מתוך: "סיורים בירושלים"
תחילה הסיור – צומת הדוידקא
בית דוויק – יפו 101 בירושלים
הבניין נבנה בשנת 1935 כמו שכתוב על דלת הכניסה שמעוצבת בסגנון האר דקו.
משטרת מחנה יהודה – יפו 107
הבית נבנה כבית מגורים על ידי קונסול הבריטי נואל טמפל מור שכיהן בירושלים בשנים 1863 – . 1890 וקץ בצפיפות של העיר העתיקה. המיקום נבחר כיוון שכאן היתה מצודת דרכים תורכית שנתנה הגנה לבית הבודד.
ברטה ספפורד וסטר בת המושבה האמריקאית בספרה "ירושלים שלנו" כותבת שבעת הקמתו היחה זה אחרון הבתים ממערב לרחוב יפו.
את הבית מתארת שושנה הלוי מתוך דפים למורי דרך:
"היה זה בית אבנים דו קומתי רחב ידיים. בכל קומה היו 6 חדרים בעלי תקרות מקומרות, ובקומה השניה היו גזוזטראות מעוטרות מקלעות ברזל מעשה אומן. מימין ומשמאל לכניסה היו שני עמודים ועליהם נצבו שני אריות. מאחורי הבית היה גן גדול, ששימש מקום מרגוע לרבים מידידי דיירי הבית, ונתפרסם בעצי הפרי ובעצי הנוי שבו. לשמאל הגן היתה אורווה לסוסים וחמורים – אמצעי תחבורה של אותם ימים. הבית שימש למגורי הקונסולים הבריטים גם אחרי מור – עד מלחמת העולם הראשונה. אחרי הכיבוש הבריטי הוקמה במקום תחנת המשטרה של מחנה יהודה."
מאחרי קום המדינה ועד היום נמצאת בבית משטרת מחנה יהודה – מחלקת האבדות.
את האריות , לפי המסופר פיסל האמן ר' שמחה ינובר, אבל יש האומרים שהאריות יובאו מחו"ל ומקומם נקבע בכניסה אל הבית ששם גרה בשכירות משפחת "אריה" היהודית תקופת מה, ורצתה ששמה יונצח בצורה זו. מקור המשפחה מבולגריה ובירושלים הם עסקו בהובלות (בעלגולס). למקור שם המשפחה גם כן יש שתי גרסאות:
1. מקור המשפחה מאנוסי ספרד מחבל ליאון.
2. בת מלוכה אוסטרית חמדה בן ממשפחה זו, וזהו סמל האצולה שהעניקה לו.
כחלק מעבודות הכשרת רחוב יפו לרכבת הקלה הורידו את הגינה שבחזית ואת האריות הצמידו אל הבית.
ישיבת עץ חיים – יפו 115
תחילתו של המוסד בשנת 1841 בעיר העתיקה ביזמתו של ר' שמואל סלנט שגם דאג להקים בוילנא קרן להחזקת המוסד. משך הזמן התווספו סניפים למוסד בכל רחבי העיר. אחד מהם נפתח בשכונת מחנה יהודה בבית ערבי ישן שנמצא (בינתיים) מאחורי בנין הישיבה הצופה לרחוב יפו. ברחוב יפו הוקמו חנויות שהכנסתם קודש לישיבה. על החנויות שלטים המציינים את שמות התורמים שבנו את החנויות.
בשנת 1934 נבנה הבניין החדש, סימטרי ויפה, שהפך תוך שנתיים (1936) למרכז עץ חיים בעקבות המאורעות ונטישת המרכז הקודם בעיר העתיקה. בשנה זו הגיע המוסד לשיא פריחתו והיו לו 13 סניפים (11 תלמודי תורה ו – 2 ישיבות)
ר' שמואל סלנט נפטר בשנת 1909 ואת מקומו בראש המוסד מילא ר' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי שהיה נשוי עם נכדתו. הוא רכש את אדמת שכונת עץ חיים בכניסה לעיר והקים את השכונה שמטרתה היתה הכנסה נוספת לישיבה. הוא מינה את ר' אריה לוין כמשגיח בישיבה ואת ר' איסר זלמן מלצר, שעלה לארץ בשנת ,1925 כראש הישיבה. אחרי ר' יחיאל מיכל עמד בראש הישיבה בנו ואחר כך נכדו.
