מתוך: "סיורים בירושלים"
תחילת הסיור – שכונת בית יעקב
שכונת בית יעקב בירושלים
ראה מאמר "שכונת בית יעקב"
שכונת שערי צדק בירושלים
נמצאת מערבית לשכונת מחנה יהודה מול שוק מחנה יהודה מעבר לרחוב יפו. השכונה לא משיקה לרחוב יפו וצריך לרדת ברחוב נבון ומיד בסמטא שמאלה ואנו נמצאים בכעין חצר גדולה שהפכה למגרש חניה. זוהי שכונת שערי צדק.
השכונה נוסדה בשנת 1890 על ידי חברת הרחבת היישוב בראשות יוסף ריבלין. הוא היה היוזם והדוחף. שמה בא לה מהפסוק: " פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ." (תהילים קי"ח י"ט).
וכותב לונץ (ירושלים שנה ג' תרמ"ט):
"יוסף ריבלין אשר מרבית החברות לבנין בתים על ידו נוסדו, ולו חלק גדול בהרחבת ישוב העיר הקדושה מחוץ לחומותיה, ייסד בימים האחרונים את החברה הזאת, וכבר התחילו לבנות 11 בתים מול מחנה יהודה, ובמשך שתים או שלש שנים יגמרו כל ה – 40 בתים…… "
על השכונה כתב גם פנחס גרייבסקי (זכרון לחובבים ראשונים 212 – 213):
שערי צדק היתה עשרות בשנים השכונה היותר רחוקה בין כל השכונות הרבות, וקל לתאר שלא בנקל עלה הדבר בידי מייסדה – ר' יוסף ריבלין, למצוא יהודים שיעזו לעזוב את חומת העיר העתיקה, והתיישבו במרחק רב כזה משער יפו, מקום שמם ובלתי מיושב, מדבר אבנים וצחיחי סלע, שלא היה נוח לגמרי להגיע עדיו. אבל השתדלותו של ר' יוסף ריבלין נשאה פרי, ואחרי עבודה מאומצת נרשמו 40 משפחות."
ועוד מוסיף גרייבסקי:
"מעניינת העובדה שהשכונה הירושלמית האחרונה והכי רחוקה – "שערי צדק", כשכונה הראשונה והקרובה לעיר העתיקה "נחלת שבעה", נבנו על ידי העסקן הציבורי המנוח ר' יוסף ריבלין. הוא התחיל והוא סיים…… "
בית עמיאל – יפו פינת הרב שבתי עלוואן
בניין יפה בעל שתי קומות וקשתות מרשימות. הבית היה במקור בן קומה אחת ובשנת 1927 נרכש על ידי אהרן עמיאל שעלה ממרוקו, והוא הוסיף את הקומה השניה.
שכונת אוהל שלמה
מיד אחרי בית עמיאל נמצאת שכונת אוהל שלמה. שכונה זו ואחותה "שערי ירושלים" הם שכונות חצר שהוקמו בשנת 1891 ביזמתו של ר' יצחק ליפקין – סוחר ירקות מחברון שכונה "אבו בסל", וכך כונו גם השכונות הללו. שכונת אוהל שלמה נקראת על שם שותפו של ליפקין – שלמה מזרחי. השכונה היתה שכונת חצר שהבתים מקיפים אותה. היו בה כ – 40 בתים בני קומה אחת ברובם וגגות רעפים. בבתים שפנו אל רחוב יפו היו חנויות שבעליהן גרו מאחורי החנות. בשנת 2001 החלו העבודות להרחבת רחוב יפו לקראת בואה של הרכבת הקלה והחנויות הוסרו. בין הרחוב לשכונה הוקמה גדר דקורטיבית ובה משולבים אלמנטים הקשורים לבתים של פעם בירושלים. אוהל שלמה שימרה את צורתה כאשר במרכזה גינה והבתים מקיפים אותה.
שכונת שערי ירושלים
נמצאת מיד אחרי בניין קופת חולים מאוחדת וגם היא כאחותה שכונת אוהל שלמה נבנתה על ידי יצחק ליפקין כשכונת חצר וחנויות הגובלות עם רחוב יפו. גם בה הוקמה מחיצה דקורטיבית, אבל היא איבדה לחלוטין את צורתה ומאחורי המחיצה יש מגרש חניה .
בתי סעידוף – יפו 153 – 157 בירושלים
בניין ארוך מאד בעל שתי קומות שהוקם בשנת 1911 על ידי יצחק סעידוף – יהודי עשיר מבוכרה. בקומה ראשונה הפונה לרחוב יפו היו 21 חנויות ומעליהן דירות מגורים בנות 3 – 4 חדרים. המבנה בכללו בנוי כחצר פתוחה לצד דרום. בקומה שניה בחלק הפנימי במזרח היה בית כנסת.
מצבו של הבניין התדרדר משך השנים ונכנסו אליו משרדים (קומה שניה) ובתי מלאכה שונים. בחצר הפנימית הוקמו מבנים ארעיים שכיערו את כל המקום. בשנים האחרונות שופץ הבניין ובחצר הפנימית מוקם בניין רב קומות (מגדל).
מושב זקנים ספרדי בירושלים
מצב הזקנים של העדה הספרדית היה בכי רע והוחלט בוועד העדה הספרדית להקים בית עבורם.
