סיור ברחוב הנביאים (הרחבה)

 

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא
רחוב הנביאים מתחיל סמוך לשער שכם ומסתיים בכיכר הדוידקא. הוא תוכנן ונסלל בשלהי המאה ה – 19 והיווה רחוב חשוב מאד בירושלים שמחוץ לחומה. הרחוב נמצא בסמוך לרחובה הראשי של העיר ולכן משך אליו: קונסוליות, בתי חולים, מבני דת, מבני חינוך וגם סתם מבנים פרטיים מפוארים. כן משך הרחוב אליו אוכלוסיה אמידה, בעלי תפקידים בכירים, ותושבי חו"ל שחיו תקופה מסוימת בירושלים.
לרחוב היו בעבר שמות שונים שמתארים את אופיו כמו: הרחוב האחורי (לרחוב יפו), רחוב הקונסולים, רחוב בתי החולים ועוד. השם "רחוב הנביאים" מיוחס למושל ירושלים בתקופה הבריטית – רונלד סטורס, והוא ניתן כיון שבקצהו ישנם קברים (נבי עוכשא) שהאגדה מייחסת אותם לנביאים בני כל הדתות.
החל מתקופת הפרעות של שנות ה – 20 מצא עצמו הרחוב מחולק בין הצד הערבי שלו לצד היהודי ולכן ירד מגדולתו. לאחר מלחמת השחרור חולק הרחוב כאשר קו הגבול חצה אותו. וגם זה לא תרם למעמדו של הרחוב. סיור ברחוב הנביאים הוא בעיקר סיור בירושלים של המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20 וכן סיור המראה לנו מבנים ייצוגיים של גופים שונים שחלקם הגדול מייצג בנייה המשלבת סגנונות חו"ל עם סגנונות מקומיים.
הסיור מתחיל בכיכר הדוידקא ומסתיים בשער שכם.
הסיור הוא במסגרת "סיורים בירושלים"

תחילת הסיור – כיכר הדוידקא

 

כיכר הדוידקה ואנדרטת הדוידקה– יפו פינת הנביאים
שמה למעשה הוא כיכר החירות, אבל אנדרטת הדוידקה הדומיננטית המהווה אנדרטה למלחמת השחרור, נתנה לכיכר את שמה. האנדרטה מעוצבת בצורת כובע גרב המאפיין את לוחמי מלחמת השחרור. עיצב אותה האדריכל אשר חירם. הדוידקה למעשה היא מרגמה שהמציא אותה דוד לייבוביץ והיא נושאת את שמו. משקל הפגז 40 – 50 ק"ג והטווח שלה 300 – 400 מ'. ראשית הפעלתה היתה בתל אביב בשכונת אבו כביר. הפגז היה עשוי מצינור מים ממולא בחומר נפץ, מסמרים ושברי גרוטאות. הדיוק שלה היה נוראי, עיקר כוחה היה ברעש שעשתה. בירושלים היו דוידקות ספורות בלבד והשתמשו בהם בקרבות שונים כמו: מבצע יבוסי בקטמון ובמבצע קלשון בבסיס אלנבי ועוד. אבל היא גם גבתה אבדות: בפריצה לשער ציון נהרגו שניים מחיילינו מפגז שנפל קרוב מידי לכוחותינו, בנסיון כיבוש אוגוסטה ויקטוריה התפוצצה הדוידקה על גב החייל שנשא אותה, גרמה מספר אבדות וגם גילתה את מיקום כוחותינו לאוייב.
בעבר היתה הדוידקה במרכז הצומת והועברה מספר פעמים עד שהגיעה למקומה הנוכחי.
על האנדרטה פסוק מספר מלכים:" וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ" (מלכים ב' י"ט ל"ד)

הצד האחורי של בתי המידות של רחוב יפו:
מלון קמיניץ
באתר מאמר "בית מלון קמיניץ"

בית הפחה
באתר מאמר: "בית הפחה"

בית נבון
באתר מאמר: "בית יוסף נבון ביי"

בית המסיון האנגלי – הנביאים 82
באתר מאמר: "בית החולים האנגלי – פרק ג' "

בית הכנסיה האוונגלית הבנלאומית

נבנתה בשנת 1908 ביזמתו של כהן הדת האמריקאי אוונגלי אלברט תומפסון. להשיג רישיון היה קשה מאד ולבסוף ניתן הרישיון לבנות בית מרחץ. ואכן נבנה בית טבילה ששימש ככנסיה.
המקום שימש את הקהילה האוונגלית שרובה ערבית עד סוף תקופת המנדט, אבל אחרי מלחמת העצמאות נוצר נתק מרוב אנשי הקהילה שגרו מעבר לגבול – בירדן.
כיום משתמשות בכנסיה קהילות נוצריות שונות כן יש במקום מספר חדרי אירוח, ספריה ומטבח.
בספריה משתמשים גופים שונים ולמעשה היא פתוחה לכל הרוצה להשתמש בה.
את הכנסיה ובית הארחה מנהל אירגון אמריקאי ששמו:
"The Christian And Missionary Alliance" (שם הארגון מופיע על שער הכניסה).

בית הרופא – הנביאים 72 פינת שטראוס
נבנה על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל בסוף שנות ה – 60 למטרותיה. בבניין היו משרדים ואולם כינוסים. בשנות ה – 80 הושכר לעיריה עבור אירועים חברתיים ותרבותיים ומועדון לעולים. כיום הוא משמש את ההסתדרות הרפואית בירושלים וכן בית החולים ביקור חולים השתמש בו למרפאות חוץ.

