בתי אונגרין (נחלת צבי)

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

שכונת בתי אונגרין

 

חלוצת שכונות הכוללים היא שכונת בתי אונגרין. על תחילתו של הכולל מספר פנחס גרייבסקי בספר הישוב:
"כמו הגאון מוילנא בליטא, כן גם הגאון בעל ה"חת"ם סופר" בהונגריה העיר בלב תלמידיו אהבת ציון וירושלים, ושלחם לארץ הקודש במבחר שנותיהם לישב בה ישיבת קבע. רובם של התלמידים המובהקים האלה, שעלו ירושלימה מתוך חיבת הקודש, לא יצאו עוד מירושלים וחוצה לה, והיו "שומרי החומות" בפנים החומה, והשם הזה "שומרי החומות" נקרא על עדת כולל הונגריה עד היום הזה."

הבונה המתחיל היה ר' צבי רצדורפר. הוא הגיע מאנטוורפן בלגיה לירושלים בשנת 1886 לבקר את רבו – ר' חיים זוננפלד (רבו של הכולל ההונגרי) שהתגורר בשכונת "בתי מחסה" שבעיר העתיקה. ר' צבי הציע להקים עבור הרב דירה רחבה יותר במקום אחר. לקחו ר' חיים אל החלון, הראה לו את הר הבית הנשקף מבעד לחלון ואמר לו שמראה כזה שווה את כל הרווחה שבעולם. ר' יצחק צבי רצדורפר הציע לשכלל את בית המדרש בעיר העתיקה ולבנות שכונה עבור הכולל מחוץ לחומות. כך קמה למעשה שכונת בתי אונגרין ששמה הרשמי הוא "נחלת צבי" על שם הפסוק: "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" (ירמיהו ג' י"ט) וגם על שמו הפרטי של רצדורפר – צבי.
הבניה הממשית החלה בשנת 1891, וכתב עיתון "החבצלת" כ' סיוון תרנ"א:
"לפני חג השבועות בא לעירנו כבוד הרב הגביר המרומם מורנו הרב יצחק צבי רצדורפר נרו יאיר מאנטוורפן, לבקר את עיר הקודש ובניה…. אף שם ליבו לרעיון בניין בתים לעניים…. ויקנה כברת ארץ מול חברת בתי "מאה שערים", כ – 12,000 אמות במחיר של תשעה ועשרים אלף פרנק, ויחלק את הקרקע הזו לשניים וחמישים חלקים. על עשרה יבנה על הוצאותיו עשרה בתים ובית כנסת, והבתים יותנו לעניים לדור בהם חליפות אחת לשלש שנים (חינם), והחלקים הנותרים ייתן לעניים מבני כולל הונגרים שישלמו המחיר לאט לאט."
גרייבסקי מוסיף שמתוך 10 הבתים שתרם, חמישה היו לבני כולל הונגרים וחמישה לבני כוללים אחרים.
לתושבי השכונה היה יתרון גדול שכן היא היתה תחת חסותו של קונסול אוסטריה ולכן לא סבלה מפרעות.

משך השנים הוסיפו נדיבים שונים לבנות בתים והשכונה הלכה וגדלה:
1895 – 35 בתים.
1906 – 113 בתים.
1914 – 200 בתים.
1948 – 350 בתים.
השכונה אוכלסה על ידי יוצאי הונגריה – גם פרושים (מתנגדים) וגם חסידים, ולכן יש בה שני בתי מדרש גדולים עבורם:
בשנת תרנ"ח (1898) נבנה בית כנסת של הפרושים על שם ה – "כתב סופר" (הרב אברהם שמואל בנימין סופר (שרייבר) (1815 – 1872), בנו של החתם סופר ונכדו של רבי עקיבא איגר, היה רבה של פרשבורג (כיום ברטיסלבה), וראש הישיבה. ספריו כתב סופר, כוללים שאלות ותשובות, חידושים על התלמוד, חידושים על התורה ודרשות.)

