מתוך: "סיורים בירושלים"
תחילת הסיור – צומת האיקסים
בית שטרן – יפו 56 ירושלים
נבנה על ידי מרדכי מקס שטרן שעלה מגרמניה לצורך השקעה. הסגנון הוא הבינלאומי אבל אפשר לראות גם במרפסות המרכזיות פתחים קמורים. שימו לב לפסים האופקיים לצידי המרפסות לקישוט.
שכונת עזרת ישראל בירושלים
נמצאת אחרי בית שטרן לאורך סמטת "עזרת ישראל". ראה מאמר "שכונת עזרת ישראל"
בית משיח בורוכוב (בנק ברקליס-דיסקונט) – יפו 64 ירושלים
איטה ילין בספרה "לצאצאי" מספרת על 5 בתים גדולים ויפים מול שכונת אבן ישראל. על אחד הבתים היא כותבת: "הבית החמישי שהוא עתה קנינו של היהודי הבוכרי בורוכוב היו שייכים למשפחת דיוסברג (משפחה גרמנית נוצרית).
מעל שער הבית רקוע ברזל ועליו כתובה שנת הקמת הבית – 1908. בכניסה אל החצר זוג אריות. בכניסה אל הבית ארקדה הבנויה משלש קשתות.
משיח בורוכוב הוא בנו של ברוך בן יהושע ג'יהאן שעלה ארצה בשנת 1882 והתיישב בשכונת נחלת שבעה. הבן חזר לחו"ל כדי לנהל את עסקי המשפחה וחזר ארצה בשנת 1919 והעביר אליה את רכוש המשפחה. הוא התמסר לעבודה ציבורית בעיקר בקרב העדה הבוכרית. בין השאר היה חבר ועד העדה הספרדית בירושלים, חבר ועד העדה הבוכרית, חבר ועד העיר ליהודי ירושלים וציר לאסיפת הנבחרים הראשונה וכן ניהל את בית היתומים הספרדי (שנמצא ממול) בשנים 1925 – 1946, בנין שהמשפחה תרמה להקמתו. משיח נפטר בשנת 1946. בשנת 1947 רכש בנק ברקליס את הבניין כדי לפתוח בו סניף הקיים עד היום.
בית ולרו – יפו 61 ירושלים
בית שקומתו העליונה נשרפה וכתב יעקב יהושע בספרו "ילדות בירושלים הישנה ד'":
בנו (של אהרן חיים ולרו) יעקב ולרו גר לפנים בדירה שממעל לחנות הירקות של אבא מזרחי, היום מול שכונת עזרת ישראל. הדירה הרוסה מחמת הדליקה שפרצה בה לפני מספר שנים."
סוחר הירקות אבא מזרחי רכש את הבניין והקים חנות סיטונאית גדולה לירקות ופירות, שפעלה עד שנת 2000.
שכונת אבן ישראל
ראה מאמר "שכונת אבן ישראל".
בית היתומים הספרדי ירושלים – יפו פינת בורוכוף
בית היתומים הספרדי נוסד בשנת 1902 ועבר בשנת 1908 למבנה הזה. הבניין נבנה בשנים 1906 – 1908 בתרומת משפחת בורוכוב ומשפחת יששכרוף, כאשר הכוח המניע מאחורי הפרויקט היה הרב יעקב מאיר. האחים בורוכוב הגיעו מבוכרה במיוחד בשנת 1906 לטכס הנחת אבן הפינה.
מתוך ספר התקנות של המוסד (יעקב יהושע – ילדות בירושלים הישנה ג' ):
"להיות למחסה ליתומים עזובים להצילם מרעב, להלבישם לגדלם בטיפול רחמני, ולפדותם מרשת הכנסייה הבריטית, לחנכם בתורה ומדע במלאכה ובדרך ארץ על פי רוח העבר, ולגדל רבנים דתיים ומשרתי ציבור לעבודות הקודש הציבוריות.
…. היכל גדול נבנה בכל פאר והדר על מרום הר ציון היכל גדול ורחב ידיים במקום אויר צח ומבריא, עליות מרווחות ללינה, חדר תלמוד תורה, בית מדרש, בית ספר ונטיעות מסביב."
בלוח א"י של שנת תרס"ט (1909) פירסם לונץ את הנתונים הבאים:
"בבית היתומים הספרדי 55 חניכים, 6 מלמדים, 2 מורים, שני משגיחים.הלימודים מתחילת הקריאה עד תלמוד מפרשיו ופוסקים, ערבית ותורכית ומעט מדעים, זמרה על ידי מורה מוסמך. הלימודים והדיבור בלשון עברית.
בשנת 1913 כתב נחום דב פריימן (ספר הזיכרון הירושלמי): "בית חינוך יתומים ספרדים נוסד תרס"ב (1902) על ידי חכמים ספרדים, חניכיו לערך 50, ההכנסה מקרן קיימת מגבאים ונדיבים פרטיים."
במלחמת העולם הראשונה הופקע הבניין על ידי יחידות צבא גרמניות ותורכיות. הבית הפסיק לשמש בית יתומים בשנות ה – 40.