 

בית חולים ביקור חולים – הנביאים פינת שטראוס

נוסד באמצע שנות ה – 60 של המאה ה – 19 בעיר העתיקה. את בית החולים הקימה הקהילה הפרושית (לא חסידים) של ירושלים והוא פעל בעזרת תרומות שנאספו כל הזמן. הצורך לשרוד בעזרת תרומות גרם לבעיות תפעול קשות מאד ולאי סדרים. בשנת 1907 רכשו את השטח הזה ונעשתה תכנית עבור הבית. למשל את הגג הועידו למקום טיול לחולים ולמבריאים. בשנת 1910 החלה הבניה, אבל בגלל עיקובים שנגרמו בגלל פריצת מלחמת העולם הראשונה, הסתיימה הבניה לאחר המלחמה, וחנוכת הבית, במעמד הנציב העליון הרברט סמואל, התקיימה בחול המועד פסח שנת 1925. במלחמת השחרור בית החולים היה חשוב מאד ובעיקר לאחר ש"הדסה" שבהר הצופים נסגר. בית החולים נמצא במרכז העיר ולכן הוא קלט את נפגעי הפיגועים שהיו באזור. בשנות ה – 60 המקום היה צר מלהכיל ולכן צורף אל בית החולים מבנה בית החולים הגרמני שממול.

בבנין שלש קומות וכניסה יפה בעלת שלש קשתות. הדלתות מצופות בריקועי נחושת מעוטרים על ידי זאב רבן – מורה ב"בצלאל" ואומן. על הדלת המרכזית ריקועים של סמלי השבטים. בשתי הדלתות בצדדים ריקועי בעלי חיים וצמחים. על הדלתות כתובים פסוקים מספר ישעיהו:
" חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ." (ישעיהו ל"ה ג')
"וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי" (ישעיהו מ"ו י"ג)
"וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה" (ישעיהו ס' י"ח)
לאחר שנים של בעיות כספיות נסגר בית החולים, וכיום (2013) הוא חלק מבית החולים "שערי צדק".

להרחבה מאמר באתר – "בית חולים ביקור חולים"

בנין בית החולים הגרמני – הנביאים פינת שטראוס

בשנת 1851 פתחו האחיות הדיאקוניסיות מקייזרסוורת גרמניה, בית חולים עבור תושבי ירושלים בסמוך למגדל דוד בעיר העתיקה. משך הזמן המקום נהיה צר, מה גם העיר שמחוץ לחומות התפתחה מאד ולכן הוחלט לעבור אל מחוץ לחומות. כדי לממן את הבניין במקום החדש נמכר הבניין הישן לנוצרים המרונים שנמצאים שם עד היום. הבניין נבנה לפי תיכנונו של האדריכל קונרד שיק. האדריכל בשטח היה הטמפלרי תיאודור זנדל. בית החולים בנוי בצורה זויתית כאשר זרוע אחת נמצאת ברחוב שטראוס והזרוע השניה ברחוב הנביאים. במקום החיבור נמצאת הכניסה לבניין ושם במקור בקומה שניה היתה קפלה ומעליה מגדלון פעמונים. לרגלי המגדלון יש בסיס ריבועי שעליו עמד צלב, שהוסר. מעל הכניסה הצדדית ברחוב שטראוס כתובת בגרמנית ובערבית:
"אני ה' רופאך" (שמות ט"ו כ"ו). על שני הפתחים מופיע סמל היונה עם עלה של זית שהוא סמלם של האחיות הדיאקוניסיות.
הערבים קראו לבית החולים "מוסטשפה אל מג'ידה" (בית החולים של מג'ידה – מטבע תורכי) כיון שכל החולים התבקשו לשלם תשלום סמלי קבוע.
על האחיות פיקחה האחות שרלוטה פילץ שפיקחה גם על מוסד אחר של האחיות – בית היתומות "תליטא קומי".
בשנת 1917 כבשו הבריטים את ירושלים ועבודת בית החולים פסקה לתקופת מה.
כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 עלתה השאלה בדבר קשר של בית החולים עם האוכלוסיה היהודית, ואכן קשר כזה לא התקבל בברכה אצל הממונים בגרמניה. נשקלה בחיוב גם האפשרות לעבור ממרכז העיר היהודית לאזורים אחרים.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נעזב בית החולים על ידי יושביו הגרמנים.
לאחר מלחמת השחרור כאשר בית החולים הדסה כבר ירד מהר הצופים התיישבו מחלקותיו בכמה בניינים באזור רחוב הנביאים. במסגרת זו עברו כמה מחלקות לבניין בית החולים הגרמני שנקרא : "בית חולים הדסה זיו" על שם הרופא רודי ורט זיו. באחד האגפים פעל בית חולים צבאי זמני ("בית חולים 11").
כאשר הוקם בית החולים הדסה בעין כרם בתחילת שנות ה – 60, הועברו המחלקות לשם ואל הבניין נכנסו מחלקות של בית החולים ביקור חולים שממול.
בשנת 2013 סגר בית החולים ביקור חולים את שעריו ואל הבניין הזה כמו גם אל הבניין שממול עבר סניף מרכז העיר של בית החולים שערי צדק.