 

 

 

 

 

 

 

בשנת תרנ"ט (1899) נבנה בית הכנסת של החסידים על שם ה – "חת"ם סופר" (רבי משה סופר (1762 – 1839) (מכונה לרוב על שם ספרו "חת"ם – חידושי תורת משה סופר"), מגדולי הפוסקים האחרונים, מגדולי רבני הונגריה, ומגדולי הדור בזמנו. כיהן כרב בפרנקפורט דמיין ורב וראש ישיבה בפרשבורג.

על יד בית הכנסת בנה ר' גרשון שטאדלר כמה דירות בתנאי שהן תמסרנה לזוגות צעירים ביום חתונתם ושצאצאי אותם זוגות ישאו את שמו שכן הוא היה חסוך ילדים. גם ר' בנימין לאווע תרם 3 דירות בתנאי שהמשתכנים יקראו לבן הראשון בנימין – על שמו, ולבת יקראו הדסה על שם אשתו.
את הבתים, כאמור, בנו נדיבים והשתכנו בהם בני הכולל. עבור הנדיבים והמשתכנים תוקנו תקנות ביום כ"ו טבת תרס"ד (1904) לקראת הרחבת השכונה:
התקנות לנדיבים:
"במעמד ובאסיפת ממוני ומנהלי הכולל ושמונה נבחרים עמהם, הוסכם לקנות הנחלה הסמוכה לבתי חסד דכוללנו מצד צפון על תנאי זה שכל המתנדב לבנות בית בנחלתנו לקהילת קודש, הרשות בידו להושיב בהבית למי שירצה מבני כוללנו במשך כל ימי הנדיב דווקא, ולאחר אריכות ימיו ושנותיו קם הבית ברשות הכולל ואין ליורשיו ובאי כוחו להתערב ולדון על הבית הזה כלל. כי על מנת כן נתקבל מחיר הקרן קיים מהנדיב. רק מפורש נאמר שהיושב בהבית לו הזכות לישב בהבית עד חמישה שנים מיום שנכנס לדור שמה, אף אם נעדר (נפטר) המתנדב בתוך המשך 5 שנים הנ"ל.
א. כל בית דירה בית לפנים מבית. הפנימית גדולה אשר תכיל בתוכה חלל ששה על שבעה אמות באמת בניין, כל אמה 75 ס"מ (4.5X5.25 מ'), ובבית הזה יחלק חלק קטן לבית תבשיל בהפסק מחיצה אשר לה גם כן פתח מיוחדת להחצר. קומת הבתים בפנים 5 אמות (3.75 מ') ממסד ועד טפחות וחלק בבור המים ובית הכסא ובמרתף, מקחו (מחירו) לעת עתה שלשה אלפים כתרים (מטבע שהיתה בשימוש באימפריה האוסטרו-הונגרית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה), ועל ראשי הכולל להשגיח שיבנה הכל על הצד היותר טוב ובאופן נעלה.
ב. היושב בבית מחויב בלימוד משניות ותפילת אנא וקדיש דרבנן כל שנה ראשונה אחר אריכות ימיו ושנותיו מהנדיב, וכן בשמירת היארצייט מידי שנה בשנה בלימוד וקדיש דרבנן והדלקת נר נשמה.
ג. ככלות הבניין ותשלום המחיר מהנדיב, יוחק על אבן שיש בכותלי הבית את שם הנדיב ויקרא שמו בישראל לזכר עולם, וזכרו לא יסוף עד ביאת הגואל ונשלח לכל נדיב שטר מקנה על קנין ביתו עם כל התנאים מבואר ומפורט כראוי.
ד. אין להקונה והמקדיש וכל שכן להיושב בבית להוסיף על הבניין הן מאבנים והן מעצים ושאר דברים כלל וכלל, ועליו לקיים כפי תקנתנו הכתוב בחובת הדר בלא שום טענות ומענות כלל. אין להזוכה בבית שום זכות להשכיר הבית לשום אדם רק בעצמו ובני ביתו ידורו שמה.

