.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
שני למקימי נחלת שבעה היה יואל משה סלומון. כחברו, ר' יוסף ריבלין, היה גם הוא נצר לאחד המפורסמים מתלמידי הגר"א שעלו לצפת משקלוב בתחילת המאה ה – 19 , ואחר כך הגיעו לירושלים – ר' אברהם שלמה זלמן צורף. הראש"ז צורף – סבו של ר' יואל משה, עסק בין השאר בעיניני צבור. הפעולה המפורסמת ביותר שבוצעה על ידו היתה: נסיעה למצרים לשם קבלת פירמן (רשיון) לבנית חצר ר' יהודה החסיד שעמדה בחורבנה למעלה מ – 100 שנה.
אביו של ר' יואל משה, ר' מרדכי צורף (סלומון), גם כן היה עסקן צבורי, ואנו שומעים על נסיונותיו לפתח חקלאות ותעשיה בארץ ישראל. גם הוא כאביו נסע לחו"ל והפעם לקושטא, במטרה להשיג רשיון לבנית בית כנסת גדול בחצר ה"חורבה", ומבנים נוספים במקום.
אם כן, ר' יואל משה סלומון היה בן ונכד לעסקנים שעמלו יומם ולילה למען ישוב ארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט.
כשבגר ר' יואל משה נסע לאירופה על מנת ללמוד תורה בישיבות מפורסמות, כשאליו נלווה חבירו הטוב מירושלים – ר' מיכל כהן, לימים גם הוא אחד ממיסדי נחלת שבעה.
שני החברים החליטו גם ללמוד מלאכה המפרנסת את בעליה, ובחרו במלאכת הדפוס. בחזרתם ירושלימה התחבר אליהם שותף שלישי בשם ר' יחיאל בריל, ויחד ייסדו את העיתון הראשון בירושלים – "הלבנון".
עיתון זה החזיק מעמד שנה, ואחר כך נסגר ונפתח שוב על ידי בריל בפריז. ר' יואל משה עצמו ניסה שוב לייסד עיתון שנקרא "יהודה וירושלים" בשנים 1877/78. גם עיתון זה החזיק מעמד כשנה בלבד. ר' יואל משה הקים בית דפוס, ומלבד העיתון עסק גם בהוצאה לאור של ספרי קודש, הדפסת פרסומים שונים של המוסדות בעיר ושאר עבודות דפוס.
ידועות גם פעולותיו הציבוריות של ר' יואל משה כמו: יצוג העדה הירושלמית בחו"ל, פעילות עבור בית החולים "ביקור חולים",פעילות עבור הוועד הכללי "כנסת ישראל " וכמובן נסיונות להקמת ישובים חקלאיים בארץ ישראל. הנסיון הראשון היה לקנות אדמות ליד יריחו,
– נסיון של כמה מתושבי ירושלים וביניהם ר' יואל משה ור' יהושע ילין – גם הוא משבעת מקימי נחלת שבעה. נסיון זה לא עלה יפה שכן השולטן החליט לקנות שטח זה בעצמו. נסיון נוסף לקנות אדמות היה ליד רמלה, באיזור עליו ישב הכפר דוראן (היום בשטח העיר רחובות).
גם נסיון זה נכשל, והאדמה נמכרה ע"י הפחה לנוצרי.
אמנם הנסיונות הללו לא צלחו, אבל ההתאגדויות לצורך הקמת מושבות חקלאיות נשארו בעינן, וכך קמה פתח תקוה יותר מאוחר, כאשר יואל משה השתמש בעיתונות כשופר קורא וכמכשיר תעמולה, ועודד אנשים לצאת להתיישבות.
על הקמת פתח תקוה מספר בנו של ר' יואל משה -מרדכי, בספרו "שלשה דורות בישוב" ולפי תאורו כך התנהלו העינינים:
ר' יואל משה מצא אדמה למכירה ליד הירקון, ופנה לשלשה מגבירי ירושלים: ר' דוד גוטמן, ר' נתן גרינגרט ור' זרח ברנט, והרעיון מצא חן בעיניהם. באחד הימים יצאו כולם ברכיבה על חמורים לראות את המקום, כאליהם מתלווים שני אברכים "אונגרים" אמיצי לב: ר' יהושע
שטמפר ור' מיכל לייב כץ. הם סיירו בשטח, ולפנות ערב חזרו ליפו. ר' יואל משה לא חזר איתם, ונשאר כדי לבדוק יותר בעמקות את טיב האויר, האדמה, וכמה בעלים יש לה. הוא גילה בין השאר שהמקום מוכה קדחת, אבל ככל שמתרחקים מהביצות שהיו שם, בריאות התושבים טובה יותר. ר' יואל משה מסר את הממצאים לחבריו, והם החליטו לבוא לשם שוב, ולקחת עימם רופא יווני מפורסם מירושלים בשם דר' מזריקה, שיתן חוות דעת מקצועית לגבי סכויי ההתיישבות במקום. לדוקטור היה סימן. הוא עלה על גבעה, חיפש ציפורים המשייטות מעל השטח, וכשלא מצא פסק שאם ציפורים אינן נראות במקום, סימן כי מקום מוות הוא. החברים עמדו נדהמים מול הקביעה המלומדת, עד שלפתע אמר ר' יואל משה:"ובכל זאת", ושטמפר אמר: "ננסה". ר' דוד גוטמן התרגש, ופרץ בבכי בזרועות חבריו. דר' מזריקה חשב שהם בוכים בגלל השקעתם שירדה לטמיון, ומה מאד התפלא על החלטתם העקשנית להקים שם יישוב.
ר' יואל משה סלומון לא גר בישוב החדש שהוא היה ממקימיו. הוא גר בירושלים בשכונת נחלת שבעה, והיה היחיד מבין מקימיה שחי בה עד יום מותו. בית הדפוס שלו שכן ליד השכונה וגם יורשיו המשיכו להפעילו.