בשנת 2002 הוחלט להרחיב את רחוב יפו במסגרת עבודות ההכנה לרכבת הקלה, ולהרוס את החנויות, אבל לשמר את החזיתות בקו האחורי, וכך להרוויח את מלוא האורך שלהם. הישיבה גם היא עזבה את הבניין. וכעת כל המתחם יקבל צורה חדשה.
בית החתן המת – לשכת הבריאות – יפו 86
ברטה ספפורד בספרה "ירושלים שלנו" מספרת מעשה נורא שאירע בירושלים בסוף המאה ה – 19:
בירושלים התגוררה משפחה ערבית נוצרית קתולית ולה בן יחיד. בן זה התכונן לנשואיו, והוריו החלו לבנות עבור הזוג הצעיר בית ברחוב יפו ליד שוק מחנה יהודה של היום. לפני הטכס מת לפתע החתן. ההורים שעולמם חרב עליהם החליטו שלא לוותר על טכס החתונה. המתאבלים התאספו בחדר הנמצא בבית הנבנה, והושיבו את החתן המת בכסא. הכלה הצעירה הובאה למקום, כאשר היא לבושה בשמלת כלה ומקושטת בפרחים ותכשיטים. במסגרת הטכס רקדה האם לפני הזוג את ריקוד החתונה, כאשר בידיה נרות דולקים. כאשר שסיימה את הריקוד, קרעה את בגדיה, זעקה זעקה מרה לעיני הצופים ההמומים, חטפה את ההינומה מעל פני הכלה והתעלפה. לאחר ששבה רוחה אליה, הונחה הגופה בארון ונערכה ההלוויה. האם שלא יכלה לעמוד בצער, מתה זמן קצר לאחר מכן.
הבית שלא הושלמה בנייתו, עמד במצב זה כמה שנים, שכן הופצה שמועה בירושלים ששדים ורוחות מתגוררים בו. לאחר מספר שנים בשנת 1890, החליטה העיריה לסיים את בנין הבית ואף להגדיל אותו ולהפכו לבית חולים ששרת את אנשי הכפרים הערביים ליד ירושלים. היו בו 30 מיטות. אחת הרופאות שעבדו בו היתה הרופאה המפורסמת דר' כגן. בית החולים מומן מגביית מס (מס דרכים) על דרך יפו. בתקופת המנדט שימש הבנין כלשכת הבריאות העירונית, תפקיד אותו הוא ממלא עד ימינו.
זהרי חמה (בית שעוני השמש) – יפו 92 בירושלים
החייט שמואל לוי עלה מאמריקה וגר ב"מאה שערים ו"נחלת שבעה".הוא רצה לעזור לעולים כמוהו וקנה בית בן קומה אחת בעזרת נדיבים מאמריקה. על הבית בנה עוד 2 קומות אבן ועוד קומת עץ ופח ועל הגג מגדל עץ ועליו שלט "בן פורת יוסף". את הבית ייעד לבית הכנסת אורחים "תפארת ציון וירושלים" עם 50 מקומות לינה. וכן היו בבית בית כנסת בית לימוד ובית תמחוי.
לגבי הגג היה לו רעיון מעניין כמו שכותב עיתון ההשקפה י"א תמוז 1905:
"והעמידו על גגו נס גבוה, ובראשו טס של נחושת קלל, ובהנץ החמה ונפלו קווי השמש על פני הטס, והבריקו פניו, וידעו כל יושבי ירושלים כי בא זמן תפילה עם הנץ החמה. אשריכם ישראל!!"
לצורך מימון הפיץ לוי שטרי הגרלה, ובסופו של דבר נגמר הבניין והיו בו חדרי שינה ומטבח ובקומה רביעית בית מדרש "זהרי חמה" למתפללים ותיקין שנאמר "והותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה" (ברכות ט').
