרו בשכונות: "משכנות ישראל" ו"סוכת שלום". תהליך קליטתם לא היה פשוט. תושבי ירושלים היהודים וביחוד האשכנזים לא הכירו בהם כיהודים ולא עזר שהלכו עם ציצית שידעו לקרוא על פה את קריאת שמע ושנשותיהן הלכו עם כסוי ראש. הם טענו שהם מתחפשים ליהודים. הדבר ששיכנע אותם היה שהם התפללו במבטא דומה למבטא האשכנזי, אבל גם אז הסתכלו על התימנים מגבוה: לא התחתנו איתם ולא אכלו משחיטתם, אבל הסכימו שהנשים התימניות תעבודנה בבתיהם, אבל דאגו שיהיו לכם כלי אוכל נפרדים כי לא סמכו על כשרותן. לקח הרבה זמן עד שהאשכנזים הסכימו לקנות חלקי עופות מהמוכרות התימניות וחלב ממוכרי החלב התימנים. התימניות עבדו גם אצל אנשי העליה השניה כעוזרות בית והם קראו להן "רומיות". (רומיה – שם נפוץ של עולות מתימן).
התימנים לא בחלו בשום עבודה ורבים מהם היו פועלי בניין וסתתים. מלאכה מיוחדת שעסקו בה היתה תיקון צלחות חרס. את השברים היו מאחים (תופרים) בעזרת חורים שדרכם משחילים חוטי נחושת ואת התיקון מכסים בגבס. התימנים גם התמחו בתיקון עצמות כאשר אנשים מעדו ונקעו את רגליהם ידעו "מרפאים" אלה להחזיר את העצמות למקום. אנשי תימן גם שימשו כשמשים במוסדות חינוך ורוב המוסדות האלה נהנו משירותם.
בוריס שץ מייסד בית הספר לאמנות בצלאל גילה את התימנים והם השתלבו במוסד שלו. היה להם חוש טבעי לאמנות העדינה ובעיקר עסקו בזהב ובכסף מלאכה שגם בתימן עסקו בה. רבים מהם היו סופרי סת"ם וכתבו ספרי תורה תפילין ומזוזות. גם רקמה התאימה מאד לאופי לסבלנות ולדיוק התימני ובה עסקו הן גברים והן נשים.
בנחלאות היו כמה "חדר"ים תימנים. המלמד התימני הראשון פתח את ה"חדר" שלו היה ב"בתי גורל" אשר בשכונת "משכנות ישראל". את המשמעת כפה בעזרת שוט. כאשר נעדר לרגל עיסוקיו הפקיד את השוט בידי אחד התלמידים שלפעמים ניצל זאת כדי לסגור חשבונות. הלימוד נעשה על ידי שינון והתלמידים ידעון בעל פה קטעי תפילה רבים. התשלום לא תמיד היה בכסף, והיו ששילמו בתבשילים אותם לא הספיקה אשת המלמד להכין כי היתה טרודה בעזרה לבעלה.
באותם ימים אנשים נהגו ללכת למגידי עתידות ופותחי גורלות. על אחד מהם שגר בשכונת "משכנות ישראל" סופר: הוא נהג להתלבש בלבוש תימני: גלביה וכיפה תימנית שחורה. היו לו כמה שיטות ריפוי, למשל: כאשר הגיע "פציינט" ביקש ממנו לספר על צרותיו ומה הביא אותו אליו. אחר כך הוציא חתיכת פח נוצצת. הוא ביקש מהפציינט להסתכל טוב על הפח ולומר כמה סיגי אורות הוא רואה. התשובה העידה על מצב ראייתו של הלקוח. אח"כ לקח נייר ועליו רשם בכתב רש"י שמות מלאכים וכל מיני דברי סוד. את הנייר נתן ללקוח ואמר לו להכניס אותו לתוך מים ושתות אותם מספר פעמים ביום וגם להזות מהמים סביבו נגד שדים ורוחות.
שיטה נוספת היתה לבקש מהלקוח להביא קורבן עוף לכפר על חטאיו. את העוף נתן לתלמידי חכמים עניים.
לפעמים במקרים קשים היה פורש לשינה קלה שנקראה "שאלת חלום ומבקש מהלקוח לבוא אחרי כמה ימים לאחר שהחלום שוב יחזור אליו.
בתום הביקור שואל הלקוח כמה לשלם והתשובה תמיד היתה "כמתנת ידו".
את שכר טרחתו חילק עם עניים שכן הוא עסק ב"קבלה מעשית" וחשש לחיי ילדיו.
כאשר התעייף אמר לאנשים הממתינים שמלאכי המזלות נחים עכשיו ולכן ילכו גם הם לבתיהם.
