מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
שכונת נווה בצלאל
השכונה נבנתה ביזמת בוריס שץ ובית הספר לאמנות "בצלאל". ההחלטה על הקמת השכונה היתה עוד בשנת 1908 כאשר "בצלאל" עבר מרחוב החבשים לרחוב שמואל הנגיד של היום. הרעיון עצמו בא מחו"ל מתנועת "arts and crafts" – אמנות ואומנות – ששאפה לבנות קריות אמנות בערים הגדולות סמוך לגילדות המקצועיות השונות ובתי המלאכה שלהן.
המימוש המעשי היה לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר שץ רכש מהכנסיה היוונית אורתודוכסית שטח ליד שכונות "נחלת צדוק" ו"שערי חסד". את השטח חילק ל – 27 מגרשים ולאגודה קראו "נווה בצלאל".
אבל מכיון שלא הגבילו את הרוכשים, נכנסו לגור בשכונה הן אמנים ואנשים שהיו קשורים עם "בצלאל", והן אנשים שאינם קשורים.
בין המשפחות הבולטות בשכונה היו גם נסיה ומרדכי נרקיס (מרדכי נרקיס ניהל את בית הנכות של "בצלאל"), פרידה ויצחק נרקיס (הוריו של האלוף עוזי נרקיס).
ומספר עוזי נרקיס בספרו "חייל של ירושלים":
"אחר כך נכנסנו סוף סוף לביתנו שלנו (רחוב ישראל'ס 14), בית בלוקים חד קומתי בשכונת נווה בצלאל, על חלקת אדמה שקנה פרופ' שץ מן הכנסיה היוונית. המרחק לנחלת אחים היה קטן, אבל תנאי החיים השתפרו מאד. הבית היה מחובר לרשת החשמל, במטבח ובחדר הרחצה הותקנו כיורים, ובית השימוש שוב לא היה בחצר. הסקה מרכזית, מים חמים מן הברז ואמבטיה לא עלו עדיין על הדעת."
השכנים היו השכונה החרדית "שערי חסד", וכתב נרקיס ("חייל של ירושלים"):
"בין נווה בצלאל ושערי חסד חצץ שטח מישורי נרחב ולנו היה ברור שזב המקום לשחק עליו בהקפות או בכדורגל. הנערים החרדים היו פוצחים בזעקות "שאבעס" רמות, ומגיעים אפילו לזריקת אבנים, ואנחנו, החילונים, ספרדים ואשכנזים כאחד, היינו משיבים להם מנה אחת אפיים."
הרחובות נושאים שמות של אמנים כמו: שמואל הירשנברג הצייר, יוסף ישראלס הצייר, אנטוקולסקי הפסל.
אמנם גרו בשכונה אמנים כמו מרדכי ארדון ועוד, אבל האופי ששץ ייעד לשכונה לא היה מנת חלקה ורבים מתושביה לא היו אמנים או מקורבים לאמנות.