ואז הוחלט לבנות שעון שמש ולצורך זה הזעיקו את ר' משה שפירא – אוטודידקט, שלמד מלאכה זו בסיוע כתבי הרמב"ם והגאון מוילנא. הבניין והשעונים נחנכו בשנת .1908 ליד שעון השמש נבנו עוד שני שעונים קטנים למקרה שאין שמש: שעון אירופי (גריניץ') ושעון ערבי (ההבדל בינו לשעון אירופי 6 שעות). שעון השמש פעל לפי השעון הירושלמי בו היום מסתיים בשקיעה (ולא בחצות).
בשנת 1940 פרצה דליקה בבניין שכילתה את בית הכנסת והשעונים. השיקום היה בשנת 1980 ואז ירד בית הכנסת לקומה ראשונה ושם הוא נמצא עד היום.
בתי מרקחת "מני" – יפו 102 ו"אופלטקה " – יפו 110
בית מרקחת מני נוסד בשנת 1927 על ידי דוד מני. הרוקח גר בקומה שניה.
בית מרקחת אופלטקה נוסד על ידי הרוקח איליעזר אופלטקה בשנת 1917 וגם הוא התגורר בקומה שניה מעל בית המרקחת.
למרות שהבעלים השתנו ונוספו שותפים נשארו בתי המרקחת עם שמם המקורי.
שכונת מחנה יהודה
נמצאת מול שוק מחנה יהודה מעברו השני של רחוב יפו. היזמים היו שלשה:
יעקב פרוטיגר – נוצרי שהגיע לירושלים בשנת 1862 כמסיונר במסגרת קבוצתו של שפיטלר שהגיעה מ"מסיון עולי הרגל" שבבזל שוויץ. הפרויקט שלהם נכשל וכל חבר פנה לדרכו. פרוטיגר פנה לעסקים והקים בנק בירושלים.
יוסף נבון – נולד בירושלים בשנת 1852 למד בצרפת וכשחזר התחתן עם גישע (בוליסה) – אחותו של ישראל דב פרומקין – בעל עיתון "החבצלת". הוא עבד בבנק פרוטיגר והפך לשותף. פרסומו הגדול בא לו בשל היותו בעל הזיכיון לבנית מסילת הברזל מיפו לירושלים.
שלום קונסטרום – עלה ממינסק בשנת 1858 בתור ילד. בצעירותו למד פחחות וכונה "בלכר" – פחח. בבחרתו גם פנה לעסקים וגם הוא פעל במסגרת הבנק של פרוטיגר.
בשנת 1882 פרסם נבון מודעה ובה הבטיח לתת שטח אדמה במקום זה חינם למי שיבנה עליה תוך חצי שנה. כדי להבטיח שהמתישב יקיים את הבטחתו עליו לתת עירבון כספי נכבד שלא יוחזר לו אם לא יעמוד בתנאי. (מתוך החבצלת תרמ"ב גל' 26). המודעה לא נענתה.
חמש שנים מאוחר יותר התארגנה קבוצת פרוטיגר לבניה למטרת רווח, כאשר הבנק בנה ומכר את הבתים עם חוב ל – 15 שנים. מדובר בשתי שורות הבתים הסמוכות לרחוב יפו שמכילות 50 בתים. הבתים נחטפו. בן המתיישבים היו: הרב הראשי מאיר פניז'ל, הרב אליהו נבון ובנו יוסף נבון, ר' שלום קונסטרום, המדפיס יצחק גשצינני ועוד.
השכונה נקראה על שם יהודה נבון – אחיו של יוסף נבון שנפטר.
בשנים יותר מאוחרות התרחבה ההתישבות האזור זה ובין השאר הוקמה שכונת: שערי שלום, "בתי הורדנא" והישיבה של חסידות גור – "שפת אמת".
שוק מחנה יהודה
ראה מאמר "שוק מחנה יהודה"
בחזרה ל "סיור ברחוב יפו"