בניין מלון סן רמו – הנביאים 70

נבנה בשנים 1935 – 1936 על ידי אמינה אל ח'לאדי, קרובה של חוסיין אל ח'לאדי ראש העיר ירושלים בשנות ה – 30. הבניין יועד להשכרה. הדירות שמעל לקומת החנויות הוסבו לחדרי מלון והושכרו לזוג נוימרק שהקימו בהם מלון בשם "סן רמו" שפעל בין השנים 1936 – 1956. במלון השתכנו בתחילה בעיקר עולים מגרמניה שבאו לאחר עלית היטלר לשלטון. בימי מלחמת העולם השניה השתמשו בחדרי המלון חיילים אמריקאים בחופשה. בשנת 1956 נסגר המלון והסוכנות שיכנה בו את חניכי המכון למדריכי נוער. כיום בבית דירות ומשרדים.

מנזר סן ז'וזף – הנביאים 66
מנזר סן ז'וזף (Saint Joseph de l'Apparition)הוא מנזר קתולי צרפתי שלקח על עצמו לעסוק ברפואה, חינוך וטיפול ביתומים. תחילת פעילותו היתה בעיר העתיקה שם החל לפעול בשנת 1851. בשנת 1884 רכשו אנשיו את הקרקע ברחוב הנביאים. בשנת 1893 הסתיימה בניית השלב הראשון והמוסד שכלל בית ספר ובית יתומות החל את פעילותו. משך השנים נוספו אגפים נוספים לבניין וגם נוספה לו קומה ובסופו של דבר בשנות ה – 30 הוא קיבל צורה מרובעת סביב חצר פנימית, כעין קלויסטר. הבית סימטרי מאד בעל אופי ניאו רנסנסי כשהנדבכים התחתונים בבניין מעובדים בצורה גסה. מעל הכניסה סמלו של המסדר באבן הראשה. בסמל רואים עוגן שזה סמלה של העיר מרסיי – מקום הולדת המסדר. בתוך העוגן, לב – סמל ההקרבה והאהבה והאותיות JMJ – Jesus-Maria-Josef (ישו, מריה, יוסף).
במלחמת השחרור היה בבניין בית חולים צבאי ישראלי וכן עד שנת 1961 היה כאן בית הספר לאחיות של הדסה.
כיום מעבר ליעודו כמנזר, עיקר תפקידו של הבית הוא בית ספר צרפתי המשמש בעיקר את ילדי דיפלומטים.

בית הולמן האנט – הלנה כגן – הנביאים 64

באתר שני מאמרים הקשורים לבית זה: "הולמן האנט וביתו ברחוב הנביאים"  "דוקטור הלנה כגן"

בית דוקטור פרופר – הנביאים 62

במקור בית ליוואן בן קומה אחת והיום בן שלש קומות. בכניסה מבוא על גבי קשת שנישאת על גבי עמודים. דוקטור פרופר ניהל את בית החולים משגב לדך בעיר העתיקה. גם בביתו היתה מרפאה פנימית וקרדיולוגית .

בית דוקטור דנציגר – הנביאים 60
הבית נבנה בסוף המאה ה – 19. דוקטור פליקס דנציגר היה מנתח מפורסם שעלה מהמבורג ושכר דירה ברחוב צלאח א דין ושם היתה גם מרפאתו. בין השנים 1926 – 1928 גר בבית הזה בקומה ראשונה, וגם בית זה שימש לו למגורים וכמרפאה. בשנת 1929 חזר לרחוב צלאח א דין אבל נאלץ לעקור משם בגלל פרעות של אותה שנה. מכאן עקר לתל אביב שם הקים בית חולים פרטי.

בית תבור – הנביאים 58
באתר מאמר: "בית תבור"

בית חולים רוטשילד – הנביאים 37
בית חולים רוטשילד נוסד בעיר העתיקה בבית אותו קנו מהעדה הספרדית. בקניה התנו המוכרים תנאי שאם בית החולים רוטשילד יצא מהבניין בעיר העתיקה, תהיה לעדה הספרדית זכות ראשונים לקנות חזרה את המבנה. כאשר עבר בית החולים רוטשילד לרחוב הנביאים חזר בניין בית החולים לעדה הספרדית שהקימה בו גם כן בית חולים בשם בית חולים משגב לדך.
אבן הפינה לבית החולים ברחוב הנביאים הונחה בשנת 1887 והבניין היה מוכן בשנת 1888. הבית היה בן שלש קומות ובסך הכל היו בו 24 מיטות .
בקומה א' היו: בית מרקחת, מטבח, גזברות, חדרי סגל.
בקומה ב' היו: חדרי חולים (אחד לגברים ואחד לנשים) חדר ניתוח וחדר רופא ומנהל.
בקומה ג' היו: מחלקת ילדים, בית כנסת, ספריה ומעבדה.
הבניין נחנך ב – כ"ג אלול תרמ"ח (1988). הרופא היה דר' שוורץ ואחריו כיהן דר' דארבלה.
כתב נחום דב פריימן ("ספר הזיכרון הירושלמי" משנת 1913):
"בית חולים מאיר רוטשילד נוסד תרי"ד על ידי השרים לבית רוטשילד. מיטות 45, קליניק – 3 פעמים בשבוע. נכנס לרשות כי"ח בשנת תרס"ג (1903). המנהל מר אסטרוק. הרופא דר' י. סגל."

