מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
מתנות חתונה ובתי נפש (על פי "שלשה עולמות" – חיים המבורגר)
היה מנהג של החלפת מתנות בין החתן והכלה לפני החתונה. הכלה נתנה: שעון, שטריימל וטלית, מנהג שנפוץ עד היום, והחתן נתן לכלה שמלת משי שזורת זהב שנקראה "שמלת החופה" וכן "בית נפש" – חושן – כעין כסוי חזה מעוטר. השמלה עלתה הון רב בעיקר בגלל שזירת הזהב ועבודת היד של הקישוטים. כסוי הזהב של המשי והזהב היו רק בגב השמלה ועל הידיים ואילו מלפנים היה זה בד פשוט בצבע של המשי. הסיבה לכך היתה שבני אדם ראו רק את הידיים ואת הגב שכן מלפנים היה סינור רחב לכל אורך הגוף ועל החזה היה "בית הנפש" לשם צניעות. ומכיוון שהקישוט היה יקר העדיפו מלפנים שלא לעשות אותו כדי לחסוך כסף. היו שלשה סוגים של "בתי נפש" של זהב, של כסף ותערובת זהב. ארכו מן הצואר ועד לבטן ורחבו כדי לכסות את החזה. מלמעלה היה נקשר בעזרת שני חוטים אל אחורי הצואר ומלמטה היה נקשר גם כן בעזרת שני חוטים משני צידי החושן אל מאחורי הגב.