התקנות למשתכנים:
כל אחד מהדיירים קיבל על עצמו לשמור על התקנות וההוראות כפי שנוסחו ב"חובת הדר" שנמסר לכל אחד והוא כולל את אחד עשרה סעיפים: (דומים מאד לתקנות ב"בתי וורשה")
א. אין לו שום רשות להוסיף בהבית או בהחצר השייך לו שום בניין כל שהוא אפילו של עץ, ואף לתקן שום דבר בהבית והשייך לו, בלתי רשות כל המנהלים ובחתימת ידם.
ב. עליו להשגיח לבל יתקלקל טיח הבית, החלונות, הפתחים והארונות ולבלתי יאבד שום דבר מהחפצים דניידי.
ג. לשים עין על הניקיון כי ישרור בבית ובחצר בבית התבשיל ובבית הכסא ולהדיח את רצפתו לא פחות מפעם אחת בשבוע.
ד. לשפוך את הזבלים והשופכים במקום המיוחד להם.
ה. לסייד את הבית לכל הפחות פעם אחת בשנה בסיד נקי ורק פנימה, ובפירוש שלא לסוד את הכתלים מבחוץ.
ו. לבלי השחית את הסוכה אשר יעשה לכבוד חג הסוכות ולהסירה אחר החג, לא יאוחר מראש חודש חשוון, בלי שום טענות ומענות ודין ודברים.
ז. כל ריב ומדון אשר יהיה בין השכנים, יובא לפני המנהלים, ושפטו ביניהם ועליהם לשמוע בכל אשר יורו להם.
ח. במקומות אשר יד השכנים או אחדים מהם שווים, החובה על כל אחד ואחד מהם להשגיח על הניקיון שבוע אחד חליפות.
ט. הזוכה לדור בהבית זכה לדור בו בעצמו ולא לזולתו ואין לו רשות למסור זכותו לאחר, הן בחינם ומכל שכן בשכר בלי שום טענות ומענות ודין ודברים ואונס כלל וכלל אפילו על חודש אחד.
י. אם יעבור ולא יקיים אפילו אחת מהתקנות והסדרים הנ"ל, הרשות בידי המנהלים להוציאו מן הבית בלי שום טענות ומענות והצטדקות כלל.
יא. היושב בהבית, עליו לשלם לקופת הכולל מס המלך והוצאות וכו' כפי אשר יושת עליו על ידי המנהלים הזמניים.