בימי מלחמת העולם הראשונה חדל בית החולים לפעול, וחצרו אף שימשה כמגרש אימונים.
לאחר המלחמה הגיע המייג'ור ג'יימס רוטשילד לירושלים ונדהם ממצבו הגרוע של הבניין. אביו אדמונד דה רוטשילד המכונה "הנדיב הידוע" חתם על הסכם עם ההסתדרות הציונית באמריקה, לפיו העמיד את בית החולים רוטשילד לרשות נשות הדסה. משפחת רוטשילד שיפצה את הבניין והכינה אותו ליעודו כבית חולים של נשות הדסה. משפחת רוטשילד הבטיחה גם לתמוך בבית החולים במשך כמה שנים. טכס חנוכת בית החולים החדש היה ב – 3/11/1918. פעילותו הממשית החלה ב – 25/6/1919. בבית החולים היו 90 מיטות ב – 6 מחלקות: פנימית, ילדים,יולדות, עינים, עור וכירורגית. תוך זמן קצר נוספו עוד 22 מיטות.
בנובמבר 1918 נפתח גם בית הספר לאחיות על ידי הנרייטה סולד.
בשיא פעילותו (1935) היו בבית החולים 190 מיטות.
בשנת 1939 עלה בית החולים הדסה לבניינו החדש בהר הצופים.
באותה שנה נכנס לבניין בית הספר הניסויי של דבורה קאלן.
1942 – בבניין בית ספר מקצועי לבנות על שם אליס סליקסברג ממנהיגות נשות הדסה.
1944 – בבית מרכז ברנדייס להכשרה מקצועית לבנים ובנות.
1970 – יסוד מכללת הדסה. משך השנים נבנה בניין חדש, מכוער להפליא, עבור המכללה בניצב לבניין הקודם.

להרחבה – מאמר באתר: "בית חולים רוטשילד"
בניין ברחוב הנביאים 54.
נבנה בתחילת המאה ה – 20 ומסופר שהיה זה ביתו של רופא בית החולים שממול – דר' דארבלה. רופא זה היה ידוע כהרפתקן ובין השאר היה רופאו של סולטאן זנזיבר. גם בבית החולים לא הצליח לקיים יחסים תקינים עם הממונים עליו והכפופים אליו, ובסופו של דבר נאלץ להתפטר.
בבניין היו מסעדות שונות במשך השנים.

בניין משרדי המחוז של מחלקת עבודות ציבוריות – הנביאים 52.
הבניין נבנה בשנת 1897 וכנראה שכן בו בעבר בית מלון. מתקופת המנדט שוכנים בו משרדי המחוז של מחלקת עבודות ציבוריות.
ברחוב הנביאים 44 ישנו מתחם ששימש את מרכז התחזוקה של מחלקת עבודות ציבוריות. אחרי קום המדינה שימשו המבנים והסככות את מע"צ וכיום זהו אזור חניה.

בית הארכימנדריט ניקיטה – הנביאים 50
נבנה בסוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20. הבית שייך לרוסים ושימש כמקום כינוס, כאכסניה וכמקום תפילה. הבית נקרא על שם ראש משלחת הכנסיה הרוסית בירושלים.

בית חינוך עוורים לשעבר – הנביאים פינת מונבז.
באתר מאמר: "משה אברהם לונץ"
בבית זה ייסדו משה אברהם לונץ, נתן נתנזון ודר' יצחק קרישבסקי את בית חינוך עוורים בשנת 1902.
לונץ היה הכוח המניע שמאחורי הקמת "בית חינוך עוורים בירושלים". על הקמת הבית כתבה ביתו חנה בולוטין לונץ, בספרה על אביה "מאיר נתיבות ירושלים":
נחום נתנזון – סוחר מהעיר העתיקה הגיע אל לונץ וכולו נרעש וסיפר לו על גמל שדרס ילד עיוור ברחוב בעיר העתיקה. לונץ הבין שאם היה מוסד עבור ילדים עוורים הם לא היו מתגוללים ברחובות, ומיד הכתיב לנתנזון "קול קורא" כדי לגייס תרומות למען הקמת בית לילדים העוורים. הם צרפו אליהם את הרופא דר' יצחק קרישבסקי שחתם אף הוא על ה"קול קורא" . הכספים הגיעו והבית קם ברחוב הנביאים ובו למדו הילדים ואף עסקו במוסיקה ובמלאכה כמו קליעת רהיטי קש.
וממשיכה וכותבת חנה:
"הוקדש חדר לבית כנסת ואבי היה נוהג ללכת לשם בוקר בוקר להתפלל עם החניכים. אחרי התפילה נתן להם שעור בתנ"ך….. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשתושבי ירושלים רעבו ללחם, נודע לאבי כי העיריה מחלקת ככר לחם לנפש, ואז מיהר לשם וטרח בעצמו להביא את הלחם."
כיום בבית מרכז אופטיק סנטר של עמותת "משכן הראיה", הבניין המקורי שופץ ונבנו עליו עוד שתי קומות לטובת לוקים בראיה מעוטי יכולת וכן גם מחלקה דומה לאנשים עם בעיות שמיעה. ולהלן דברים אודותיו מתוך אתר העמותה:
"מר לורן לוי, מייסד ונשיא קבוצת "אופטיקל סנטר" הכוללת 300 חנויות אופטיקה בצרפת, בלגיה ולוקסמבורג, פתח בספטמבר 2007 את משכן הראיה "אופטיקל סנטר" במרכז העיר ירושלים.
החברה בכללותה מגויסת לטובת המפעל ההומניטרי וכל עובדיה גאים בתרומתם למטרה זו, המחדירה משמעות מיוחדת לעבודתו של כל אחד ואחד.
"משכן הראייה" הוא מתחם מודרני ביותר ויחיד מסוגו במזרח התיכון, וכשמו כן הוא – מקום המוקדש כולו לראייה. המוסד שוכן במבנה היסטורי מפואר ששופץ זה מכבר ושימש בתחילת המאה כמוסד לעיוורים ומציע שירותים אך ורק לאנשים מעטי יכולת.

