בתי הקברות היהודיים בירושלים בתקופת מלחמת השחרור

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

 

בית הקברות היהודי בירושלים לפני מלחמת השחרור היה בהר הזיתים. לאחר ההצבעה באו"ם על תכנית החלוקה שהיתה בכ"ט בנובמבר 1947 התחילה מלחמת השחרור, והחל מ – 23 לדצמבר החלו הערבים לתקוף הלוויות יהודיות בהר הזיתים. תקיפות אלו הסתיימו גם בהרוגים ופצועים.
מראשית ינואר 1948 התקיימו הלוויות רק פעמיים בשבוע – בימי שני וחמישי. הלוויות אלו יצאו מבתי החולים לפנות בוקר והקבורה נעשתה בחיפזון. הקרובים לא עלו להר הזיתים אלא נפרדו מהנפטר בבית החולים. ברור שהדבר היה כרוך גם בהלנת המת.

רוב חברות הקדישא (11 מ – 13) הפסיקו לפעול ובסופו של דבר נשארה חברה אחת – "חברת קהילת ירושלים" שנוסדה בשנת 1939 על ידי ועד הקהילה של ירושלים. חברה זו הוקמה כיון שהחברות הקיימות שהיו עדתיות לא נתנו מענה לכל האנשים וכן היו בהן הרבה אי סדרים. הקבורה בחלקה של חברה זו החלה בשנת 1939.
החברה האשכנזית הפרושית הותיקה פעלה עד ה – 25/2/48 , אז נקבר החלל היהודי האחרון – יהודה ברויער – נער בן 17 שנהרג על ידי יריות של הבריטים.

בית הקברות בסנהדריה

 

בית הקברות בסנהדריה

 

לנוכח המצב וחוסר האפשרות לקבור בהר הזיתים, החליטו אנשי החברה קדישא "קהילת ירושלים" בתאום עם ההנהגה הציונית לקבור בגן העצמאות ליד רחוב המלך ג'ורג' כהתרסה נגד האנגלים. אבל……. הפיצוץ ברחוב בן יהודה מנע זאת.
ב – 22/2/48 פוצצו הערבים בעזרת הבריטים מכונית תופת ברחוב בן יהודה. מיד אחר כך החלו אנשי האצ"ל והלח"י לירות בכל בריטי שהסתובב בירושלים וכך נהרגו 12 איש. הבריטים הגיבו ביריות ללא הבחנה שמהם נהרגו נער ונערה. הנער היה יהודה ברויער, עליו כתבתי לעיל.
לנוכח ריבוי המתים (49) היה צורך למצוא מידית מקום חדש לקבורה.
ומספר גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":
"יצאנו לסיור בסביבת בית הכרם גבעת שאול ונווה שאנן. נילווה אלינו שניאור זלמן ליפשיץ מ"קרן קיימת" הבקיא בקרקעות של הסביבה בירושלים, ואחד מאנשי ההגנה שיתן דעתו מצד הביטחון, והאדריכל קויפמן, מומחה בתכנון ירושלים, אבל את מבוקשנו לא מצאנו…. "
ואז הגיעו לתחנת הניסיונות הממשלתית ליד סנהדריה, וממשיך פרומקין לספר:
"קדם להחלטה ויכוח חריף ביני ובין האדריכל, שמצא כי המקום טוב מידי, ויש להשתמש בו למטרות החיים ולא לקבורת המתים."

לבסוף הכריע יצחק בן צבי לטובת המקום וממשיך לספר פרומקין:
"ביום רביעי לשבוע – ט"ו אדר א' התש"ח בשעה 09:30 בבוקר אושר המקום הזה לשמש בית קברות של קהילת ירושלים על ידי ראשי החברה קדישא "קהילת ירושלים" ונשיא הועד הלאומי כנסת ישראל (יצחק בן צבי)."
אמנם היתה קירבה לשכונה הערבית שיח' ג'אראח, אבל בין השכונה לבית הקברות חצץ מתחם צבאי בריטי שכלל את בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. וממשיך פרומקין:
"מהנדס מודד שהשתתף בסיור קיבל הוראה לערוך מיד תרשים ולסמן בו את השורות באחת החלקות לכריית קברים, ובשעות המוקדמות של אחר הצהרים כבר עמדו פועלים יהודים וכרו עשרות קברים בשביל לקבל את הקדושים חללי ההתפוצצות ברחוב בן יהודה. פועלים המשיכו לחפור כל אותו הלילה ולמחרתו כל היום. בשעה 14:00 אחר הצהרים הגיעה שיירת הקדושים והובאה לקבורה במעמד אלפים מאנשי ירושלים ובראשם ראשי המוסדות הלאומיים והרבנים הראשיים שערכו טכס חנוכת בית הקברות."

בבית הקברות פעלה ופועלת רק חברה קדישא אחת – "קהילת ירושלים"
במקום יש "חלקה על תנאי" פתרון הילכתי לצורך העברה עתידית להר הזיתים, אבל גם כאשר כבשנו את ההר וחודשה הקבורה בו מעטים הועברו לשם.
גם חללי שיירת הדסה נקברו בסנהדריה – 30 זוהו והשאר נקברו בקבר אחים.

