.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
שכונת זכרון משה ניבנתה כשכונה מודרנית, והדבר התבטא בתקנון שלה.
וכך נאמר בסעיף 4:
"החברה תבנה ותגמור לגמרי על חשבונה על הקרקעות הנזכרות, באופן טוב, חזק ונהדר, לא פחות משבעים בתים (תשעה עשר מהם יהיו כפולים), ומרחץ, ותנור, ובנינים אחרים, ותסדר הכל ברחובות רחבות, ועצים נטועים, וגן או גנות כלליים ותעלות חפורות"
לאחר שבנו את השכונה, סללו את רחובותיה ובנו את בתי הציבור בה, השכונה אוכלסה, והיה צריך לדאוג לשימור המצב הקיים.
וכך כתוב בסעיף 2 תחת הכותרת – "חובות החברים":
"החברים מוזהרים למנוע כל תקלה מדרך הרבים, ולכן החובה מכל אחד מבעלי הבתים, לבלי לגרום שום קלקול ברשות הרבים שלפני ביתו, ומה שיקלקל צריך לתקנו על חשבונו, וכן על החברים להשתתף בהוצאות תיקון התעלות שמתחת להקרקע, והארת פנסים בתוך דרכי השכונה, והחזקת העצים שתיטע החברה בדרכים."
המתהלך כיום באחד מרחובות הרוחב בשכונה (מצפון לדרום), חוצה בדרכו רחובות אורך (ממזרח למערב), רחבים וצרים – פעם זה ופעם זה. הרחוב הרחב משמש את חזית הבתים, והצר את אחוריהם, ואינו דומה הרחוב החזיתי לרחוב האחורי – לא ברחבו ולא בנויו.
וכך אומר התקנון פרק ג' סעיף קטן 3:
"כותל פני הבתים וכך כל כותל הפונה אל הדרך הרחבה, צריך להיות בנוי מאבנים המסותתות יפה – מנדבך מפתן הבית ולמעלה.
לפתחים ולחלונות אשר בכותל זה, מלבנות אבני גזית בולטות מהקיר וטורי אבנים כאלה לשתי זויות הכותל הזה, ובין כל אחד משני הבתים לחבירו." רוצה לאמר: לצורך נוי הדגישו באבנים בולטות את החלונות והדלתות, את שני צידי הבנין ואת מקום ההפרדה בין דייר אחד למשנהו בבית אחד.
לאורך הדרך החזיתית היו גינות נוי, וכך אומר סעיף קטן 12:
"לפני כל בית לצד הדרך הרחבה נשאר רווח ברוחב שלש אמות לגינה"
בדרך הצרה שמאחורי הבתים היו מבני השרותים, אבל גם שם הקפידו על אסטטיקה מסויימת, וכך נאמר בסעיף קטן 9:
"בחצר שמאחורי הבית החובה על כל חבר לבנות: בור, בית תבשיל ובית כסא – בנין אבנים או דולמא (שהוא כעין קיר סנדוויץ מעץ, אותו מלאו באבנים קטנות ואדמה), ולא יראה מחוץ להחצר שום בנין פחי ברזל או עץ."
רוב הבתים נבנו בצמדים עם הפרדה בין זוג לזוג, כלומר בתים דו משפחתיים.
וכך נאמר בתקנון – פרק ג' סעיף קטן 2:
"נחלת החלקה נחלקה באופן זה: הבתים נבנו זוגות זוגות, ובין כל שני זוגות של בתים, הונח שביל ברוחב ארבע אמות ובאורך שתים עשרה אמה….והוא צריך להשאר פנוי לעולם, מבלי כל שמוש בו ובאוירו, ואין להוציא אליו שום גזוזטרא."
אחד החידושים המרנינים בשכונה היה מערכת ביוב, שלא כמו בשכונות ובבתים שניבנו בירושלים במאה ה – 19, בהם השתמשו רק בבורות ספיגה.
וכך נאמר בתקנון – סעיף קטן 19:
"מתחת לדרכים תעשינה תעלות למי שופכין, וצנורות ימשכו מתחת לארץ מכל חצר וחצר אל התעלות האלה, ועל החברה להשתדל להמשיך התעלות האלה אל תעלת העיר. ואם לא יהיה הדבר אפשר, אז על החברה לבנות בורות לאסוף את מי השופכין בהם, ולנקותם בכל שעת הצורך על חשבונה."
כאמור לעיל, יפים של הרחובות הראשיים בשכונה היה חשוב למתכננים.
וכך נאמר בסעיף קטן 18:
"כל הדרכים בשכונה צריכות להיות סלולות היטב ועשויות במדרון, למען לא יעמדו בהם מי הגשמים. ומשני צידי הדרכים הרחבות צריך לעשות מדרכות מרוצפות באבנים, ברוחב לא פחות ממטר אחד מכל צד."
וממשיך סעיף קטן 21:
"על יד הדרכים הרחבות, משני עבריהם, תיטע החברה שורות עצים ותעסוק בגידולם." (שרידי אותם עצים קיימים גם כיום).
וכך נאמר בסעיף קטן 22:
"אין לנגב בגדים כבוסים ברשות הרבים, ואין למתוח בה חבלים"
דוגמאות אלו מתוך התקנון באות להמחיש את כוונת הוועד והמתכננים ליצור שכונה מודרנית יותר, אסטטית יותר והיגיינית יותר מרוב השכונות שנבנו לפניה, ואם כי ממבט ראשון המסייר לא מבחין בהבדלים בין שכונה זו לשכונות ה"לא מודרניות", ממבט שני אפשר להבחין, גם כיום, שהבניה היתה בדרך כלל בהתאם לתקנון – לרווחת התושבים.