משכן הראייה הוא מקום מפואר ומסביר פנים הממוקם במרכז בירת ישראל וכולל חדרי בדיקות אופטומטריות המצוידים באביזרים חדשניים, אולם תצוגה ובו מעל 2000 דגמי מסגרות, סדנת הרכבת משקפיים ודירה לדוגמא המאורגנת במיוחד לצרכי לקויי הראייה. לקויי הראייה יכולים להיבדק ולרכוש במחירים מוזלים אביזרים, מכשירים ותוכנות שנועדו לשפר את רווחתם ובטחונם. במוסד ישנה גם מחלקה אודיולוגית המציעה בדיקות אודיומטריות בכלים אקוסטיים וכן עזרי שמיעה בעלי ביצועים גבוהים. "

בניין הקונסוליה האמריקאית – הנביאים 48.
נבנה העל ידי הנוצרים הסורים-אורתודוכסים. על הבית אבני ראשה בשפתם של הסורים.
בסוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20 שכנה בבית הקונסוליה האמריקאית ומעלי התנוסס דגלה של ארצות הברית.
בשנות ה – 30 היו בבית שתי מרפאות:
מרפאתו של דר' יוסף טרוי – כירורג ואורתופד ששכנה בחצר ממזרח לבניין. על הבית יש שלט המספר על הברחתו של איש הלח"י ישראל אלדד מהמרפאה של דר' טרוי שם טופל.
מרפאתו של דר' מרכוס זלצברגר – רופא אף אוזן וגרון שגם גר בבניין. במרפאתו היו שני חלקים:
לאמידים ולעמך.
כיום הבניין מפורסם בזכות חנות הפלאפל שבו.

 

בניין בית החולים של דר' סנדרצקי – הנביאים 29

באתר מאמר: "בית החולים לילדים מריאנשטיפט ודר' סנדרצקי"

בניין בית הכמורה הגרמני (פרובסט) – הנביאים 42
בשנת 1898 הגיעו וילהלם השני קיסר גרמניה ואשתו אוגוסטה ויקטוריה לירושלים כדי לחנוך את כנסית הגואל. הקיסר והפמליה שוכנו במחנה אוהלים שהוקם במקום הזה, וכאן הוא נפגש עם הרצל. בשנת 1903 הוקם על המגרש הזה בית דו קומתי עבור ראש הקהילה הגרמנית פרוטסטנטית. בראש הבניין היה גמלון עם צלב גדול ודמות הנשר הגרמני.
על הבניין חקוקות כתובות בתוך מסגרות שהוכנו לכך. בחזית לדרום שתי כתובות ובהן כתוב: "אלהינו מבצרינו" , בצד מערב כתובת ובה הפסוק: "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכ"ב ו')
כיום אין גמלון, צלב ודמות הנשר, ונשארו הכתובות.
בין השנים 1918 – 1926 התגורר בבית מושל ירושלים הבריטי – רונלד סטורס. משנות ה – 50 ועד היום משמש הבית את רשת "אורט".

בניין קונסולית אתיופיה – הנביאים 38 – 40
נבנה על ידי הקיסרית האתיופית זאודיטו בשנים 1925 – 1928 כבית מעון עבורה. תכנית זו לא יצאה לפועל והקומה הראשונה שימשה כקונסוליה של אתיופיה, ושתי הקומות מעליה הושכרו למגורים. שליש מכספי השכירות ניתן למנזר האתיופי על פי החלטת הקיסרית.
בשנת 1936 כבשה איטליה את אתיופיה ותבעה בעלות על המבנה הזה. בית המשפט לא נתן לה את מבוקשה. בשנת 1973 לאחר מלחמת יום הכיפורים הוציאה אתיופיה את שגרירותה מירושלים וכיום גרים בבית אתיופים השוהים בירושלים.
לבניין שתי כניסות. במרכזו גמלון ובו דמות אריה עם כתר בראשו – סמל שושלת הקיסרים האתיופים. כן יש שם כתובת "ניצח האריה משבט יהודה" (מתוך "חזון יוחנן" 5,5) באמהרית, וכן שנת הבניה 1920 שהיא 1928 לפי הספירה המוכרת לנו. מעל הכניסה יש ציור של כתר עם אותה כתובת.

בית קלק – הנביאים 25

את הבית בנתה ה"אגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" עבור מנהלה בירושלים. בשנים 1878 – 1902 גר בו כוהן הדת ארתור הייסטינגס קלק. הבית שירת במרוצת הזמן גם את הבישוף האנגליקני ואת המיסיון. בימי מלחמת העולם היה צורך דחוף לכלי זכוכית ובשנת 1944 הוקם בבית מפעל לזכוכית מטעם בית חרושת "פניציה". המפעל ייצר בעיקר עבור האוניברסיטה, מעבדות ובתי חולים. בראשית שנות ה – 50 פעל בו גן ילדים של המיסיון הפיני.  גדעון גלעדי שהתחנך בשנות ה – 50 במיסיון הפיני מספר, שמלבד גן הילדים, בבנין היתה כנסיה, מקום לאירועים של המיסיון, אבל רוב הבניין שימש כמגורי בנות.

