.
מתוך: "דפי עזר ללימוד ירושלים"
.
* (תקופה ממלוכית) בית הכנסת נבנה בסביבות שנת 1400 כאשר הרובע היהודי עבר מהר
ציון לרובע היהודי.
* יהודי מומר הקים מסגד בסמוך לביה"כ.
* ליד ביהכ"נ התמוטט בית הקדש יהודי בחורף 1473.
* המוסלמים ראו בכך הזדמנות לשפר את הכניסה למסגד שהיתה ארוכה וצרה ובאה מדרום
והתנגדו לשיקום.
* בית הדין המוסלמי בירושלים אישר את השיקום.
* הוגש ערעור מוסלמי לשולטן קאיתביי בקהיר בטענה של "ביכ"נ חדש". השולטן ביקש
לדון בענין ובינתיים ביהכ"נ נסגר.
* היהודים ערערו על הסגירה, הסגירה בוטלה אבל נדרש אישור מבית הדין בירושלים.
ביה"ד סירב לאשר את פתיחת ביהכ"נ.
* בקיץ 1474 הגיעה הוראה שולטנית לפתוח את ביהכ"נ בירושלים. הופצה שמועה
שהשולטן קיבל שוחד. השולטן שמע על כך וקרא אליו את אחד השופטים הירושלמיים
לברור. השופט נסע אבל התחרט באמצע הדרך וחזר על עקבותיו.
* בנובמבר 1474 הרסו קנאים מוסלמים את ביהכ"נ.
* השולטן זעם על שופטי ירושלים, קרא אותם אליו, נזף בהם, הלקה אותם, הדיח אותם
ממשרותיהם וגירש אותם מהעיר.
* בשנת 1475 נבנה ביהכ"נ מחדש במתכונת גדולה יותר ובפיקוח שופטים מקהיר.
* (תקופה עותומנית) 1540 – היהודים שיפצו את ביהכ"נ, והמוסלמים חידשו את ההסתות
נגדו: הטרדות, פניה לערכאות, התנכלויות פיזיות וגנבות.
* 1587 – המושל אסר על התפילה במקום, אבל בעזרת שתדלנים בקושטא התפילה
חודשה.
* 1589 – ביהכ"נ נסגר סופית.
* באמצע המאה ה – 19 מזהה יהוסף שוורץ את מיקומו של ביהכ"נ ההסטורי בבית חרושת
לצימוקים.
* 1967 – המקום נוקה ושופץ והתחדשה בו התפילה.