ב – 19/5/1948 כבש הלגיון הירדני את בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת ושוב בית הקברות עמד חשוף להתנכלויות ערביות והיה צריך לחפש שוב מקום חלופי…….

הקבר המפורסם בחלקה זו הוא של ר' אריה לוין שנפטר בשנת 1969.

בין הקבורים בסנהדריה אפשר למצוא גם את:

ראש העיר היהודי הראשון של ירושלים – דניאל אוסטר.

שר הדתות לשעבר – זרח ורהפטיג.

הרב האשכנזי הראשי – הרב יצחק הלוי הרצוג

השר – יוסף בורג.

השופט – גד פרומקין.

המשורר – יהודה עמיחי.

הצייר – יוסי שטרן.

אבי הפצועים – שמחה הולצברג.

 

 

בית הקברות בשיח' באדר

 

בית הקברות בשייח באדר

 

הקבורה בסנהדריה פסקה ב – 19/5/1948 וביום ה – 23/5 נתבקש אחד ממפקדי יחידת ההנדסה של ההגנה בירושלים – ירחמיאל עציון, לאתר מיד מקום חדש, וכך הוא מספר בזיכרונותיו (מתוך "עיר המנוחות" – מירון בנבנישתי):
"לקחתי אופנוע וירדתי לעמק המצלבה, ששם עבדו מטעם "חזקיהו" (יחידת הנדסה) בהכנת שדה תעופה בעמק. ניגשתי אל אחד החוצבים….. ושאלתי לעצתו בדבר מקום מתאים לבית קברות. הוא הצביע על מחצבה ענקית מול שדה התעופה בשיח' באדר, והציע לי לגשת לבדוק את המקום. ניגשתי לשם. המקום היה מתאים מכל הבחינות. לפני המחצבה היה השטח חצוב וממולא בפסולת המחצבה, דבר שאיפשר הכנת קברים במהירות רבה. כן המקום היה מוסתר מעיני האויב הסובב אותנו….. לקחנו את בני הישיבות ושלחנו אותם עם מנהל העבודה למחסני מן – ברמן במגרש בית החולים שערי צדק והם עשו ארונות מתים. במשך יומיים נקברו כל החללים על ידי פועלי "חזקיהו" שעבדו בשדה התעופה. תוך יומיים חוסל הפיגור."
חברה קדישא "קהילת ירושלים" קיבלה אחריות על המקום ורשמה את כל הפרטים ומיקום הקברים.

הקבורה בוצעה כזמנית ולכן היו בה תקדימים לא מקובלים:
1. קברו בארונות.
2. קברו בשתי קומות ומעליהם אדמה.
3. תנוקות ונפלים נקברו עם מבוגרים באותו ארון.
בקבורת אנשי הגנה הרישום וההודעה למשפחות נעשה על ידי יחידת הגנה מיוחדת שנקראה "נצח".
בזמן ההפוגה הראשונה (11/6/48) שנמשכה 4 שבועות שוב קברו בסנהדריה ובסופה חזרו לשיח' באדר.
באמצע נובמבר 1948 התמלאה המחצבה על ידי 1000 ארונות ומאותו זמן קברו בדרך המקובלת במחצבה.
גם אחרי המלחמה המשיכו לקבור בשיח' באדר.
ב – 10/9/1950 הועברו מרבית ארונות החיילים שנטמנו בשיח' באדר (199) בהלוויה המונית להר הרצל.

ב – 2/11/1951 נקברה הנפטרת האחרונה בשיח' באדר וכעבור יומיים, ב – 4/11/1951 , החלה הקבורה בהר המנוחות.
בשנת 1952 הועברו 800 הנפטרים שנקברו שלא כהלכה ובצורה ארעית להר המנוחות, 2400 הנפטרים שנקברו בצורה רגילה נשארו במקום.

בית הקברות שערי צדק

בית הקברות שערי צדק

 

כאמור סרבו שלטונות המנדט להתיר לחברות קדישא לפעול למעט חברה אחת – "קהילת ירושלים". גם השלטון הצבאי הישראלי המשיך במדיניות זו והעדיף חברה אחת בתקופת המלחמה. חברת "קהילת ירושלים" נוהלה על ידי גופים ציוניים והוכיחה עצמה בשעות הקשות.

 

החברות קיבלו את הפסיקה הזו למרות הנזקים הכלכליים שזה גרם להם. רק חברה אחת "האשכנזית-פרושית" החליטה לחדש את הקבורה. היה זה בחצר קטנה ליד בית החולים שערי צדק, שם נקברו מספר נפטרים חרדים שרובם מתו מוות טבעי. עם תחילת הקבורה בהר המנוחות הופסקה הקבורה שם. בבית הקברות קבור גם מייסד בית החולים דר' משה ואלאך שנפטר בשנת 1957.

בית קברות גור

קבר האדמו"ר מגור

 

נמצא בשכונת מחנה יהודה בחצר ישיבת "שפת אמת".
בבית קברות זה קבורים שני נפטרים. הרב מגור – ר' אברהם מרדכי שנפטר בזמן מלחמת השחרור ולא התאפשרה הקבורה בהר הזיתים ובנו ר' מנחם אלתר שרצה להיקבר ליד אביו.
באתר מאמר "קברי הרבנים מגור"