הזמרת ריקי גל התחנכה אף היא במוסד של המיסיון הפיני והיא כותבת בשירה "תפילות הילדים" :

"ותקרת המיסיון ברחוב הנביאים
התמלאה נגינות של עוגב
סביב לשולחן ילדים אסופים
אוכלים בין כנפי מלאכים יפים. "

בתי ברמן – הנביאים 19, 21, 23
במקום שלשה בניינים. את האמצעי שבהם בנתה משפחה ערבית בשנות ה – 80 של המאה ה – 19 , ויהושע ברמן – בעליה של מאפית ברמן קנה אותו לאחר מלחמת העולם הראשונה.
את המאפיה הקימה אימו של יהושע – קרשה ברמן. כאשר עלו, היא ובעלה – טודרוס, מליטא בשנת 1875 . היא שמה לב שהצליינים הרוסים אינם אוהבים את הפיתות הירושלמיות והתחילה לאפות לחם רוסי כמו שהיו רגילים בארץ מולדתם. כן אפתה עוגות דבש, וכך הקימה עסק שממנו התפתחה המאפיה. כבר מגיל 15 עבד בנה יהושע במאפיה ולימים ניהל אותה. המאפיה היתה בעיר העתיקה עד שהעתיקה את מקומה לאזור מאה שערים. לצורך חלוקת הלחם ייבא יהושע עגלות מאוסטריה ועליהם היה טבוע עוגן. עוגן זה הפך לסימלה של המאפיה עד לימינו אנו. יהושע ברמן קנה גם את הבית מס' 19 ואחר כך בנה את הבית מס' 23, וכך נוצרה אחוזה בת שלשה בניינים בהם גרה משפחתו העניפה של יהושע גם לאחר מותו.

בית החולים האיטלקי – הנביאים פינת שבטי ישראל
הוקם במסגרת נסיונות איטלקיים לתקוע יתד בירושלים. את המגרש רכש בשנת 1910 אירגון איטלקי בשם: "איגוד לאומי לעזרה למיסיונרים האיטלקיים"
התיכנון היה של האחים ג'וליו ואנטוניו ברלוצי. אנטוניו ברלוצי בנה מבנים חשובים בירושלים כמו: כנסיית כל העמים וכנסית דומינוס פלאויט בהר הזיתים, כנסית ההלקאה בעיר העתיקה, בניין טרה סנטה ברחביה ועוד מנזרים וכנסיות ברחבי הארץ.
סגנון הבניה הוא איטלקי-גותי שמאופיין על ידי קשתות וגמלונים מחודדים. המגדל מזכיר את המגדל של "פלאציו וקיו" שבפירנצה ובבניין יש עוד אלמנטים המזכירים מבנים מפורסמים מאיטליה.
הגג משונן ובשוליו "ארקדה עיוורת", כלומר כעין קשתות קטנות ומסוגננות המקיפות את חזית הבניין מתחת לגג.
בשערים ובגדרות לאורך רחוב שבטי ישראל רואים עיטורים שאובים מהאמנות האיטלקית כמו: צורות תלתן המסמל "מזל טוב". עיטור זה מופיע במספר מקומות.
על השער שמשמאל לשער הראשי (בדרך כלל סגור) נראה את הזאבה הקפיטולינית המניקה את התאומים רומולוס ורמוס (רומולוס הקים את רומא). כן נראה את דמות סמלו של האונגליסט מרקוס בדמות אריה מכונף עם ספר בין כפותיו (כמו האריה על בניין ג'נרלי), גם ג'ורג' הקדוש שהרג את הדרקון והנשר פורס הכנפיים נמצאים שם.

המבנה לאורך רחוב שבטי ישראל הוא סימטרי ובמרכזו הכנסיה בסגנון הגותי עם קשתות מחודדות ותבליטים. משני צידי הכנסיה שני אגפים, כאשר הצפוני היה האגף הכירורגי והדרומי היה האגף הפנימי. סך הכל היו בבית החולים כ – 100 מיטות אישפוז.
לאורך הבניין בקצהו העליון נוכל לראות כעין מרובעים ובמרכזם בליטות ברזל. בתוך המרובעים היו מגינים עם סמלי אצולה איטלקיים צבעוניים שהוסרו. אם נלך לרחוב הנביאים ונביט אל ראש הבליטה בזוית הבניין עם הפתחים המקומרים (מימין לכניסה לחצר משרד החינוך) נוכל לראות כמה מגינים שעדיין קיימים.
כאמור לעיל הבניין החל להיבנות בשנת 1910 אבל סכסוך בין איטליה ותורכיה ואחר כך מלחמת העולם הראשונה, בה היתה איטליה בצד מדינות ההסכמה נגד תורכיה, מנעו את סיום הבנייה. בזמן מלחמת העולם הראשונה למרות שלא הסתיימו עבודות הבניה הפעילו התורכים את בית החולים עבור אוכלוסית ירושלים. רק בשנת 1919 הושלמה הבנייה ובית החולים האיטלקי פתח את שעריו. הרופאים היו איטלקים וכן גם האחיות הנזירות.
בית החולים לא רק שימש בתפקידו הרפואי, כי אם גם היה למקום מפגש וריכוז לקהילה האיטלקית בירושלים. כאן התפללו וכאן התכנסו לפעילויות שונות.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה כאשר איטליה היתה מדינת אויב, נכנס אל הבית ה – R.A.F (royal air force) – חיל האויר המלכותי. כאן היו לו משרדים, אכסניה ובית חולים צבאי. מאחורי הבניין היו מגרשי טניס.
לאחר פיצוץ מלון קינג דייויד ב – 22/7/1946 הסתגרו הבריטים באזורי ביטחון מאחורי גדרות תיל. גם אזור הזה היה מוגן, ואזרחים שגרו בסמוך כמו גם מורי ותלמידות בית ספר אוילינה דה רוטשילד הסמוך, נכנסו לבתיהם עם אישורים מיוחדים.
כאשר יצאו האנגלים השתלטו על הבניין כוחות של האצ"ל במסגרת מבצע קילשון.
במהלך מלחמת השחרור ניזוק הבניין מיריות של הליגיון הירדני, ואחרי המלחמה דרשה איטליה מישראל לתקן את הנזקים. מדינת ישראל סירבה בטענה שהנזקים נגרמו על ידי הליגיון הירדני. בסופו של דבר החליטה איטליה למכור את המקום למדינת ישראל.
בשנת 1963 הועבר הבניין לידי משרד החינוך שהקים קריה שלמה יחד עם מבנה לב-רם שנמצא מאחורי בית החולים ושנבנה לכתחילה לשם בית מלון. נוסף על שני מבנים אלה יש עוד מבנים קטנים באזור שביחד מהוים את קרית משרד החינוך. הכנסיה שהוקמה במרכז בית החולים הפכה במשרד החינוך לחדר ישיבות.

