ירושלים במהלך הדורות – התקופה הרומאית (אחרי החורבן)

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > ירושלים במהלך הדורות

 

מהחורבן ועד יסוד "איליה קפיטולינה"
"ציוה טיטוס עליהם להרוס את כל העיר עם ההיכל עד היסוד ולהשאיר רק את המגדלים העולים על חבריהם בשיאם, הם פצאל, היפיקוס ומרים, ואת חלק החומה הסוגר על העיר ממערב, למען יהיה שם מקום מחנה לחיל המשמר הנשאר בירושלים, והמגדלים יספרו לדורות אחרונים את פרשת העיר הגדולה עם מצודותיה החזקות והבצורות, אשר הכניעו הרומאים בגבורת ידיהם. ואת יתר חלקי החומה הגיעו הרומאים לארץ והפכו (את ירושלים) למשואות, עד אשר לא יאמין העובר כי היתה במקום הזה לפנים, עיר נושבה." (מלחמות ז' א' א')
כך נראתה ירושלים שאחרי החורבן כאשר צבא הרומאי שנשאר הוא הליגיון העשירי שמקום מושבו היה למרגלות שלשת המגדלים ששריד שלהם נשאר ליד שער יפו, כלומר באזור הרובע הארמני והיהודי של ימינו:
"והקיסר גמר להעמיד שם למשמר את הליגיון העשירי ועמו להקות אחדות מחיל הרוכבים וגדודי רגלים מספר" (מלחמות ז' א' ב')

על ישוב חיילים באזור ירושלים כתב יוסף בן מתיתיהו:
"ובימים ההם שלח הקיסר (אספסיאנוס) אל בסוס ואל ליבריוס מקסימוס אשר היה נציב בארץ וציוה עליהם למכור את כל ארץ היהודים, כי לא בנה הקיסר שם עיר, כי אם השאיר את כל הארץ למענו, זולת המקום אשר נתן למושב לשמונה מאות אנשי חיל הנפטרים מעבודת הצבא (חיילים משוחררים). הוא נקרא אמאוס, דרך 30 ריס מירושלים (כ – 6 ק"מ – אולי "מוצא" של היום שנקראה עד מלחמת השחרור בשמה הרומאי – קולוניה). (מלחמות ז' ו' ו')
סביב מחנה הליגיון התפתח ישוב אזרחי קטן שהיו בו כנראה גם יהודים שחלק מהם האמינו בישו ולמעשה היוו את תחילתה של הנצרות.

וכתב אוסביוס (265 – 339 לספירה) ארכיבישוף קיסריה בספרו "ההסטוריה של הכנסיה":
"עד מצור ירושלים בימי אדריאנוס היו חמישה עשר בישופים בירושלים. אומרים שכולם היו עברים במוצאם, אשר קיבלו בצורה מכובדת את הכרת המשיח, עד שנחשבו ראויים אפילו לתפקיד בישוף על ידי מי שהיתה לו סמכות לדון בדברים האלה, שכן הכנסיה כולה היתה מורכבת מעברים מאמינים מזמן השליחים ועד למצור בזמן שהיהודים שבו ומרדו נגד הרומאים (מרד בר כוכבא) ונכנעו במלחמה גדולה. משום שזה היה סוף הבישופים הנימולים….."
וכתב אפיפניוס מאבות הכנסיה בן המאה ה – 4 בספרו "על מידות ומשקלות":
"בנסיעותיו הגיע אדריאנוס לפלשתינה הנקראת גם יהודה (שנוי השם לפלשתינה נעשה על ידי הרומאים כדי לנתק את העם מארצו) בשנת 47 אחר חורבן ירושלים. הוא הגיע לירושלים העיר המפורסמת והנודעה אשר החריבה טיטוס בן אספסיאנוס בשנה השניה למלכותו של האחרון, ומצא את כל העיר הרוסה עד היסוד ואת היכל האלהים שמם פרט לכמה בתים קטנים ולכנסית אלהים שהיתה קטנה ונבנתה במקום שם כוננו התלמידים לעצמם בית ועד, לאחר שעלה הגואל השמימה מהר הזיתים. זו היתה בנויה ברובע ציון שנשאר אחרי חורבן העיר יחד עם כמה בתים מסביב לציון ושבעה בתי כנסת אשר רק הם נשארו בהר ציון כמלונה במקשה. ואז חשב אדריאנוס להקים את העיר מהריסותיה אך בלי מקדש…. ורצה לכנותה בשם עצמו ולעשותה עיר ראויה לשם הקיסר. הואיל ושמו היה איליוס אדריאנוס נקראה גם העיר בשם איליה."

