.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
אברהם בר טורא בספרו "ירושלים בעיני כל רואיה", מביא את תיאור שכונת "בתי מחסה" של ד"ר נוימן – רופא ביה"ח רוטשילד, משנת 1877:
"כל הדירות הן מלאות אויר ואור, ומצוידות בנוחות. כל אחת מורכבת משני חדרי דיורין ומטבח. המגרש שעליו בנויות הדירות נמצא בסמוך לחומה הדרומית של העיר, ויש ממנו מראה נאה על הר הזיתים וסביבתו. כל הבתים על פני המגרש הגדול והחפשי ממוקמים בצורה כה נוחה, ששוכני הדירות הללו סובלים ממחלות הרבה פחות מכל שאר תושבי ירושלים היהודים."
ד"ר אהרן פירסט בספרו "ירושלים החדשה" מביא תיאורים המתפעלים מהשכונה החדשה, כמו תיאורו של עזריאל הויזדורף – מהפעילים בהקמתה, שכתב על הבתים הראשונים:
"הבתים שבע אמות אורכם, וארבעתם בצורת מרובע ניבנו, והם הבתים הראשונים בירושלים שיש להם "מעלה עשן" (ארובה)."
הציר האוסטרי סיפר:
"מה יפה השער עם העמודים היפים והחזקים למשענות, וכן חמישה עשר בתי כסאות המחוצבים באבנים, או בנויים גזית עם צנורות."
עם סיום הבניה של הדירות הראשונות נקבע, שהדיירים יתחלפו כל שלש שנים, כאשר הדיור במקום היה חינם עבור תלמידי חכמים עניים. לפי הרעיון המקורי הדירות היו אמורות להמסר לאנשי הכוללים הו"ד והונגרין בלבד, שכן מארצות אלו נאסף רוב הכסף, אבל בלחץ יהודי ירושלים ותורמים שונים אחרים מכל העולם, נקבע ששליש מהדירות ימסרו לאנשי כולל הו"ד, שליש לאנשי כולל הונגרין ושליש לשאר העדות. דוד ילין ביקר בציניות את שיטת חלוקת הדירות, וכך הוא כתב בספרו "ירושלים של תמול":
"ויהי בהגיע תור חלוקת הבתים בין עניי תלמידי החכמים שבירושלים,ויקפצו בני הונגריה בראש, כי מי כל קהל ישראל אם לא "שומרי החומות" ותלמידי חכמיהם. ובני הו"ד נגררו גם הם אחריהם.הן אמנם אין כמעט בכל בני הונגריה תלמידי חכמים עניים, כי בכוללם
כל שהוא תלמיד חכם מחבירו, חלוקתו גדולה הימנו. ובבני הו"ד אין עניים, כי חלוקתם בכלל מעשרת את בעליה….
אבל סוף סוף הנה מוצא הכסף היה מארצות מולדת בני שני הכוללים האלה. ובכן החליטו ראשי המפעל הזה שבחו"ל, לחלק את זכות הישיבה בבתים אלה לשלשה חלקים: והיה השליש לבני הונגריה, והשליש לבני הו"ד, והשליש השלישי לכלל ישראל וענייהם באמת, אשר לא זכו להוולד בקדושה ובטהרה בארץ הונגריה או אשכנז, ובכלל ישראל אלה: האשכנזים והספרדים והמערביים והתימנים וכל עדות ישראל לארצות גלותו. ויהי כל קהל ישראל לעבר אחד, ובני הונגריה והו"ד לעבר אחד – ומנתם מנה אחת אפיים."
אחד המפעלים היפים בשכונת בתי מחסה היה בית הכנסת אורחים עבור מבקרים ועבור אנשים שבאו להשתקע בירושלים, והיו זקוקים לדירת מגורים עד שיסתדרו.
ד"ר אהרן פירסט (ירושלים החדשה) מספר שמצא בספר האורחים שמות כמו:
ר' שמואל סלנט שגר שם מספר חדשים לשם הבראה, הרב אדלר – רבה הראשי של לונדון, הברון אדמונד דה רוטשילד ורעיתו, ואף שמו של יורש העצר האוסטרי – פרנץ פרדיננד, שרציחתו נתנה את האות לפתיחת מלחמת העולם הראשונה.
רוב הבתים שנתרמו לחברה חולקו לפי שיטת ה"שלישים", אבל היו גם בתי נדיבים שהם קבעו את תנאי האיכלוס.
לדוגמא: "בתי שלום" נתרמו על ידי האחים הירש מהלברשטאט לזכר אחיהם – ר' שלום, שנפטר צעיר ללא ילדים. בגוש זה היו שש דירות.
"בתי רוטשילד" נתרמו על ידי הברון קרל וילהלם וולף רוטשילד מפרנקפורט, לצורך מגורי תלמידי חכמים לכל החיים.
בתי "אהל שלמה" נתרמו לזכר הרב שלמה אולמן – רבה הראשי של צרפת.
בין התורמים היה גם הקיסר פרנץ יוזף שתרם אלף פרנקים לשכונה, והשער הדרומי נקרא על שמו – "שער יוסף".
בשנת 1891, כשלשים שנה לאחר יסוד השכונה, כתב עליה לונץ:
"במקום שבעים ושישה בתים.חמישה בתים מיועדים להכנסת אורחים, ובנשארים יגורו על פי גורל שני שלישים מבני הארצות הנזכרות (אשכנז, הולנד, אוסטריה והונגריה), ו – שליש מבני שאר העדות, משך שלש שנים חינם, ובהבתים הבנויים בנדבת יחידים ישבו עניי כל המקהלות משך שבע שנים. המוסדה הזאת מצוינת בנקיונה ובסדריה הטובים, והיא מתנהלת על פי ועד מקומי, העומד תחת פיקוח ועד כללי, אשר בראשו הרב הגאון עזריאל הידלסהיימר.
הבית האחרון נבנה בשכונה, שכונתה גם "דויטש פלאץ – המגרש הגרמני", בערך בשנת 1910, ואז בסך הכל היו בבתי מחסה כ – מאה בתים.
אחד הרבנים המפורסמים שגרו בה היה ר' חיים זוננפלד, ממנהיגי העדה החרדית, שחי בשכונה כ – חמישים שנה.
במלחמת השחרור היוו בתי מחסה את המעוז האחרון של המגינים, שם הם נכנעו ב – 28/5/1948.
היום המבקר בשכונה יכול לראות את בתי רוטשילד ואת האגף הדרומי שלה המשמש כבית ספר, שנשארו כשרידים לשכונה -היחידה שנבנתה בתוך החומות. שאר הבתים באיזור נבנו מחדש.