מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
תומס מסריק היה נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה.
תומס מסריק נולד בשנת 1850. כבר מגיל צעיר התבלט בפעילותו הציבורית – פוליטית. בשנת 1918 לאחר הקמתה של צ'כוסלובקיה על הריסות האימפריה האוסטרו הונגרית נבחר כראש ממשלה ובאותה שנה התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה תפקיד אותו נשא עד לפרישתו בשנת 1935.
הוא היה סוציאליסט והומניסט.
הוא נחשב לידיד של העם היהודי ונלחם בגילויי אנטישמיות בארצו. בזמנו התקבלה החלטה בדבר שיוויון מלא ליהודים בצ'כוסלובקיה.
בשנת 1899 הואשם יהודי בשם ליאופולד הילזנר ברצח נערה לשם לקיחת דמה לצורך אפית מצות. כמובן שהאשמה זו גרמה לגילויי אנטישמיות נרחבים. המושבעים גזרו את דינו למוות למרות שלא היו הוכחות לאשמתו. סנגורו עתר לערכאה גבוהה יותר ונערך משפט חוזר. המשפט החוזר היה בשנת 1900 ובו הואשם הילזנר ברצח נערה נוספת. מסריק פעל למען עשית משפט צדק ובסופו של דבר עונשו הומר למאסר עולם. הוא שוחרר לבסוף בשנת 1918. המניעים של מסריק היו הומניים ורצונו היה במשפט צדק, אבל הוא הותקף כאוהב יהודים.
באחד מספריו כתב מסריק: "אני רואה בציונות תנועה מוסרית גדולה, אידיאה דמוקרטית שצמחה מתוך התנ"ך".
בשנת 1927 ביקר בארץ ועל שמו קרויים אתרים בכל הארץ: כפר מסריק, כיכר מסריק בחיפה ותל אביב, שדרות מסריק בתל אביב ורחוב מסריק בירושלים, בת ים, נתניה ופתח תקוה. כן יש יער על שמו ליד קיבוץ שריד.
על הביקור בבתי אונגרין נכתב באתר "אהבת ירושלים":
לאחר נפילת האימפריה האוסטרו – הונגרית קיבלו אנשי כולל אונגרין את הנתינות הצ'כוסלובקית ועד לסוף מלחמת העולם השניה היתה השכונה תחת חסות צ'כית. וכאשר הגיע הנשיא תומס מסריק לירושלים והתקבל בבתי אונגרין כאורח כבוד. השכונה קושטה בדגלי צ'כיה וכך גם בית הכנסת הפרושי, שם התקבל האורח. הילדים עמדו וקיבלו אותו בדגלים ואף למדו לקרוא "סלאווה" (יחי). את האורח ליוה הרב זוננפלד ובבית הכנסת קיבלו את פניו החזן ר' זלמן ריבלין עם מקהלה ששרה לכבודו מזמורי תהילים.
מסריק ביקר גם בספריה הלאומית, וכך נכתב באתר הספריה:
בבוקר יום ראשון, 10 באפריל 1927, ניכרה תכונה בלתי רגילה בספרייה הלאומית. נשיא צ'כוסלובקיה, תומס ג'. מסריק, עמד לבקר בספרייה, וההתרגשות היתה רבה. מלווהו בביקור היה מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ד"ר שמואל הוגו ברגמן, תלמידו עוד מן הימים שנשיא צ'כוסלובקיה הורה פילוסופיה באוניברסיטת פראג. יום קודם לכן, בגשם שוטף של ראשית האביב, ירד מסריק מן הרכבת שהביאה אותו לירושלים. קבלת הפנים שנערכה לו בתחנת הרכבת המנומנמת היתה צנועה, וכללה פקידים בריטיים נמוכי דרג אחדים, ואת ראש העיר, ראג'ב בק נשאשיבי. העובדה כי ביקור זה בארץ הקודש הוגדר כ"ביקור פרטי", הביאה לכך שלא נערכו כל טקסים רשמיים מצד שלטונות המנדט לכבוד הנשיא הצ'כוסלובקי, וההתעניינות של המימשל הבריטי בביקור זה היתה זעומה. לעומת זאת, בקרב היישוב העברי בארץ ישראל עורר הביקור התרגשות רבה מאוד.
……..המפגש בין ברגמן לבין מסריק בספרייה הלאומית היה, אפוא, מפגש בין תלמיד לבין רבו, במובן הרחב ביותר. ברגמן, מנהל הספרייה הלאומית, מסמליה הבולטים ביותר של תחיית התרבות העברית, שילב גם הוא באישיותו הגות פילוסופית עם פעילות פוליטית, תוך חיפוש הדרך למימוש עצמאותו של העם היהודי בארץ ישראל. רגע אחד מן השיחה בין השניים, בצאתם ממשכנה הישן של הספרייה בקצה רחוב החבשים, קפא בעין המצלמה. הנה הם לפנינו, שני הפילוסופים החולמים, בעידן שבו האמינו כי רק בכוחם של ההומניזם ועקרונות השוויון והצדק יוכלו לשנות את המציאות."