על יסוד איליה קפיטולינה (קפיטולינה על שם גבעת הקפיטול ברומא והאלים הקפיטולינים) כתב קאסיוס דיו (160 – 230 לספירה) בספרו "תולדות הרומאים":
"מלחמה לא קצרה נגרמה כאשר ייסד אדריאנוס בירושלים עיר במקום זו שנחרבה, אשר קרה לה גם איליה קפיטולינה, וכאשר הקים במקום מקדש האלהים מקדש אחר לזאוס, כי היהודים הזדעזעו מכך שזרים מתישבים בעירם ושמקדשי ניכר נבנים בה."
המסקנות מן טקסט הם:
* אדריאנוס החליט להקים את איליה קפיטולינה במקום ירושלים.
* זה היה לפני פרוץ מרד בר כוכבא והיווה עילה למרד.
* בירושלים התישבו נוכרים
* נוסד בעיר מקדש לזאוס ומקדשים אחרים (לא נאמר היכן)
אוסביוס רומז שההחלטה על הקמת איליה קפיטולינה היתה לאחר המרד:
"בינתיים גאו עוד פעם המהומות והמריבות בין היהודים וכך קרה שאחרי המלחמה והשמדת העם כולו וגירוש התושבים הקודמים הושיבו על הריסות העיר תושבים נוכרים…."
החוקרים נוטים להניח שההחלטה על הקמת איליה קפיטולינה היתה לפני מרד בר כוכבא אבל הפעולות הממשיות ליישום החלטה זו היו אחרי המרד.
לרומא היתה מדיניות של הקמת קולוניות באזורי הכיבוש כאשר תושביהן היו פטורים ממס וזכו לאזרחות רומית. תושבי האזורים הללו יכלו לשרת בליגיונות שחנו בפרובינציות וכן חיילים לשעבר יכלו לגור בקולוניות ששימשו אזורי גיוס לשעת חרום. איליה קפיטולינה הפכה אם כן לקולוניה רומית וחלק גדול מתושביה היו חיילים משוחררים.
הקהילה הנוצרית
כאמור עד מרד בר כוכבא הקהילה הנוצרית בירושלים היתה כנסית נימולים (יהודים) שהאמינו בשליחותו של ישו אבל גם קיימו מצוות יהודיות כמו: ברית מילה, כשרות ושבת. הבישוף הראשון בירושלים נחשב יעקב – אחיו של ישו. בניגוד להם היו פאולוס ותלמידיו שניתקו את הקשר עם היהדות והפכו את הקהילה לכנסייה של גויים. כנסיה זו של גויים תפסה לאט לאט את מקומה של כנסית הנימולים ונהיתה לכנסיה השלטת. לאחר מרד בר כוכבא נאסרה על היהודים הישיבה בירושלים וזה שם קץ לכנסית הנימולים לטובת כנסית הגויים, שכן עבור הרומאים לא היה הבדל בין יהודים לכנסית הנימולים שגם היא היתה מורכבת מיהודים.
לפי הנהוג אצל הרומאים ככל שעיר חשובה יותר, כך מנהיגה הדתי חשוב יותר, לכן הבישוף
החשוב בארץ היה הבישוף המטרופוליטאני כלומר הבישוף של עיר הבירה שישב בקיסריה, אבל מירושלים לא יכלו להתעלם בשל המקומות בהם פעל ישו ותלמידיו, ואכן ירושלים התחילה להיות לאתר צליינות ועליה לרגל. בהחלט יכול להיות שמסורות העליה לרגל היהודיות הקדומות נתנו השראה לצליינות הנוצרית, אבל גודלה וחשיבותה של התופעה לא ברורות ואין אנו יודעים את מימדיה.