בית הספר הסליזיאני – הנביאים פינת שבטי ישראל 27

נבנה בין השנים 1911 – 1925 ושימש במשך עשור את בית הספר לבנים של המסדר הסליזיאני הקתולי. בבית הספר היו 4 כיתות כפולות ולמדו בו גם יהודים שמשפחתם רצתה להעניק להם חינוך אירופאי ברמה גבוהה. בבית ספר למדו אנגלית, ערבית ואיטלקית כך שבוגריו יכלו להשתלב במגוון עבודות בעתיד. כיום בבנין נמצא מנהל החינוך הדתי של משרד החינוך.

בית מחניים – הנביאים פינת שבטי ישראל 34
הבית נבנה על ידי יוהנס (יעקב) פרוטיגר שהגיע לארץ בשנת 1862 כמסיונר מטעם "מסיון עולי הרגל" שליד באזל בשליחותו של כריסטיאן פרידריך שפיטלר. תחנת המיסיון שהוא היה אמור להקים עם חבריו לא צלחה והוא פנה לעסקים והקים בנק. בין שותפיו היו היהודים יוסף נבון ושלום קונסטרום שהקימו מספר שכונות יהודיות בירושלים כמו: מחנה יהודה, עיר שלום, נווה שלום ועוד. לפני שעבר לבית מחניים (השני) התגורר בבית מחניים הראשון שהפך לביתו של יוסף נבון ונמצא עד היום ברחוב הנביאים 59 כאשר חזיתו פונה לרחוב יפו. את הבית בנה בשנת 1885, האדריכל היה תיאודור זנדל הטמפלרי. הבית היה גדול שכן לפרוטיגר היו 14 ילדים וכן צוות משרתים. בבית יש שתי קומות, מרתף ועלית גג. בראש הגג מרפסת תצפית הנקראת widows walk"" (טיול האלמנה) שכן באירופה נשות הימאים עלו למרפסת המשקיפה אל הים לראות אם בעליהן שב מן הים או שהן הפכו לאלמנות.
הבניין עצמו סימטרי. משני צידי הכניסה פילסטרים מעוטרים הנושאים גמלון ומעליו תימורה. מתחת לגמלון שם הבית – mahanaim"" (מחנים) לפי הפסוק : "ויקרא (יעקב) שם המקום ההוא מחנים" (בראשית ל"ב ב') וכן תאריך הבניה – 1885. יעקב הוא שמו העברי של פרוטיגר. בבית כ – 40 חדרים ולפניו גן יפה. בשנת 1893 פשט פרוטיגר את הרגל והבית כמו נכסיו האחרים ניתנו לנושים.
בשנת 1894 נמכר הבית ל"אגודת אחים" הבריטית ששיכנה בבית את בית הספר אוילינה דה רוטשילד בהנהלתה של מיס חנה לנדאו. באתר מאמרים: "בית ספר אווילינה דה רוטשילד" פרקים ב' – ד'
בין השנים 1911 – 1930 בית הספר לא פעל בבניין. תחילה הוא שכן בבית רשות השידור ברחוב הלני המלכה, ובזמן מלחמת העולם הראשונה סולקה מיס לנדאו מהארץ שכן היא היתה נתינה בריטית שהיתה במלחמה מול התורכים, ובית הספר נסגר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה היה בבית תחנת חלוקה של מזון, ציוד רפואי ובגדים אותם שלח "ועד ההצלה האמריקאי" לירושלים באניה וולקן בשנת 1916. בשנת 1917 החרימו התורכים את הבית והסבו לו נזק כבד. לאחר המלחמה בשנת 1918 חזרה "אגודת אחים" אל הבית והשכירה אותו. בין השנים 1919 – 1927 גר בקומה העליונה המנהיג הציוני מנחם אוסישקין. בשנת 1925 גר עגנון בחדר שכור אצל אוסישקין.
בין השנים 1919 – 1924 היה בבית מוזיאון חקלאי אותו ביקרו תלמידים ותיירים. כאשר המוזיאון יצא מהבניין עברה לשם משפחתו של משה זמורה, לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון.

