מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
ספרדים ואשכנזים בירושלים (על פי "ילדות בירושלים הישנה ג' – יעקב יהושע)
לפני שאביא את זכרונותיו של יעקב יהושע בנושא זה, חשוב לומר שהדברים נאמרו דרך עיניו של ילד ספרדי.
האשכנזים והספרדים המבוגרים ניכרו בלבושם, אבל אצל הילדים כמעט שלא היה הבדל. הספרדים דיברו ספרדית (לדינו) והאשכנזים אידיש דבר שכמעט מנע לחלוטין תקשורת ביניהם. בתלמוד תורה עץ החיים – שהיה התלמוד תורה האשכנזי הגדול בירושלים המורים והתלמידים היו אשכנזים לעומתו בבית מדרש "דורש ציון" התלמידים והמורים היו ספרדים. הספרדים דיברו גם עברית ואלו האשכנזים נמנעו מכך. אבל היו גם בתי ספר מעורבים כמו אליאנס, למל ובית הספר לבנות אוילינה דה רוטשילד. חבורות ילדים משני הצדדים רבו האחד עם השני וגם זרקו אבנים. האמהות האשכנזיות הזהירו את ילדיהן לבל ישחקו עם הספרדים וקראו להם "גויים". הילדים האשכנזים קראו לספרדים פרנק פארך (על שם ראשיהם המגולחים המשוחים במשחה נגד כינים) והספרדים קראו לאשכנזים: "אשכנתוזי ביך ביך למה באת לך לך"
אשכנזים לא קנו בשר משחיטת ספרדים והשתדלו גם לא לקנות בחנויותיהם. קרה שאשכנזיה השאילה כלי לספרדיה וכשהכלי הוחזר מצוחצח ונקי זרקה אותו האשכנזיה מחשש טרף. ברור שנישואין מעורבים היו מאד נדירים. גם המגורים היו בדרך כלל בשכונות או בחצרות נפרדות והיה נדיר לראות דיירים ספרדים בשכונה או חצר אשכנזית וכן גם להפך.