היהודים בירושלים
כאמור לעיל גם מדברי אפיפניוס וגם מדברי אוסביוס לא נמנעה ישיבת יהודים בירושלים לאחר המרד הגדול והם ישבו באזור הליגיון העשירי והתפרנסו ממנו. לידם היתה קהילת נוצרים נימולים שהרומאים בודאי לא הבדילו בינם ובין היהודים.
ירושלים לא היתה מרכז יהודי ואת מקומה תפסה כנראה ביתר הסמוכה. לגבי עליה לרגל ודאי היתה קיימת, ולהלן מסורת מימי יבנה המספרת על עליה לרגל של חכמים:
"רבן גמליאל ור' יהושע ור' אליעזר בן עזריה ור' עקיבא שוב פעם היו עולים לירושלים. הגיעו לצופים קרעו ביגדיהם. הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קודש הקדשים. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: עקיבא לעולם אתה מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק. אמר להם: ואתם למה בכיתם? אמרו לו: לא נבכה על מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" (במדבר א' נ"א) הרי שועל יוצא מתוכו, עלינו נתקיים: "על זה היה דווה ליבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" (איכה ה' י"ז – י"ח). אמר להם: אף אני לכך צחקתי. הרי הוא אומר: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו" (ישעיהו ח' ב'). וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? מה אמר אוריה: "ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער." (ירמיה כ"ו י"ח). מה אמר זכריה: " כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ." (זכריה ח' ד') . אמר המקום: הרי לי שני עדים האלו. אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלים דברי אוריה בטלים דברי זכריה. שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף שדברי זכריה עתידים לבוא. בלשון זה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו." (בבלי מכות כד.)
בזמן המרד, המרכז היה בביתר ולא בירושלים. החוקרים התלבטו בשאלה האם ירושלים היתה בידי לוחמי בר כוכבא. על מטבעות מתקופת המרד נמצאו הכתובות "ירושלים" ו"לחרות ירושלים" גם בתעודות נמצאו חותמות המזכירות את ירושלים, אבל מצד שני מתוך 40,000 מטבעות שנמצאו בירושלים מכל התקופות נמצאה רק מטבע אחת של בר כוכבא דבר המעיד כי ירושלים לא היתה בידיו. המסקנה היא שהכתובות על המטבעות הן סיסמאות או תקוות ולא מעידות על השתלטות חיילי בר כוכבא על ירושלים.
לאחר מרד בר כוכבא נאסרה ישיבה של יהודים בירושלים, וכתב אוסביוס:
"אדריאנוס ציוה בצו קיסרי ובחוק לאסור על העם כולו להכנס לאזור ירושלים, כך שאפילו מרחוק לא יכלו לראות את אדמת האבות. אריסטון איש פלה מוסר את הדבר. כך נעזבה העיר על ידי העם היהודי, ותושביה הקודמים הושמדו לחלוטין. העיר הרומית שהוקמה לאחר מכן שינתה את שמה ונקראה איליה לכבוד השליט דאז איליוס אדריאנוס. הכנסיה היתה נוכרית גם היא והראשון אחרי הבישופים הנימולים, שמילא את התפקיד היה מרקוס."
אבל לקראת סוף המאה השניה תחילת המאה השלישית אנו מוצאים בירושלים קהילה בשם: "קהילה קדישא דבירושלים". הם מופעים במקורותינו 6 פעמים : בתלמוד הבבלי, בירושלמי ובקוהלת רבה. הם מוזכרים גם בשם "עדה הקדושה".
להלן כמה דוגמאות:
"העיר ר' יוסי בן אליקים משום קהילה קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו."(בבלי ברכות ט: (
”והאמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי אמר רבי משום קהילה קודש שבירושלים: אפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאיים תחתיהן אסור לישון עליהם" (בבלי ביצה י"ד:)
בקוהלת רבה נאמר:
"ולמה הוא קורא אותם עדה קדושה? שהם היו ר' יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא שהיו משלשין היום: שליש לתורה, שליש לתפילה שליש למלאכה. ויש אומרים שהיו יגעים בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ."
אם כן רואים שלמרות האיסור על יהודים לגור בירושלים כנראה שלא הקפידו עליו.
לגבי עליה לרגל לאחר מרד בר כוכבא ישנם עדויות רבות שהתקיימה כמו למשל:
"תניא אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי הפתח עד שסיימתי תפילתי."(בבלי ברכות ג.)
דוגמא נוספת:
"מעשה באחד שהדיר את אשתו שלא לעלות לירושלים ובאת והתירה את נדרו… (תוספתא נדרים ה' א').
ישנה עוד עדות מענינת אם כי לא ברור למה הכוונה: ליהודים או לנוצרים. העדות היא של הנוסע מבורדו משנת 333 לספירה, כלומר מספר שנים מועט לאחר סוף התקופה הרומית:
"משבעה בתי כנסת שעמדו כאן (באזור הר ציון של היום) יש היום רק אחד, השאר נחרשו ונזרע עליהם כפי שהנביא ישעיהו אמר: " ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה" (ישעיהו א' ח')
איליה קפיטולינה – פני העיר