את השכונה מתאר ש"י עגנון בספרו "תמול שלשום":
"באותם הימים עשה יצחק בתי אונגרין, במערבה של ירושלים, שאצל מאה שערים ובית ישראל, ששם כחמישה עשר בתים גדולים ובהם שלש מאות דירות לבני הכולל, שדרים שם שלש שנים חליפות חינם, ופעמים יותר מכן, לפי רצון הנדיב והממונים מנהלי הכולל. כל הבתים דומים זה לזה, ושני חדרים לכל דירה, ומקצוע קטן שהנשים מבשלות שם את תבשיליהן. וחצר גדולה מרוצפת אבנים מהלכת בין שורה של בתים לחברתה, ושם בור המים. כשם שהבתים שווין זה לזה כל יושביהם שווין. כולם אנשים של צורה שומרי תורה ומצוות, שעובדים את בוראם מתוך בטן מלאה. ואינם מוותרים לשום אדם לא בענייני עצמם ולא בענייני שמים, וכל אדם שאינו כמותם נפרעים ממנו על ידי רדיפות ובזיונות וחרמים ומניעת חלוקה וגירושין."
את השכונה תאר יצחק שפירא בספרו "ירושלים מחוץ לחומה" (בערך בשנת תש"ח):
"המעונות:
דומים המעונות אחד לחברו הן בגדלם והן בצורתם: שני חדרים (אחד בתוך השני) ופינה שלוקחה מהחדר הקדמי ומיועדת למטבח. בין שתי שורות הבתים מפסקת חצר גדולה ומרוצפת, שבה בולטים בורות מים אחדים. נמצאים בה גם ברזי מים של העיריה הנמכרים על פי פתקאות על ידי פקיד העיריה. (לפני שהגיעו המים לבתים).
הדיירים
וכמו משכנותיהם כך גם דייריהם: בני מעמד וסוג אחד, כולם שומרי תורה ומצוות, החינוך מסורתי-קפדני, אף לגבי הבנות. לוקחים הם לבנותיהם חתנים יראי שמים, אברכי משי הסמוכים על שולחנות חותניהם, יושבים בשלווה בבית המדרש ועוסקים בתורה לשמה, וכך טווים הם את שרשרת היהדות הצרופה מדור דור.
תלמוד תורה
מעורר את תשומת ליבך תלמוד התורה שבשכונה. הנך מטפס על מדרגות העשויות קו אחד בצורת סולם תלול ומגיע בשלום לגזוזטרא המקורה, הפתוחה והרחבה. החדרים- הכיתות נמצאים בשורה אחת שמאלה, שבהם יושבים הילדים צפופים ודבוקים ליד שולחנות, שאינם אלה פשוטי כלי עץ. נבדלים הם הילדים משאר תלמידי בתי חינוך בצורה ובחיצוניות, אבל מלבד זה הריהם ככל הילדים נחמדים, עליזים, שובבים, עושי מעשי קונדס בתחום הגזוזטרא העומדת לרשותם והממלאה תפקיד של מגרש שעשועים רחב ידיים הניתן כרגיל לכל בית ספר. המלמדים שוקדים על עבודתם מבוקר ועד ערב יום יום שנה שנה, והם שמחים בחלקם אפילו שמשכורתם הדלה בלאו הכי נקצצת מפעם לפעם לקיים מה שנאמר: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". בתלמוד תורה לומדים כ – 250 ילדים בשלשה עשר חדרי כיתות, מ – א"ב עם גפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות) ופוסקים.

הישיבות
קיימת בשכונה ישיבה של 120 תלמידים בשני בתי מדרשות אשר שם האחד "חת"ם סופר" והוא בית כנסת של החסידים, ושם השני "כתב סופר" הוא של הפרושים. חביבות הן שתי הישיבות כשקול תורה בוקע ועולה מהן ומשתפך בכל סמטאותיה ומבואותיה של השכונה.
המקווה
מצטיינת השכונה גם בבית מרחץ הנמצא בה והמפורסם בשם "המקווה ההונגרי". הוא משמש לשכונה גם כעין מועדון או לשכת מודיעין לחדשות פוליטיות, אסטרטגיות וכד'. מרחפות באוויר המקווה גם ידיעות המיועדות רק ליחידי סגולה, גלוי וידוע להם אף מה שנעשה מאחורי הפרגוד. יוצא אדם ממנה טהור ויחד עם זה מצויד בהוואי העולם."
לאחר נפילת האימפריה האוסטרו – הונגרית קיבלו אנשי כולל אונגרין את הנתינות הצ'כוסלובקית ועד לסוף מלחמת העולם השניה היתה השכונה תחת חסות צ'כית. בשנת 1924 הגיע הנשיא תומס מסריק לירושלים והתקבל בבתי אונגרין כאורח כבוד. השכונה קושטה בדגלי צ'כיה וכך גם בית הכנסת הפרושי, שם התקבל האורח. הילדים עמדו וקיבלו אותו בדגלים ואף למדו לקרוא "סלאווה" (יחי). את האורח ליוה הרב זוננפלד ובבית הכנסת קיבלו את פניו החזן ר' זלמן ריבלין עם מקהלה ששרה לכבודו מזמורי תהילים.

 

השכונה נמצאת גם במסגרת "סיור בשכונת מאה שערים ובנותיה"