הקרקע נתרמה על ידי שתי משפחות ספרדיות עשירות: ולרו וקוקיא. המבנה היה חד קומתי עם גג רעפים שסגר במרכזו חצר. היו בו 20 חדרים, בית כנסת, חדר אוכל, מטבח ומחסן. על רחוב יפו היה עוד בית עם 4 חנויות שהיה שייך לבית מושב זקנים וההכנסות מהחנויות עזרו בהחזקת המוסד. התגוררו בבית כ – 60 זקנים. במלחמת העולם הראשונה תפסו התורכים את הבית וגרמו לו נזקים קשים. לאחר המלחמה חזר הבית לבעליו ולתפקידו. הבית תפקד עד שנות ה – 70 ואחר כך היה ריק ונטוש. בשנות השמונים החלו לבנות במקום את מלון ישרוטל כאשר הבניין ההיסטורי נשאר והפך להיות איזור הקבלה של המלון והלובי, ועל חשבון החצר והאגף האחורי הוקם מגדל בן 13 קומות ובו חדרי האירוח. המלון לא פועל מאז האינתיפאדה. היום רואים את החזית ואת שני האגפים מימין ומשמאל, ומאחור מתמר המלון העזוב על 13 קומותיו.
בית החולים שערי צדק – הבניין הישן – יפו 161
על בית החולים יש מאמר "בית החולים שערי צדק"
בית החולים עבר לשכונת בית וגן והיום הבניין משמש את רשות השידור.
בניין חברת ערים – יפו 169
הוקם בשנת 1921 על ידי משפחת דה-סימיני הערבית-נוצרית למגורים והשכרה. אחרי קום המדינה התגוררו בבית עולים חדשים. בשנות ה – 80 נרכש על ידי חברת ערים – חברה לפיתוח עירוני בע"מ שהפכה אותו לבניין משרדים.
בית עיסא מוסא – יפו 220
נבנה בשנות ה – 30 לצורך השקעה על ידי משפחת עיסא המוסלמית שגרה בקומה ראשונה. הבניין מכיל קומת חנויות ומעליה דירות.
בית חאג' מחמוד – יפו 222
בית דירות עם קישוטי קרמיקה שנבנה בשנת 1925 להשכרה. קישוטי הקרמיקה הם של האמן הארמני דוד אוהניסיאן.
התחנה המרכזית – יפו 224
התחנה המרכזית הגיעה לכאן בשנת 1968 ופעלה עד שנת 1997 בבנין דו קומתי עם 12 רציפים ומגרש חניה גדול. התחנה לא עמדה בדרישות של העיר ירושלים, ולכן הוחלט לבנות טרמינל גדול באותו מקום. התחנה אכן נבנתה והיא משולבת עם הרכבת הקלה ועם רכבת שתצא מאזור התחנה לכוון העיר תל אביב. קוטר השעון על התחנה 8.5 מטר.
מול התחנה היתה אנדרטת נזכור (ראה מאמר "אנדרטת נזכור בכניסה לירושלים") בגלל עבודות הפיתוח נאלצו להעביר אותה לאזור בית המשפט העליון.
שכונת עץ חיים – יפו 219
אדמת שכונת עץ חיים נקנתה בשנת 1928 על ידי ישיבת עץ חיים בתור השקעה להחזקת הישיבה, כאשר הדירות יועדו להשכרה. המגרש היה בן 26,000 אמה שנקנה במחיר של 12 גרוש האמה. בחוברת הייסוד נכתב:
"בתי שכונה זאת יבנו בעזרת ה' יתברך מנדבות אחינו המוקירים את ערך התורה והיהדות בעיר וארץ קדשינו, ושירצו מתוך כך להקים להם יד ושם בבניין הגדול, שישמש יסוד ומקור קיום למפעל התורה והיהדות בירושלים."
תחילת הבניין 1931 ועד שנת 1934 נבנו שני בתים. הגביר שלמה וולפסון תרם אז סכום נכבד ושמו ושם אשתו צורפו לשם השכונה. הבניה הסתיימה בשנת 1938 למרות שבתכנון קיוו לבנות שכונה גדולה יותר. מעל המשקוף לבניין הראשי מצוינת שנת ההקמה – תרצ"א – 1931 וכן גם שם השכונה.
בשכונה בית הכנסת ויש בו יחוד, שכן הוא לקח על עצמו לקרוא מגילת אסתר גם בי"ד אדר, כלומר יום לפני שקוראים בירושלים (ט"ו אדר), עבור אנשים הגרים מחוץ לירושלים ונמצאים בעיר.
השכונה ממוקמת ממש מתחת לגשר המיתרים וכל האזור צפוי לשינויים.
גשר המיתרים
הגשר תוכנן על ידי האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטרווה, ונחנך ב-25 ביוני 2008.הגשר משמש למעבר הרכבת הקלה בין רחוב יפו לשדרות הרצל, וכן למעבר הולכי רגל, ובנוסף תוכנן כסמל חדש לעיר ירושלים.
אורך התוואי שלו 380 מטרים, משקלו 4,500 טונות ואורך הכבלים התלויים יותר מ-150 מטר. גשר המיתרים בנוי כך שבמרכזו תורן נטוי ומעוקל העשוי מפלדת אל-חלד, המתנשא לגובה של יותר מ-119 מטרים וממנו נמתחים 66 מיתרים לבסיס הגשר, כך שכל עומס משקלו של הגשר יוטל עליהם, ללא עמודי תמיכה כלשהם. עלות הקמתו היתה 245 מיליון שקלים וטכס חנוכתו השערוריתי עלה 2 מיליון שקלים.
היו רבים שהתנגדו לגשר שכן לפי טענתם הוא לא מתאים לעיר, עלות הקמתו גבוהה מידי ועוד טענות מטענות שונות. גם ראש העיר – ניר ברקת, התנגד להקמתו ואף שקל לפרק אותו, אבל הגשר עומד על תילו.
בחזרה ל "סיור ברחוב יפו"