קרדו ודקומנוס
בעיר הרומית המתוכננת ישנם שני רחובות מרכזיים החוצים אותה שתי וערב . הרחוב מצפון לדרום נקרא קרדו מקסימוס, והרחוב ממזרח למערב נקרא דקומנוס מקסימוס.הרחובות המקבילים לקרדו מקסימוס הם קרדו והרחובות המקבילים לדקומנוס מקסימוס הם דקומנוס.
הקרדו מחבר בין שער שכם לשער ציון (בשמותיהם היום) והדקומנוס יורד משער יפו דרך רחוב דוד ורחוב השלשלת, עד שמגיע להר הבית. המשכו נמצא מצפון להר הבית ונקרא כיום הויה דולורוזה.
באיזור הרובע הארמני והרובע היהודי של היום היה מחנה הליגיון העשירי. הקפו של המחנה לא ידוע.
מספר אוסביוס:
"איליה נוסדה בידי איליוס אדריאנוס, ולפני שערה היוצא אל בית לחם הוצב פסל חזיר משיש לסמל את שלטונם של הרומאים על היהודים."
חזיר הוא סמלו של הליגיון העשירי ולכן יכול להיות שהציבו ליד הכניסה אל המחנה את סמל החזיר.
ליד שער יפו נמצא עמוד עם כתובת המוקדשת למפקד בליגיון על ידי שלישו:
"למרכוס יוניוס מכסימוס מפקד מטעם הקיסרים של הליגיון ה – 10 הפרנטזי האנטוניני (נעשה העמוד ע"י) קאיוס דומיטיוס סרגיאנוס יוליוס הונוראטוס השליש שלו."
גם כתובת זו נמצאת ליד מקום המחנה של הליגיון אם כי יכול להיות שהעמוד הובא לשם ממקום אחר.
באזור נמצאו גם חוליות צנור ורעפים עם חותמות של הליגיון.
חומות ושערים
לפי דעת רוב החוקרים העיר היתה פרוזה (לאחר הרס החומות על ידי טיטוס) עד סוף המאה השלישית , ורק כאשר הועבר הליגיון העשירי לאילת (289) נבנתה החומה.
התוואי של גבולות העיר נקבע על ידי אדריאנוס בטכס שנקרא pomerium שהוא חריש סביב לעיר הקובע את גבולותיה. אצל היהודים זה נתפס כהתגשמות חזונו של ירמיהו:
"ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער" (ירמיהו כ"ו י"ח)
טכס זה מתועד במטבעות מתקופה זו.

בחומה היו 4 שערים ל – 4 רוחות השמים במקום מפגש הקרדו והדקומנוס עם החומה. שמם של השערים כיום הוא: שכם, ציון, יפו והאריות. השער ששרד הוא שער שכם שנקרא אז פורטה ניאפוליטנה. שער זה נבנה כשער ניצחון כ – 150 שנה לפני בנית החומה וכאשר זו נבנתה הוא שולב בה. גובהו של השער היה כ – 20 מטר ונבנה מ – 3 קשתות : המרכזית גבוהה ומשני צידיה שתי קשתות נמוכות יותר. השער הנמוך המזרחי שרד ומעליו יש שרידי כתובת:
"D(ECURIONUM) COL(ONIA) AE(LIA) CAP(ITOLINA) D(ECRETO)"
(קולוניה איליה קפיטולינה נבנה ע"י מועצת העיר.)
בצד הפנימי של השער נבנתה רחבה מפוארת כאשר במרכזה עמוד עם פסל (לא ידוע של מי).

החומות היו בערך בתוואי של היום וכך גם החומה הדרומית. חיזוק לכך יש בדברי הנוסע מבורדו (333 לספירה):
"כאשר אתה יוצא מירושלים לעלות על הר ציון מצד שמאל למטה בעמק יש בריכה הנקראת שילוח."
כלומר הר ציון היה מחוץ לחומה וכן גם השילוח.
מלבד שער הניצחון שבשער שכם נבנו בירושלים עוד שלשה שערי ניצחון:
• כ – 400 מ' צפונה לשער שכם התגלו שרידים בודדים.
• אקה הומו בכניסה לפורום המשני (הסבר בהמשך).
• בכניסה לפורום ליד מקדש אפרודיטה (הסבר בהמשך).
רחבות, קשתות, מקדשים, פורומים ועוד

