.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
שכונת זכרון משה
.
שכונת זכרון משה נבנתה בתחילת המאה ה – 20 כשכונה שהוגדרה "מודרנית". היא היתה אחת מחמשת השכונות הירושלמיות שנועדו להנציח את משה ויהודית מונטיפיורי ואת פעלם.
מספר ישעיהו פרס בספרו "מאה שנה בירושלים":
"במלאת תשעים שנה למשה מונטיפיורי, יסדו ידידיו ומעריציו באנגליה את קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי, והעמידוה לרשותו לעשות בה כרצונו. הנדיב הישיש הקדיש את הקרן הזו לבנין ירושלים. בעזרת הקרן הזאת, שנתנה לבונים הלוואות לזמנים ארוכים בריבית סמלית של שילינג אחד לשנה, הוקמו משנת תרמ"ב (1882) ועד תרפ"ד (1924) חמש שכונות גדולות. (מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, זכרון משה וקרית משה).
זכרון משה שבבנינה הוחל בנת תרס"ה (1906), היתה השכונה המודרנית הראשונה בירושלים: הבתים נבנו בטוב טעם, בכל דירה שנים עד ארבעה חדרים, חדרי השרות בתוך הבית, מאחורי כל בית חצר ובה בור מים ולפני הבית גינה קטנה. הרחובות נסללו יפה, ולפני הכניסה לכל בית ניטע זוג של עצי נוי, וביוב נחפר לאורך כל הרחובות של השכונה."
ובכן שכונה מודרנית לפני מאה שנה פירושה: עד ארבעה חדרים, שירותים בבית, גינה קטנה, רחובות סלולים, עצי נוי וביוב מסודר.
התיכנון הראשוני החל עוד בשנת 1901 כאשר דוד ילין – נציג הועד בירושלים, הופיע לפני הועד הלונדוני האמון על בנין השכונות בירושלים בעזרת קרן משה ויהודית מונטיפיורי, והחווה את דעתו על העקרונות לפיהם יבנו השכונות בעתיד, והתווה גם כללים:
1. יש להמנע מספקולציות, ומי שיש לו בית במקום אחר לא יוכל לרכוש עוד בית בשכונה.
2. בשכונה יוכל כל אדם לקנות בית אחד בלבד.
3. גודל החלקה יהיה תלוי בגודל המשפחה ובמצבה הכלכלי.
4. בור המים יהיה משותף לשתי דירות, ולא בור שכונתי מרכזי כמו שהיה נהוג בדרך כלל.
5. הבניה תתבצע בהתאם לשיטות החדשות ותהיה מתאימה לשכבות האוכלוסיה הבינוניות והעשירות: השירותים יהיו צמודים לבתים או בתוכם, לא יבנו מרתפי מגורים, החדרים יבנו אחד ליד השני ולא אחד מאחורי השני, לכל בית יהיו שלשה כיווני אויר ולא כפי שהיה מקובל בבניה הטורית – הישנה וכו'.
עקרונות אלה עמדו ביסוד בנין שכונת זכרון משה.
עקרון מודרני חברתי גם הוא יושם בשכונה, לפיו לא יבדילו בין ספרדים ואשכנזים, לפי רוחו של מונטיפיורי, שלא פסק מלהטיף לנישואין בין עדתיים. (בשכונות הקודמות שניבנו מכספי הקרן הבדילו בין העדות: מזכרת משה נבנתה עבור אשכנזים, אהל משה עבור ספרדים, ימין משה נחלקה כך שחלקה הדרומי אוכלס ע"י ספרדים והצפוני ע"י אשכנזים.)
הקרקע נקנתה מארבעה בעלים ערבים, וזכרון משה לפי זה נחלקה לפי אזורים, מ – א' ועד ד'. שווי החלקות לא היה זהה, ונע בין 520 פרנק לחלקה הזולה ו – 1060 פרנק לחלקה היקרה. בסופו של דבר הקרן איפשרה לקנות חלקות כפולות, ובאופן טבעי באיזור היקר יותר נבנו גם הבתים הגדולים בעלי הגינות הגדולות, ובאזורים הזולים נבנו הבתים היותר פשוטים.
ההבדל גם כיום ניכר לעין. זכרון משה א' – היקרה, נמצאת מאחורי קולנוע אדיסון לכוון מזרח, באיזור רח' ישעיהו פרס. זכרון משה ב' ג' ד' – הזולות, נמצאות ממערב לרח' ישעיהו, באיזור הרחובות: חאגיז, רדב"ז ופרי חדש. בין שני האיזורים הללו מפריד כאז כן עכשיו, מגרשו הגדול של ביה"ס למל, ולא ניתן להבחין שלמעשה שכונה אחת היא.
יוסף מיזל בספרו "אלה תולדות קרן מזכרת השר משה מונטיפיורי"
מספר לנו על האנשים הראשונים שקנו מגרשים בשכונה והקימו עליהם בתים, ומחלק אותם לפי מקצועותיהם:
מנין החברים היה 81 מהם:
27 בעלי מלאכה ותגרים.
3 מדפיסים.
3 סוחרים.
3 חלפנים.
3 רוקחים.
1 בנאי.
1 רופא.
16 פקידים.
11 מורים.
8 תלמידי ישיבות.
2 עורכי דין.
היו אלה אנשים מהמעמד הבינוני המשכיל, ומקצועותיהם מעידים עליהם. מתוכם תשעה עשר משתכנים קנו חלקות כפולות, לבנית בתים גדולים יותר.