הבנין בעל צורה זויתיית ובמרכזו חצר גדולה מרוצפת אבן. את הקומה השניה מקיפה מרפסת. משך הזמן שימש הבנין צרכים שונים של העדה הספרדית וביניהם מקום פעילות לנוער ללא מסגרת וכולל אברכים. במבנה נמצאים בנוסף לכך גם שני בתי כנסת, בית הכנסת "אחדות ישראל על שם עולי הגרדום" ובית כנסת "קהל ציון" לעולי סלוניקי. מאמר באתר: "בית כנסת אחדות ישראל על שם עולי הגרדום"
בית פרלמן – יפו 70 ירושלים
כתב יצחק שריון בספרו "זכרונות":
"בית המסחר היהודי הראשון בירושלים לחמרי בנין של ברזל היה של ה' פרלמן שנוסד בשנת 1880…. מייסדיו בני הר"ר אלימלך פרלמן: ר' שלמה ור' ברוך…..
הנכד אליעזר פרלמן רכש את המגרש הזה מכולל ווהלין. בתקופת המנדט נבנה בית בן שתי קומות, כאשר הראשונה היתה של חנויות והשניה משרדים. בשנת 1955 נבנו עוד שתי קומות למגורים. מאחור היה מגרש עבור חמרי הבנין ופתח שנבנה בבית איפשר כניסת מכוניות דרכו אל החצר הזו. בשנת 1947 עבר בית העם הירושלמי משכונת זכרון משה לקומה הראשונה. במקום זה היה בית העם עד שנות ה – 60 ואז עבר למרכז ז'רר בכר ברחוב בצלאל.
בבנין מרפסת גדולה וארוכה ששימשה כבימת כבוד לאחר קום המדינה למצעדי צה"ל וצעדות 4 הימים.
בניין "חלונות ירושלים" ובניין "כלל"
בית החלונות תוכנן על ידי האדריכל זאב שיינברג לצורך מגורים. הבית עומד באלכסון ויש בו חלון ענק שעל שמו נקרא המבנה, ותפקידו לשבור את עצמתו של הבניין. בחזית הבניין לכוון רחוב יפו שני בנינים שהיו שייכים לבית ספר אליאנס ויועדו: לחנויות – קומה ראשונה, ומגורי מורים – קומה שניה. הוחלט שבתים אלו ישארו לשימור.
בנין כלל עומד על מקומו של בית ספר "כל ישראל חברים" (כי"ח) – אליאנס, שהוקם בשנת 1882 . ויותר מאוחר שימש שימש הבית את בית היתומות ויינגרטן. בבית הספר היו מגמות עיונית ומקצועית כאשר בבית שעל רחוב יפו היה בית הספר המקצועי, ומעבר לכביש עמד בית הספר העיוני, והמבנה עדיין עומד שם. הזיכרון היחיד מבי"ס כי"ח הוא השער המקורי של בית הספר וגם הוא לא ניצב במקומו האוריגינלי אלא 50 מטר במורד הרחוב. על השער כתוב:
Professionnelle – 1882 Alliance Israelite Universelle – Institution
מעבר לכביש על קיר בניין דוויק יש ציור קיר המראה את בית הספר כי"ח מייסד הבית – ניסים בכר ומחליפו אלברט ענתבי. כן מוצגות שם תמונות מהווי בית הספר.
בשנת 1970 נקנה המבנה על ידי חברת כלל שהקימה שם איזור מסחרי ומעליו קומות מסחר. הבית נחנך בשנת 1978. מרכז כלל נחשב לכישלון מסחרי הן בגלל תיכנון כושל והן בגלל אופי העסקים המאכלסים אותו, ויש כאלה שאמרו שקללה רובצת על המבנה.
להרחבה – מאמר באתר: "בית ספר אליאנס (כי"ח – כל ישראל חברים)"
כיכר הדוידקא בירושלים
שמה למעשה הוא כיכר החירות, אבל אנדרטת הדוידקה הדומיננטית המהווה אנדרטה למלחמת השחרור, נתנה לכיכר את שמה. האנדרטה מעוצבת בצורת כובע גרב המאפיין את לוחמי מלחמת השחרור. עיצב אותה האדריכל אשר חירם. הדוידקה למעשה היא מרגמה שהמציא אותה דוד לייבוביץ והיא נושאת את שמו. משקל הפגז 40 – 50 ק"ג והטווח שלה 300 – 400 מ'. ראשית הפעלתה היתה בתל אביב בשכונת אבו כביר. הפגז היה עשוי מצינור מים ממולא בחומר נפץ, מסמרים ושברי גרוטאות. הדיוק שלה היה נוראי, עיקר כוחה היה ברעש שעשתה. בירושלים היו דוידקות ספורות בלבד והשתמשו בהם בקרבות שונים כמו: מבצע יבוסי בקטמון ובמבצע קילשון בבסיס אלנבי ועוד. אבל היא גם גבתה אבדות: בפריצה לשער ציון נהרגו שניים מחיילינו מפגז שנפל קרוב מידי לכוחותינו, בנסיון כיבוש אוגוסטה ויקטוריה התפוצצה הדוידקה על גב החייל שנשא אותה, גרמה מספר אבדות וגם גילתה את מיקום כוחותינו לאוייב.
בעבר היתה הדוידקה במרכז הצומת והועברה מספר פעמים עד שהגיעה למקומה הנוכחי.
על האנדרטה פסוק מספר מלכים:" וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ" (מלכים ב' י"ט ל"ד)
בחזרה ל "סיור ברחוב יפו"