בערים הרומיות היה פורום שהוא אזור ציבורי מרכזי בצורה של כיכר והיו בו מרכזי שלטון, מסחר, דת , משפט ומרכז חברתי.
בירושלים היו שני פורומים: מזרחי ומערבי. המערבי היה ליד מקום המפגש של הקרדו והדקומאנוס ליד כנסית הקבר. בכניסה לפורום היתה קשת ניצחון (שרידיה נמצאים בכנסית אלכסנדר נייבסקי) . מצפון לפורום היה מקדש לאפרודיטה על מקום קברו מסורתי של ישו.
וכך כתב אוסביוס:
"את המערה (קבר ישו) הסתירו מעינו של כל אדם, אנשים ללא אמונה, שקיוו שכך יסתירו את האמת מן הבריות. הם הביאו אדמה מבחוץ לכסות את המקום כולו בגובה רב, ומעליו רצפו את המקום באבן, וכך כוסתה המערה האלוהית מתחת לגל אדמה גדול. אם נותר עוד משהו לטמא את המקום, בנו כאן למען כוח טמא ושמו אפרודיטה משכן אוהל לאלילים חסרי חיים, והקריבו על מזבחות ארורים ומקוללים."
הפורום המזרחי נמצא באזור מנזר האחיות ציון שב – ויה דולורוזה ושרידים מהרחבה אפשר לראות בכנסית כפית הצלב ובמנזר האחיות ציון. מקשת הניצחון (אקה ההומו) המשולשת נשארו שתי קשתות: הגדולה ואחת מהקטנות . הגדולה נמצאת מעל הכביש (ויה דולורוזה) ונקראת אקה הומו (זה האיש) שכן לפי המסורת שם מסר פונטיוס פילאטוס את ישו למי שהוביל אותו לצליבה, והקטנה נמצאת בתוך הכנסיה של מנזר האחיות ציון ומשמשת כאפסיס של הכנסיה.

מקדש נוסף היה על הר הבית. על מטבע של אדריאנוס מופיע על צד אחד דיוקנו ועל הצד השני מקדש לאלים יופיטר יונו ומינרוה.

על המקדש הזה כתב דיו קסיו (מאה שלישית):
"ובמקום המקדש לאל הוא בנה מקדש חדש ליופיטר"
הנוסע מבורדו מספר (333) :
"יש כאן שני פסלים של אדריאנוס ולא הרחק מהם אבן מנוקבת (אבן השתיה) שאליה היהודים באים כל שנה ומושחים אותה בשמן, מתאבלים, קורעים את בגדיהם ומפליגים לדרכם."
באזור האופל מדרום להר הבית ישנה אבן הקבועה בחומה שכנראה היתה על ההר ועליה נכתב:
"לאימפרטור קיסר טיטוס אליוס אדריאנוס אנטונינוס אוגוסטוס פיוס אבי המולדת מנבא עתידות (הכתובת נקבעה) לפי צו ראשי העיר."
ליד כנסית סנט אנה נמצאו שרידי מקדש לאסקלפיוס אל הרפואה. במקום היו בריכות מים שיחסו להם תכונות רפואיות. בחפירות שנערכו במקום התגלתה תבנית כף רגל ועליה כתוב :
"פומפיאה לוקילה הקריבה" כנראה שגברת שסבלה מכף רגלה הביאה מנחה לאסקלפיוס את תבנית המקום בו היא סובלת, כדי שתירפא. במקורותינו יש התיחסות לנושא:
"מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים מפני שכיוצא בהן נעבד (לעבודה זרה)" "משנה, עבודה זרה, ג' ב')
כרוניקון פסחלה – כרוניקה ביזנטית מן המאה השביעית, מספרת על מבנים מיוחדים באיליה קפיטולינה:
"ומשהרס את בית מקדשם של היהודים הקים את שני הדמוסיה, את התיאטרון, את הטריקאמארון, את הטטראנימפיאון, את הדודקאפילון שנקרא לפנים גם אנאבאתמוי ואת הקודרה. את העיר חילק לשבעה רבעים ומינה אנשים הדיוטות למושלי רובע, ולכל מושל רובע הקצה רובע. עד היום נושא כל רובע את שם מושל הרובע שלו. את שמו העניק לעיר בכנותו אותה איליה, שכן קרוי היה איליוס אדריאנוס."
דמוסיה – בית מרחץ.
טריקאמארון – מבנה בעל שלשה קמרונות אולי לכבוד האלים יופיטר יונו ומינרוה – האלים הקפיטוליניים .
טטראנימפיאון – מזרקת מים עם 4 חזיתות מוקדש לאלות הטבע – הנימפות. אולי הכוונה לבריכת השילוח אותה מתאר הנוסע מבורדו עם 4 שדירות עמודים סביבה.
דודקאפילון – מבנה עם 12 שערים.
אנאבאתמוי – המעלות או המדרגות. אולי לכוון בריכת השילוח היו מדרגות עם 12 מבני שער לאורכם.
קודרה – רחבה מרובעת, אולי הר הבית.