בשנת 1927 התחוללה רעידת אדמה בירושלים ו"אוגוסטה ויקטוריה" – מעונו של הנציב העליון ניזוקה קשה והנציב עבר לבית מחנים. היה זה הלורד פלומר, וגם הנציב שבא אחריו – ג'ון צ'נסלור, הספיק לגור בבית זה. מנחם אוסישקין שעזב את בית מחנים בנה את ביתו בשכונת רחביה וגם לו קרא "בית מחנים" והפעם הכיתוב על הבית הוא בעברית.
הנציב העליון – צ'נסלור, עזב את הבית בשנת 1930 ועבר ל"ארמון הנציב" ובית הספר אוויליה דה רוטשילד חזר אל הבית וישב בו עד שנת 1948, ואז עבר לשכונת רחביה.
לאחר קום המדינה נכנס אל הבית משרד החינוך והתרבות ושם היתה לישכתו של השר. השר הראשון בבית היה זלמן שזר ואחריו באו שאר שרי החינוך עד ימינו.
בית סדנת ההדפס – הנביאים פינת שבטי ישראל 38
נבנה בשנת 1876 ונרכש בסוף המאה ה – 19 על ידי ביי תורג'מן שהיה בעליו של בית תורג'מן, שהפך לעמדה על קו התפר הירושלמי ואחרי 1967 למוזיאון. בבית היה בית חרושת למרצפות בקומה ראשונה ומעליה גר ביי תורג'מן ומשפחתו.

גם בראש הגג של בית זה, כמו בבית מחנים, מרפסת תצפית הנקראת "widows walk".
בשנות ה – 30 של המאה ה – 20 שכר את הקומה העליונה הרב חיים צבי פסחוביץ שכונה "הרב האדום" כיון שהטיף לסוציאליזם ולקומוניזם. הוא הקים בית כנסת במקום ובית מדרש ובמשרד שלו מאחורי בית הכנסת היו תלויות על הקיר תמונותיהם של מרקס ולנין. כן ניהל בביתו בנק פרטי להלוואת כספים – "בנק התחיה".
בין מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים היה הבית באזור גבול וגרו בו משפחות מעוטות יכולת. הבית היה ברשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואת הבית רכש מהאפוטרופוס אדם בשם גלזר שהקים בקומה שניה מתפרה. כן היה בבית מפעל קטן ליציקת גומי.
בשנת 1974 הוקמה סדנת ההדפס ביזמת האמן אריק קילמניק והיא שוכנת בקומה שניה . מטרת הסדנא היא קידום אמנות ההדפס בישראל.  במסגרת זו היא מקיימת מגוון רחב של פעילויות: הזמנת אמנים לעבוד וליצור הדפסים, הוצאה לאור של סדרות הדפסים וספרי אמן, תערוכות, סדנה פתוחה לאמנים לעבודה עצמית ותכניות חינוכיות שונות לאמנים ולקהל הרחב.  במקום גם גלריה ואוסף הדפסים.

אכסנית רעמסס – הנביאים 20
נבנה בסוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20 בסגנון ערבי ומשמש כאכסניה זולה לתרמילאים.

בתי דוזדאר – הנביאים 16, 18
נבנו בסוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20 בסגנון ערבי על ידי משפחת דוזדאר בבתים אפשר לראות חזית סימטרית עם פס רוחבי – זונר, ועמודי אבן אנכיים – פילסטרים. על אבן הראשה סהר וכוכב.

בחצר הבית התגלה "פסיפס הצפרים"

בניין אכסנית פייסל – הנביאים 4

נבנה בתחילת המאה ה – 20 . בניין מפואר עם זוג חלונות מרכזיים עם קשתות תלתניות, מתחת לגג כרכוב משונן, המרפסות קמורות עם מעקות ברזל מסולסלים, מעל החלונות משני צידי החלונות המרכזיים קישוטים פתלתלים מפוארים ופינות הבית והחלונות מודגשים. כיום בקומת הכביש חנויות ומעליהם אכסנית תרמילאים זולה.

בית הינדיה – הנביאים 2
בית חנויות ומגורים עם חלונות קמורים ומעליהם קשתות מקילות ורוזטות יפות.

קריה נאמנה
באזור זה היו שכונות יהודיות. היזם היה ניסן ב"ק שרצה להקים שכונה יהודית-חסידית בשם "קריה נאמנה" כמו השכונה היהודית-פרושית – מאה שערים. שמה הראשוני של השכונה היה "אהלי משה ויהודית" על שם מונטיפיורי ואשתו מתוך מגמה שמונטיפיורי יתמוך בשכונה. יותר מאוחר הוסב שם השכונה ל"קריה נאמנה". השכונה הוקמה בשנת 1875 אבל בגלל ביקוש נמוך ובעיות כספיות המיזם נכשל.
בקרקע זו נבנו שכונות אחרות במקום השכונה שלא הצליחה והם:
"אשל אברהם", לעדה הגורג'ית.
"בית שמואל" לעדה הקווקזית.
"עיר צדק" ליוצאי סוריה ועירק.

כל האזור נקרא בפי יהודי ירושלים על שם היזם הראשון "בתי ניסן ב"ק"
בשנת 1898 היו באזור 120 בתים יהודיים, וערב פרעות תרפ"ט היו באזור 14 בתי כנסת.
סוף השכונות היה במאורעות תרפ"ט כאשר פורעים ערבים חדרו לשכונות והרסו, חמסו, שרפו ורצחו 7 יהודים. בתי הכנסת נשרפו ונשדדו. רוב היהודים עזבו את האזור ונשארו בו רק מעטים שגם הם עזבו במאורעות שנות ה – 30.
כיום בתוך האזור התיישבו מספר משפחות יהודיות.
בבתים אפשר עד היום לראות עוד סימני מזוזות.

 

סוף סיור ברחוב הנביאים במסגרת "סיורים בירושלים"